החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, פרסם בתחילת החודש הוראה המחייבת שימוש בחומרי בנייה ממוחזרים בהתקשרויות משרדי הממשלה ובמכרזי תשתית גדולים שהמדינה עורכת. יוזמה זו לא באה בחלל הריק: מדובר בהבשלת צעד נוסף מתוך גיבוש חוק טיפול בפסולת בניין בארץ, נושא שטרם הוסדר ושסבל ממעורבות של כוחות עברייניים וחאפרים.
עד היום, אזרח שבנה או שיפץ בית - הפקיד את נושא פינוי הפסולת בידי הקבלן המבצע. אלה בד"כ לא טרחו להסיע את הפסולת לאתרי הטמנה מוסדרים לפסולת בניין, אלא השליכו אותם באתרים מאולתרים. גם ענף משגשג של אתרי הטמנה פיראטיים צץ באין מפריע.
כמות פסולת הבניין הנוצרת בישראל כיום מוערכת ע"י האוצר ב-3-4 מיליון טונות בשנה, ובאדם טבע ודין אף מדברים על כמות גדולה בהרבה - כ-7 מיליון טון. לאתרי סילוק פסולת מוסדרים מפונים רק כ-2 מיליון טון פסולת בנייה בשנה, והמשמעות ברורה. "הבעיה העיקרית היא שאין אכיפה יעילה ואף אחד לא מפחד לעבור על החוק. צריך להביא את הפסולת לאתרי ההטמנה, שההטמנה בהם עולה כסף. לכן קל מאוד לעוסקים בענף הבנייה והשיפוצים, בין אם מדובר בגופים גדולים ובין אם בקטנים, להעלים עין ולא לבדוק אם האישורים שהם מקבלים ממפני הפסולת הגיוניים", מסביר נאור ירושלמי, מנכ"ל "חיים וסביבה", ארגון הגג של הארגונים הירוקים בישראל.
המשרד להגנת הסביבה מחזיק 30-40 פקחים במסגרת משטרת האכיפה. "זה כוח זניח ביחס למפגעים הרבים ולמול כמות המפקחים שנמצאים ברשויות המקומיות - רק בת"א יש כ-200 מפקחים. ה-30-40 שלנו מתעסקים בכל מגוון הנושאים הסביבתיים. למרות זאת, המשרד להגנת הסביבה תיקצב הקמת יחידת אכיפה ייעודית לפסולת בנייה, עם 12 פקחים, שתפקידה לאתר עבריינים בתחום השלכת פסולת הבנייה", אומר אורי טל, הממונה על הסדרת הטיפול בפסולת בנייה במשרד להגנת הסביבה.
לדבריו, ההסדרה נעשית בשלושה מישורים, והחשוב שבהם הוא המוניציפאלי. "מעכשיו האחריות שכבר חלה על הרשות המקומית לטפל בפסולת שבשטחה גם תמומש. עד עכשיו האחריות הזו לא הוסדרה בחקיקה ולא הוקצו לטובתה משאבים, וכך יצא שהרשויות המקומיות לוקחות אחריות רק על הפסולת הביתית ולא על פסולת הבנייה", מסביר טל.
"גם אם אפשר להטיל אחריות על קבלנים - זה לא מוריד כהוא זה מאחריותה של הרשות המקומית", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין, שהייתה הדומיננטית בגיבוש העקרונות שיקבלו מעמד של תקנות בחוק הניקיון.
בנושא זה התקיים שיתוף פעולה אינטנסיבי בין המשרד לבין אדם טבע ודין, פורום 15 הערים והמרכז למועצות אזוריות. הגופים ניהלו מו"מ עם משרד הפנים, ובעקבותיו "הוועדה הבינמשרדית ישבה על המדוכה וכתבה את המלצותיה שהוגשו לשר הפנים לתיקון החקיקה הרלבנטית, פקודת העיריות וחוק התכנון והבנייה. אבל לצערנו לא זכינו לשיתוף פעולה מספק ממשרד הפנים. באוגוסט 2009 הוועדה סיימה את עבודתה ועד היום משרד הפנים לא הרים את הכפפה לתיקון החקיקה בהתאם. בעקבות זאת, השר להגנת הסביבה החליט לתקן את החוקים הרלבנטיים למשרדנו שיאפשרו את אותה פעילות. הוא קבע שעד סוף מאי יוגשו לעיונו המלצות לתיקון חוק שמירת הניקיון שהוא אמון עליו", אומר טל.
על-פי התוכנית, הקצאת המשאבים לטיפול הרשויות בפסולת הבנייה תיעשה באמצעות אגרה. התושבים הבונים או המשפצים ישלמו לעירייה במקום לקבלן, והעירייה תפקח על הקבלנים. "הכוונה היא שמרכז השלטון המקומי יקבע מודל כלכלי מתאים אשר ישרת את כלל הרשויות המקומיות. התשלום יהיה פר טון של ייצור פסולת וישולם בסוף העבודה הקבלנית, כאשר לפני תחילת העבודה מחויב הקבלן לחתום על התחייבותו לשלם את מלוא הסכום שישוערך בעניין זה בסוף התהליך", מסביר עו"ד ברכה.
מישור שני של ההסדרה הוא הקצאת מטמנות ו/או אתרי מיחזור. "היום יש למדינה רק שמונה מטמנות לפסולת בניין וכ-10 מפעלי מיחזור, כשבשני המקרים אין פריסה אחידה", אומר טל. מחקר של ד"ר אור קרסין ממכון ירושלים מעלה, שאזרח שומר חוק ישליך את הפסולת שלו באתר פסולת מוסדר אם הוא לא עולה על מרחק של 17 ק"מ בממוצע ממקום מגוריו. מעבר לכך ירים ידיים וישליך את הפסולת במקום לא מוסדר.
תמריץ לרשויות
לדברי טל, הקשיים בהקמת מספיק אתרים ומטמנות נובעים מכך שרשויות מקומיות לא רוצות אתרים כאלה בחצר האחורית שלהן, ולא רוצות להתמודד עם עלויות התפעול הכבדות שלהם. "בנוסף, מינהל מקרקעי ישראל לא משווק מספיק קרקעות לייעודים אלה. הפתרון שהמשרד הוביל הוא להפנות את הקמת האתרים האלה למגזר הפרטי באמצעות תמריצים כלכליים, כגון דמי שומה נמוכים על הקרקע, שומה נמוכה עד אפסית על מפעלי מיחזור והאצת הליכי תכנון להקמת אתרים אלה כדי שלא להיתקע בוועדות התכנון".
לדבריו, אכן כתוצאה ממהלכים אלה נכתבו שתי החלטות מועצת מנהל, האחת שתינתן עדיפות להקמת אתרים לפסולת יבשה (קרי פסולת בניין), והשנייה שהשומה על הקרקעות תהיה נמוכה (ב-50%).
הכוונה היא שכל עוד רשות מקומית תסכים להקים אתרים בתחומה ע"י המגזר הפרטי, היא תזכה לקבל 40% מדמי השומה שהיזם משלם למינהל מקרקעי ישראל לטובת פיקוח על פסולת בנייה בתחומה. החלטה זו ממתינה לאישורו של שר האוצר.
יינתן גם מענה לבעיית הפריסה הלא אחידה. אתר להטמנת פסולת בניין אחד עומד להיפתח במאי בצומת גולני במחצבת טורעאן, ואתר נוסף שנמצא בהקמה בקיבוץ נען ייתן מענה לדרום מחוז המרכז. כמו כן הוקם מפעל מיחזור פסולת בניין ברמת הגולן בדרך הרומית, ואתר גוש חלב בכפר גוש חלב, שנותן מענה לגליל המערבי.
המישור השלישי של ההסדרה נוגע למיחזור פסולת הבניין. "זהו פתרון חשוב בנושא פסולת הבנייה, והוא פתרון חלקי גם לבעיית המחצבים במדינה", טוען טל.
התקן יפורסם באפריל
בנושא התקינה קיימים שני ערוצים עיקריים - מפרטים ייעודיים של חברות תשתית ותקן של מכון התקנים. עד היום נכתבו מפרטים ייעודיים במע"צ וברכבת, וכן נכתב מפרט בינמשרדי בראשות משרד הביטחון. בתקינה הישראלית נכתב תקן ישראלי שנקרא 1886, ושבסוף חודש אפריל יפורסם לציבור הרחב.
באשר לצריכת החומרים, "המשרד פעל באופן פרטני מול חברות תשתית ציבוריות גדולות כמו מע"צ, הרכבת וחברת נמלי הים, כדי להטמיע את השימוש בחומרים ממוחזרים במכרזים שלהם. ואכן, רכבת ישראל ומע"ץ הטמיעו זאת במכרזים שלהן בהיקף מינימאלי של 20%", מציין טל. בהמשך למאמצים האלה גם פרסם החשכ"ל את הוראתו כאמור.
"הכנסנו עוד תיקון חקיקה נוסף ביולי 2009 במסגרת חוק ההסדרים, והוא תיקון פקודת המכרות", מדגיש טל. משמעותו שכל המחצבות הפעילות במדינה יחויבו בקליטת פסולת בנייה ומיחזורה ובשיווקה לענף התשתיות. התיקון ייכנס לתוקף בינואר 2011.
"ארבע שנים וחצי אנחנו מדברים על הנושא הזה, ולא קרה כלום. בחודש יולי האחרון השר גלעד ארדן ישב איתנו והבטיח שזה נמצא בסדר העדיפויות שלו. לפני שבועיים, בישיבה אחרונה, השר התחייב שעד חודש מאי יאושרו התקנות. התקנות הן מכוח חוק שמירת הניקיון ובאות ליישם אותו", אמר טל.