ההליכה במסדרונות בניין האו"ם היתה קשה במיוחד למירית כהן, דוברת המשלחת הישראלית בעצרת. "האווירה היתה ממש לא נעימה", היא אומרת בראיון ל"גלובס", "זה החזיר אותנו למאורעות אחרים בהם ישראל היתה מבודדת".
הדי יריות חיילי השייטת על סיפון ה"מרמרה" בשבוע שעבר נשמעו היטב גם בבניין הכבד בניו-יורק, ושוב מצאו עצמם הישראלים לבד. "באו"ם יש צביעות", מניחה כהן את הדיפלומטיות בצד, "השגרירים חברים מצוינים ונמצאים בקשרים אישיים, אבל כשזה מגיע למסרים שהם מביעים בעצרת - המסר משתנה לגמרי. כשההצגה מתחילה אתה מבודד".
כהן נמצאת בחזית הקדמית של מה שאנחנו נוהגים לכנות "הסברה". המשלחת הישראלית המצומצמת לאומות המאוחדות, 12 איש בסך-הכול - כמו המשלחת של איי הבהאמס, אינה עוסקת בהכרח בדוברות או ביחסי ציבור בוני תדמית של המדינה, אלא בעיקר נאבקת "להסביר" את פעילות מקבלי ההחלטות.
בשיחה מוקדמת מניו-יורק, לאחר עוד לילה בלי שינה, מנסה כהן לנפץ את מה שבעבורנו כבר היה עובדה מוגמרת: "זה לא שהסיקור לא הוגן", היא אומרת בבירור, "המציאות שאנחנו מתמודדים איתה היא לא פשוטה".
ראשיתו של האירוע בעבור המשלחת הישראלית לאו"ם, בראשותה של השגרירה פרופ' גבריאלה שלו, הוא מספר ימים לפני שהמשט הטורקי הגיע אל מול חופי ישראל. "התחלנו משיתוף-פעולה של כל גורמי ההסברה, היו הכנות ודפי מסרים בניסיון לשמור בקפידה על אחדות המסר ולהכין דוברים מכל העולם".
* איך באה לידי ביטוי העבודה שלכם בתוך המכלול הזה?
"האו"ם הוא כמו פרלמנט עולמי, לכן כל גוף שאתה מכיר מסקר שם והזירה המשמעותית באמת היא שם. יש לי ממשק לתקשורת האמריקנית, בגלל השגרירה שנרתמת למאמץ ההסברתי".
לדברי כהן, מצבה היה פשוט יותר משל עמיתיה שהתמודדו עם ההסברה בבריטניה או בצרפת. "כשקמנו בבוקר בניו-יורק, החומרים של דובר צה"ל כבר שוחררו", היא אומרת, "באירופה אולי הרגישו יותר את הבדלי השעות, וזה היה בעייתי יותר, כי במשך שעות ארוכות היו רק החומרים של הצד השני. אבל מבחינתנו, החומרים שישראל שיחררה מאוד משרתים אותנו".
* בכל זאת, למרות שבארצות-הברית מוצאים יותר קהל אוהד, עדיין אנחנו לא מעבירים את המסר.
"מה שמפריע מאוד זה שיש התעניינות חסרת פרופורציה. זה מה שאני אומרת לעיתונאים שאנחנו מדברים איתם, 'על מה אנחנו מדברים? אנחנו נמצאים בזירה המרכזית, וזה הדבר הכי חשוב?'. ברמה העניינית, אני מרגישה שהכתבים פה פחות עוינים. אבל כל הזמן קורים דברים, ולכן קשה להאשים את העיתונות. צריך לזכור שיש כל הזמן חומרים, במיוחד בזירה שנקראת האו"ם".
"מתקפה חסרת פרופורציות"
כהן משתמשת בטרמינולוגיה של שדה-קרב. "אנחנו במתקפה מדינית רחבת היקף וחסרת פרופורציה", היא אומרת בצער, "הסיפור אולי הסתיים, אבל הוא לא מפסיק להתפתח. זה אירוע שכביכול נפגעו בו פעילי שלום, ומבחינה הסברתית לא יכול להיות דבר גרוע יותר".
כרגע נדמה שאי-אפשר לעשות כלום ולא ליזום דבר, אלא בעיקר להגיב במהירות לכל התרחשות בזירה המדינית. מדבריה עולה שהכדור נמצא בבירור בידיהם של מי שעוינים את ישראל.
"מדהים לראות כמה מהר מתקתק השעון באו"ם כשזה מגיע לישראל", היא אומרת. "יום אחרי האירוע כבר היה כינוס של מועצת הביטחון של האו"ם, בעקבות דרישה של טורקיה. 24 שעות אחר-כך המועצה לזכויות אדם ביקשה חקירה בינלאומית, ויום אחרי מזכ"ל האו"ם כבר מגייס שגרירים להתייעצות באשר להמשך הדרך. כל דבר כזה גורר סיקור שלילי מתמשך. אנחנו כל הזמן בכותרות באופן נגטיבי".
ההבנה החדה היא שכל הודעה שתצא מכיוון האו"ם תהיה רעה לנו. לכן כהן ואנשי הצוות הישראלי נערכים תמיד לשחרר במקביל הודעה משלהם. "אחרי דרישתו של המזכ"ל מישראל דאגנו להוציא תוך שניות הודעה מהשגרירה, אחרת היתה נשארת רק ההודעה של המזכ"ל. אם אתה לא עומד מנגד, אתה מפסיד. המיידיות מאוד חשובה, וישראל מבינה אותה".
* מה עשיתם מאז שפרץ המשבר?
"נתנו עשרות ראיונות לתקשורת, גם לציטוט וגם לרקע. גם אני, גם השגרירה, גם סגנה דני כרמון. עכשיו הגענו לנקודת מצב שבו הורדנו הילוך עם ההסברה ואנחנו עובדים במישור הדיפלומטי, כי אנחנו צריכים להגיע לפתרון באשר לוועדת החקירה, כדי שישראל תצא בסדר. צריך לזכור גם שכל המערכה הזו עברה מזמן רק את העיתונות המודפסת והמשודרת. היא היום בבלוגים ובאתרים כמו YouTube. הבלוגרים בארצות-הברית הם ממש מוסד. יש להם המון חשיבות והמון כוח, והם בהחלט קהל יעד שאנחנו לא פוסחים עליו".
* מה מכיל דף המסרים?
"המסרים הם שהאנשים האלה הם לא שוחרי שלום, אלא אנשים שרצו לעשות לינץ' לחיילים. 5 ספינות היו ספינות שבאו במטרה לעזור לעזה, וזו היתה ספינה שמטרתה היתה לעשות פרובוקציה. המסר השלישי הוא התמונות, האלות והמכות שהחיילים חטפו".
* וזה המסר העקבי?
"המסרים מגיעים באופן שוטף ומתעדכנים מדי שעה. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מורידים פרופיל עד שיהיה מסר אחיד. אבל היו מסרים לאורך כל הדרך, היה שיתוף-פעולה ברור איתם. זה מבחינתנו אירוע נקודתי עצוב ומצער, אבל התקשורת העולמית מתייחסת לזה כאילו 'גולדסטון 2' בדרך".
* איזה נס צריך לקרות כדי שפתאום דעת הקהל תתהפך?
"הזירה הבינלאומית לא תשתנה בקרוב", זורה כהן פסימיות, "במקום כמו האו"ם ידינו תהיה על התחתונה. מבחינה סיקור תקשורתי אי-אפשר להגיד שהיו נגדנו. נתנו לנו זמן מסך רב, ואנחנו מנסים לעשות את מה שבידינו".
* לתפיסתכם, מזכ"ל האו"ם באן קי מון עוין את ישראל?
"הוא נמצא תחת לחצים אדירים, לא נותרה לו ברירה אלא לחשוב מה לעשות הלאה. הוא לא אנטי ישראלי, זה רחוק מזה. הוא בהחלט שומע את הטיעונים שלנו".
* איך התחושות של השגרירה בתקופה הזו?
"ברמה האישית זה מאוד מתסכל אותה. אנחנו כמו לוחמים במבצע, עוד לא מסיימים וכבר צץ משהו אחר. השגרירה נפגשת עם שגרירים, אנחנו באמצע העבודה אז לא הגענו לשלב הסיכומים. אנחנו מחכים לראות מה יהיה עם ועדת החקירה, איך היא תתקיים. זה ייקח יום יומיים".
הטורקים התכוננו מראש
מאזן הכוחות באו"ם הוא כמעט בלתי אפשרי. מול 60 מדינות מוסלמיות בעלות תקציבים מנופחים עומדת ישראל, שתקציב ההסברה שלה הוא 6 מיליון שקל בשנה, תקציב המחולק לכל הנציגויות שלה בעולם.
"יש למדינות המוסלמיות רוב אוטומטי בעצרת הכללית, ולכן קל מאוד להעביר החלטות בינלאומיות שמגנות את ישראל", מנתחת כהן. "אנחנו מבחינתנו מנסים לעשות את מה שאפשר לעשות, ואנחנו יותר במקום של התגוננות. לצורך ההשוואה, תקציב ההסברה השנתי של משרד החוץ דומה לעלות פיתוח של מכשיר סלולרי באחת מחברות הסלולר. עם זאת, אנחנו אמורים לעמוד מול תקציבי הענק של מדינות ערב ועם רשתות הטלוויזיה המגויסות כמו אל-ג'זירה ואל-ערביה. מול זה אנחנו מתמודדים".
* אז בעצם אתם עובדים לחינם.
"אנחנו עושים סביב השעון, ויש תחושה של תסכול לנוכח הזירה הבינלאומית. באופן טבעי, החדשות נגטיביות בכל הקשור לאו"ם".
* היו גם טענות כלפיכם. כך, למשל, זכור לרעה הכינוס במועצת הביטחון שבמהלכו שר החוץ הטורקי, אחמד דואוטוגלו, דיבר בנחישות נגד ישראל, ואילו השגרירה עצמה לא נכחה בדיון ושלחה את סגנה, שנדמה שקרא מסר מגומגם מדף.
"אני רוצה להבהיר, יש חובה באו"ם להקריא את כל הנאומים מהדף, כי זה נכנס לדברי ימי האו"ם. אל תשכח שהיו לנו בסך-הכל 3 שעות להתכונן וללמוד את האירועים. הטורקים היו כל הלילה מוכנים וקיבלו הוראות, ולכן אין ספק שההצגה שלו היתה מבחינתם טובה מאוד. הדיון היה לא נעים. הנאום היה טוב. אולי אם היתה עוד שעה, העברת המסר היתה יכולה להיות עוד יותר טובה".
