עולם הרכב, בדומה לעולם הכדורגל, נוטה ליצור בציבור שתי דעות מקוטבות עם מעט מאד שטח אפור ביניהן. בקוטב אחד נמצאים מעריצי הז'אנר, שעבורם מכונית היא יצירה עם נשמה וכלי להגשמת פנטזיות ומאוויים - בפועל או בדמיון. הפנטזיה שלהם יכולה ללבוש צורות רבות: מכוניות ספורט חורכות אספלט, מכוניות שטח, מכוניות קבריו פתוחות, מכוניות קטנות-עם-ביצועים-גדולים או סתם מכוניות פאר ופנאי משדרגות-סטטוס-חברתי.
בקוטב השני ניצבים אלה, שהמכונית מגיעה לעיתים רחוקות מאד אל סף התודעה שלהם. עבורם המכונית היא לא יותר ממוצר צריכה שימושי - מעין אמצעי תחבורה אישי ומתכלה, שאת התועלות היחסיות שלו אפשר למדוד במונחים טכניים אפורים ויבשים כמו צריכת דלק, מקום לרגליים מאחור או נפח תא המטען.
בארץ, הולך וגדל מספרם של האחרונים, ביחס ישר לצמיחה בשוק הליסינג והרכב הצמוד מהעבודה. זה מה שקורה כשהרכב הוא לא יותר מאשר מכונית-השכרה לשלוש שנים או פחות שהבוס וחברת הליסינג בוחרים עבורך בהתאם לגובה ההנחות המסחריות הנקודתיות שמעניק היבואן.
מכונית הכסף
נקודת ההשקה היחידה בין מעריצי הרכב לבין חסידי גישת ה"מוצר צריכה על גלגלים" היא הכסף. רכישה או בעלות על מכונית בישראל מוכת-המסים, היא הוצאה כבדה מאוד שאי-אפשר להתייחס אליה בקלות ראש. עבור מעריצי המכוניות המושבעים הכסף הוא נקודת השבר בין הפנטזיה שלהם לבין המציאות; התקציב מאלץ אותם למצוא פשרה אופטימלית בהתאם לנסיבות וליכולת הכלכלית.
הכסף הוא אלמנט חשוב גם בעולמם של האדישים-למכוניות. עבורם, בחירה מוטעית ברכב חדש או משומש, ואפילו תזמון לא נכון של הרכישה, יכולים לגרום לתסכול מתמשך. לא מדובר רק בלקוחות פרטיים שרוכשים רכב מכספם, אלא גם בלקוחות הציים, שמשלמים על רכב הליסינג הצמוד שלהם לפחות 90 אלף שקל במסים ובעלויות נלוות לאורך שלוש שנים. השינוי האחרון בשיטת "שווי השימוש", אף הגדיל משמעותית את הפוטנציאל לתסכול בקרב מקבלי הרכב הצמוד, מכיוון שהוא קובע כיום את גובה המס על-פי שווי הרכב בפועל, ולא על-פי הקטגוריה שלו.
ניקח לדוגמא שני מתכנתים, שחולקים אותו חדר באותה חברת היי-טק ואותו חניון. האחד קיבל את רכב הליסינג שלו בינואר וישלם עבורו בשלוש השנים הבאות מס חודשי, שנקבע כאחוז ממחירו בתחילת השנה שבה קיבל את הרכב. חודשיים לאחר-מכן, קיבל חברו למשרד את הדור החדש של אותו הרכב, שהתחלף בינתיים ומציע הרבה יותר אבזור ותחכום, יותר מרחב פנים ויותר כח מנוע. אם המחיר לא השתנה, השניים ישלמו את אותו מחיר לאורך כל שלוש השנים. אם מחיר הרכב אפילו ירד בינתיים - ודברים כאלה קורים לפעמים בדגמים חדשים - החבר ישלם פחות אבל יקבל הרבה יותר. במדינה שבה "לא לצאת פראייר" הוא ערך עליון, זהו פוטנציאל נפיץ מאוד, ועוד לא דיברנו על השפעת השינויים בעולם הרכב על "מחיר המשומשות", על הוצאות הדלק החודשיות ועל עוד שלל אלמנטים.
חייך, אכלת אותה
עוד נקודת חיבור פיננסית, שמקשרת בין הקטבים, היא תצרוכת הדלק. חובבי הרכב המושבעים בזים לנושא "הטכני" הזה, שמקלקל את הפנטזיה, ומקבלי הרכב הצמוד מתעלמים ממנו כל עוד הבוס משלם על הדלקן. אבל לכל אחד יש נקודת שבירה, וזו עשויה להגיע ב-2011 - אם מחירי הדלק יחזרו לרמתם מלפני שנתיים או יתקרבו אליה מסיבה כזו או אחרת כמו, למשל, עימות ביטחוני בין מדינות כאלה ואחרות במזרח-התיכון ובמפרץ הפרסי.
כל מי שלא מדחיק מהתודעה את כמות האצבעות העצבניות שמונחות כיום על הכפתורים האדומים בצד שלנו ובצד השני, חייב לקחת בחשבון שאי-שם בשלוש השנים הבאות (משך האחזקה הממוצע של רכב חדש בישראל) הוא עשוי להתמודד עם מחירי דלק אסטרונומיים ועם מעסיקים שמקצצים דרמטית את מכסות הדלק לעובדים.
בתעשיית הרכב העולמית לוקחים את זה בחשבון ורבים מהדגמים שיצאו לשוק ב-2011 יהיו חסכוניים יותר באחוזים רבים - עד עשרות אחוזים - מקודמיהם. בחירה נבונה עכשיו יכולה לחסוך בעתיד.
באותו נושא, בשנה הבאה גם יצאו לשוק הרכב הישראלי - אולי, בלי נדר - מכוניות חשמליות ראשונות בשיווק מסחרי, שיחסכו את הצורך לעצור בתחנת הדלק אבל יציבו דילמות אחרות בפני הלקוחות. ישראל תהיה אחד המקומות הראשונים בעולם שבה תתמודד כמות משמעותית של לקוחות עם השיקול "חשמל או בנזין", וגם כאן עשויים להיפגש חובבי הרכב והאדישים-לו.
ולבסוף אי-אפשר להתייחס לקשר בין כסף לרכב, בלי להתייחס למערכת גביית המיסים הדיגיטלית החדשה של ממשלת ישראל, שידועה בכינוי "פרויקט מצלמות המהירות האוטומטיות". ב-2011 נזכה לטעום על קצה המזלג את מה שמחכה לנו בשנים הקרובות, כאשר מאות מצלמות כאלה יארבו לנו על כל קילומטר פנוי של כביש ויהפכו את חוויית הנסיעה ליקרה, כואבת ומסתכלת ואת הזינוק "מאפס ל-100 קמ"ש" לאיטי יותר - ואת הזינוק מאפס ל-18 נקודות חובה ברישיון למהיר בהרבה...
זוהי מכה שתכאיב גם לחובבי הרכב כבדי הרגל וגם לאדישים, שחושבים שיש הבדל משמעותי בין "שיוט תרבותי" ב-115 קמ"ש לבין "דהירה חוליגנית וחסרת אחריות" ב-130 קמ"ש. שניהם גם יחד יפגשו בין כתלי בית-המשפט לתעבורה ובבתי-הספר "לרענון נהיגה".
בשורה התחתונה, בין אם אתה מסניף אוקטן 98 ומאזין לצליל מפלט בנגן ה-MP3 שלך לפני השינה, או שאתה מתייחס לרכב בתור מזגן-נייד, איסוף מידע על חידושי 2011 לצורך בחירה אופטימלית ברכב הוא עניין חיוני, שיכול למנוע מפח נפש וחסרון כיס בעתיד. בהצלחה.
פרויקט ענק ומיוחד בתמונות ממגזין MANTALK:
