1. בזמן האחרון שבה ועולה לדיונים הסובבים את עתיד הטלוויזיה המסחרית, מילה שלא שמענו הרבה זמן. "מיזוג". היא לא נאמרת בפומבי, בתקשורת או בדיוני ועדת הכלכלה, אבל מדובר בתרחיש החזוי ביותר היום בקרב מקבלי ההחלטות בשוק התקשורת.
הנחת היסוד, עמה מגיעים גורמים לא מעטים אל שולחנות השרטוט של חוק המעבר לרישיונות, היא כי מ-3 הזכייניות המשדרות היום בטלוויזיה המסחרית, יישארו שתיים.
אחרת לא היו מדברים על החזקה משותפת של קשת ורשת בחברת חדשות ערוץ 2 למשך 3 שנים ולא היו מאפשרים לחברה אחת לעזוב את אפיקה הפופולרי ולאחרת להתבצר בו עד לשנת 2015.
ההתנהלות כולה מבהירה כי בממשלה בטוחים שרשת וקשת יגיעו בשלב מסוים לשלב בו יתמזגו. השאלה היא האם רשת וקשת בטוחות בזה באותה מידה.
2. בסוף השבוע יחלו עשרות אלפי מנויים של הכבלים לשלם קרוב ל-14 שקל בחודש בעבור ערוץ 20, שהוא ערוץ "האח הגדול" של קשת. באותו זמן עשרות אלפים אחרים, שמנויים דווקא ללוויין, ישלמו בדיוק את אותו המחיר בעבור אותו מוצר בדיוק.
גם HOT וגם yes, למרות שניהלו משא-ומתן נפרד לחלוטין מול קשת, ישלמו מ-14 השקלים שלנו את אותו אחוז בדיוק לזכיינית.
בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל, התחרות כמעט ולא קיימת - רק שתי שחקניות. ובכל זאת, האם באמת מתקיים מאבק כן בין שתי החברות על לב הצרכנים? האם אנחנו מקבלים את המקסימום מהתחרות הזו?
מספר דוגמאות מעלות סימני שאלה לגבי זה. בימים אלה מציעות שתי החברות מבצע דומה שמעניק במתנה טלוויזיה - חברת הלוויין מציעה מסך LED, ואילו הכבלים מציעים מסך LCD.
לפני חודשיים, ב-13 באוקטובר, הודיעו שתי החברות באותו יום כי לראשונה ישיקו מבצעים ללא התחייבות. ב-3 באוגוסט מודיעות שתי החברות יחד, שוב באותו יום, על כוונתן לשווק חבילת בסיס צרה. אף אחת מהן לא מפרטת את גודלה או את עלותה.
ברשות ההגבלים העסקיים סירבו לענות האם מתקיימת בדיקה בנושא.
3. מועצת הרשות השנייה בראשותו של אילן אבישר מבקשת להעלות את מכסת שעות הריאליטי שכל זכיינית תוכל לשדר. לנוכח המספר "10" שעות לערוץ, הזדרזו להתייצב אבירי היצירה העברית ומגיני תרבותה ויצאו נגד המהלך.
מה שלא הבחינו בו מנידי הראש ומצקצקי הלשון הוא שמאז החל גל הריאליטי, ידעה היצירה הישראלית המקורית עדנה ששנים לא הכירה.
דרמה עצובה ומהורהרת כמו "חיים אחרים", למשל, לא היתה מגיעה לרייטינג של 13% ובוודאי שלא ללמעלה מ-20%, כפי שהיה לאחר ששודרה מיד בתום "מאסטר שף"; ועל סדרת התעודה "סיפורי שדה תעופה", שהשיגה 21%, כפי שעשתה במוצ"ש האחרון אחרי הגמר המרשים, לא היינו שומעים מעולם.
אם למדנו משהו בשנתיים האחרונות, הוא שמוטב שבמועצת הרשות השנייה יקפידו על היחס בין הז'אנרים ולא על הגבלת כמויות.
4. השבוע פרסמנו כאן ראיון עם איש האסטרטגיה של ערוץ פראנס 24, יהודי בשם פרנק מלול. בין דבריו התייחס מלול לנושא ההסברה הישראלית ולמעשה אמר לנו לא להזיע.
לא צריך לשדר דברים מטעם לעולם, ולא להעביר מסרים מוכתבים ומחושבים. פשוט צריך להיות הגונים, ישרים ופתוחים - אם נהיה כאלה, המסר לגבינו כבר יעבור מעצמו, ללא תעמולה.
5. 2029 - זה הדד ליין שנתן עתידן המדיה האוסטרלי רוס דוסון לעיתונות הדפוס בישראל. אז, לפי הבלוג הפופולרי שהוא מנהל, יכבו את מכונות הדפוס ברחבי הארץ, והשליח יחנה את קטנועו.
דוסון משכלל בחישוביו את תנאי השוק הישראלי, התרבות והחוק פה, כמו גם את ההתפתחויות הטכנולוגיות במדינה.
דרך אגב, זה יקרה לדבריו 10 שנים אחרי בריטניה ובאותה שנה בדיוק בה תגווע עיתונות הדפוס הצרפתית, היחידה בעולם שכיום נהנית מתמיכה עקבית של הממשלה.