כמי שמחזיק ברישיון טייס שנים לא מעטות, סביר להניח כי מאיר גורביץ', בעליה של חברת הנדל"ן ארזים, מבין שעם התחייבויות של כ-1.6 מיליארד שקל והערת "עסק חי" בדוחות, סיכוייה להימנע מהתרסקות נמוכים למדי.
לאחר שנתיים וחצי של דיונים בלתי פוסקים מול מחזיקי האג"ח (להם חייבת החברה כ-350 מיליון שקל) והבנקים, הצרות המלוות את ארזים מאז פרוץ המשבר הכלכלי אינן דבר חדש עבור הפעילים בשוק ההון. אולם, רק הוותיקים יחסית זוכרים כי גורביץ' היה בזמנו האביר על הסוס הלבן שהציל את ארזים מאיום בפירעון מיידי מצד מחזיקי האג"ח, בגלגולה הקודם של החברה. זה היה בשנת 1997, עת רכש כמשקיע אלמוני את השליטה בחברה שנקלעה למצוקה בפחות מ-2 מיליון דולר.
בהמשך, העלה גורביץ' את החברה על דרך המלך והצליח לסחוף אחריו משקיעים וגופים מוסדיים שהשקיעו בה סכומים נכבדים. תחת הנהגתו הפכה ארזים לאחת מחברות הנדל"ן הישראליות הבולטות בהשקעותיה בחו"ל, סמל לפעילות ישראלית מוצלחת בממלכה הבריטית.
בשיאה, נסחרה ארזים בשווי של יותר מ-1.1 מיליארד שקל, ומנייתה נכללה במדד ת"א 100. באותה תקופה רשם גורביץ' אקזיט מרשים כשמכר ממניות החברה בסך של כ-75 מיליון שקל. אלא, שהגישה האגרסיבית בה נקט גורביץ' בהשקעותיו הייתה לו בהמשך לרועץ, ועלולה לעלות לו כעת באובדן השליטה בארזים (61.3% מההון).
ללונדון, עם 500 ליש"ט בכיס
גורביץ' (56), סרבן ראיונות עקבי, הוא דמות יוצאת דופן בשוק ההון. למרות שהוא פועל בישראל כבר 14 שנים, הוא איננו מחובר לברנז'ת העסקים המקומית ונחשב ל"זאב בודד".
הוא חובש כיפה שחורה, מקורב לחוגים חרדיים, אוחז ברישיון טיס, ואף נהג להטיס לעתים קרובות את מטוס המנהלים שרכשה ארזים.
גורביץ' נולד בקריית אתא והתייתם מאביו בגיל צעיר. בגיל 15 עזב את ישראל כדי ללמוד בקולג' תורני בגייטסהד, עיירת כורי פחם בצפון אנגליה. כעבור חמש שנים עבר ללונדון ובכיסו 500 ליש"ט שלווה מחבר. בחלק מהסכום רכש מכונית "רנו" ישנה, שעמה החל לסחור בחומרי בניין.
עסקי הסחר שבהם עסק גורביץ' במהלך תשע השנים הבאות, פתחו בפניו צוהר לענף הבנייה, וב-1984 הוא נכנס לפעילות רכישה של נדל"ן, תחילה בהיקפים קטנים ומכל הבא ליד. כעבור עשר שנים, כשהוא בוגר שתי מפולות נדל"ן שכמעט ורוקנו את חשבון הבנק שלו, כבר היה בידו פורטפוליו נאה של יותר מעשרה נכסים.
בשלהי 1996 נקרתה בדרכו של גורביץ' הזדמנות יוצאת-דופן. בסופה של תקופת שפל בנדל"ן הבריטי, הציע בנק לוידס, אחד הבנקים המובילים במדינה, 73 נכסים המאכלסים את סניפיו ברחבי בריטניה למכירה תמורת סכום של כ-50 מיליון דולר. הבנק אף הבטיח לרוכש בעסקה לשכור את כל הסניפים לתקופה של 15 שנה קדימה, תמורת שכר-דירה המבטיח תשואה שנתית של 9.6%.
גורביץ', שחיפש מימון לעסקת הנדל"ן, הציע לידידו דאז מוטי זיסר להצטרף אליו ברכישה. בתוך שבועיים ארגן זיסר את המימון לעסקה (מבנק הפועלים), והרכישה - שנחשבה בזמנו ליוצאת דופן מבחינת היקפה בעבור יזמים מקומיים בחו"ל - יצאה לדרך. במקביל להשלמת הרכישה, בפברואר 1997, השתלט גורביץ' על ארזים חסרת הפעילות שסחבה על גבה צרות למכביר. כעבור שנה וחצי, לאחר שסיים "לכבות שריפות" בחברה, יצק לתוכה את מלוא פעילותו הנדל"נית בבריטניה.
המוסדיים קפצו על הכרכרה השועטת
בזכות הידע הרב בנבכי שוק הנדל"ן הבריטי, החל גורביץ' במסע רכישות אגרסיבי, הגדיל את הכנסותיה של ארזים והזניק את הרווח הנקי מ-7 מיליון שקל ב-1999 לכדי 162 מיליון שקל ב-2006. במקביל להשקעותיה בבריטניה, נכנסה ארזים להשקעות נכבדות גם בגרמניה, תוך עלייה מתמדת בשיעורי המינוף שלה.
ההשבחה המהירה של שווי נכסי החברה בתקופת הגאות של אמצע העשור הקודם, לא נעלמה מעיני הגופים המוסדיים, שהחלו לשחר אחר השקעות בשוקי הנדל"ן בחו"ל. ראשונה להצטרף לכרכרה של גורביץ' הייתה חברת הביטוח הפניקס, שב-2004 הלוותה לארזים 100 מיליון שקל למשך 15 שנה, וקיבלה אופציות הניתנות למימוש ל-10% ממניות החברה (בסופו של דבר נאלצה הפניקס למחוק יותר ממחצית ההלוואה).
באותה שנה חברה חברת ביטוח נוספת, מנורה, לעסקיה של ארזים, באמצעות רכישות משותפות של נדל"ן בגרמניה. מנורה, למזלה, לא נכוותה כמו הפניקס, והספיקה למכור את חלקה בפורטפוליו המשותף לארזים טרם משבר האשראי.
במקביל ללגיטימציה שהעניקו המוסדיים לחברה, צירף גורביץ' רכש מבטיח להנהלת ארזים, כשמינה ב-2004 את טלי ירון-אלדר, נציבת מס הכנסה הפורשת, למנכ"לית החברה במקום יצחק ענבר, שנפרד ממנה בטונים צורמים עקב חילוקי דעות על תנאי העסקתו, לאחר שציפיותיו להקצאת אופציות נדיבה לא התממשו.
ב-2007 דורג גורביץ' כיעיל מבין ראשי החברות הנכללות במדד ת"א 100 בשקלול של עלות שכר, תשואת המניה ושווי החברה. סגנו באותה שנה היה לא אחר מלב לבייב, כיום בעל השליטה בקבוצת אפריקה ישראל, שכמותו נסק באותן שנים עם הגאות בשוקי הנדל"ן בחו"ל.
למרות הצניעות היחסית בתנאי שכרו כיו"ר החברה (ולאחרונה גם כמנכ"ל), עשה גורביץ' "לביתו" במהלך שנות הגאות כאשר מכר כאמור מניות ארזים בכ-75 מיליון שקל. מהלך שבכל זאת הצליח לעורר עליו את כעסם של בעלי המניות היה מכירת רכב הקדילק שלו לחברה תמורת 300 אלף שקל, שגרמה לרשות ניירות ערך להידרש לסוגיה. ואפרופו כלי רכב, כבר ב-2001 הצטרפה ארזים לקבוצה אקסקלוסיבית של חברות נדל"ן בורסאיות המחזיקות מטוס סילון.
עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, בשלהי 2008, התבררו מהלכיו של גורביץ' ככאלו שהובילו את ארזים על עברי פי-פחת. מניית החברה קרסה תוך שנה ביותר מ-90%, ומאז מנסה בעל השליטה להתמודד עם הלחץ הבלתי פוסק של בעלי החוב, בתקווה להותיר בידיו את השליטה ולהוציא את החברה לדרך חדשה.
"מה שלא יהיה, גורביץ' יישאר בנדל"ן"
כבר בתחילת הדיונים מול מחזיקי האג"ח, בהופעה פומבית נדירה, העיד גורביץ' על עצמו כי "המפסיד הכי גדול בארזים הוא מאיר גורביץ'. ההחזקה שלי במניות הייתה שווה יותר משל כל מחזיקי האג"ח. אשתדל לעשות מה שטוב לחברה כדי שתצליח לעבור את הסערה בשלום. אנחנו לא ב'דיפולט' ולא קרובים לזה. אני קניתי לא מזמן מניות ארזים ב-75 שקל (כשמחיר המניה היה אז 10.5 שקל, א.ל.), אז מה, אני פראייר? אני אידיוט?".
בינתיים, הניסיונות הכושלים להגיע להסדר חוב התישו את גורביץ', ומקורביו אינם פוסלים אפשרות כי ההרפתקה הבורסאית שלו קרובה לסיומה.
"ברור שהמו"מ מול המחזיקים מפריע להתנהלות השוטפת של החברה, אבל מעבר לכך, היא גם מוציאה לגורביץ' את הרוח מהמפרשים", אומר אחד מהם. "ההמשך שלו בארזים תלוי במה שיקרה בחברה בתקופה הקרובה. עם רצון טוב אפשר לפתור כל דבר, ולמרות שכבר לפני שנה החברה הניחה שהיא בדרך להסכמה עם מחזיקי האג"ח, בסוף זה לא קרה, וזה משפיע גם עליו".
אדם נוסף המכיר את גורביץ' אומר כי "הוא איש עם כוח, וימשיך בכל עסק שעושה לו טוב. לכן, לא חשוב מה יעלה בגורלה של ארזים, הוא ימשיך בתחום הנדל"ן. עם זאת, אחרי מה שעבר עליו בהחלט יכול להיות שזה לא ייעשה באמצעות פלטפורמה ציבורית".
הסדר חוב שובר שיאים
בינואר השנה, לאחר שארזים הגיעה להסכמה על מתווה להסדר חוב עם מחזיקי שלוש סדרות האג"ח שהנפיקה, שלח בעל השליטה, מאיר גורביץ', מכתב לדירקטוריון ובו התנגדות להסדר המוצע. "תזרימי המזומנים הצפויים מלמדים שכל שינוי בשערי המט"ח, הריבית והאינפלציה ,עלול להביא לכך שהחברה לא תוכל לשרת את התחייבויותיה על פי ההסדר, וזאת כבר בשנים הקרובות", כתב גורביץ', המשמש כמנכ"ל ויו"ר ארזים.
לחברה גירעון של 131 מיליון שקל בהון העצמי, והיקף התחייבויותיה ענק - 1.6 מיליארד שקל, מתוכם כ-350 מיליון שקל למחזיקי האג"ח (משלוש הסדרות). בלחץ ביהמ"ש, בעקבות איום בפירוק החברה הגיעו ארזים ומחזיקי האג"ח למתווה שאותו דחה גורביץ' עצמו, בטענה שהוא "מרע את מצבה של החברה לעומת המצב טרום ההסדר, באופן שאני מתקשה להאמין כי ביכולתה לעמוד בהסדר עד תום".
במסגרת ההסדר המוצע יזכו מחזיקי האג"ח בשעבוד על נכסי "קפלה" - שישה בניינים המושכרים ליצרנית מזון גדולה באנגליה, שהיא גם השוכרת השנייה בגודלה של נכסי ארזים. "אובדן הגמישות הנובע משעבוד נכסי קפלה על פי מתווה ההסדר המוצע", כתב גורביץ', "יביא לכך שכל הרעה בתזרים, ובהיעדר כל מקור אחר לגיוס כספים, תהיה משמעותית ותגרום לפגיעה אנושה בחברה".
"גורביץ' מתקשה להתגמש"
כך, הסדר החוב בארזים הולך ומסתמן כהסדר המתמשך ביותר בהיסטוריה של שוק ההון המקומי. בשבוע שעבר אף הודיע ביהמ"ש המחוזי בת"א כי הוא דוחה את מועד הדיון בבקשת הפירוק שהגישו מחזיקי האג"ח של ארזים.
נציגם, עו"ד רענן קליר, ממשרד קליר בנימיני, אומר ל"גלובס" כי "אני מאמין שבסופו של יום יהיה הסדר, אבל באמת שאי אפשר לדעת. המו"מ בארזים בהחלט יכול לקבוע שיא בהתמשכותו, וזה לא שיא חיובי. גורביץ' מנסה, כמו כולנו, להפיק לעצמו הכי הרבה יתרונות מהמצב, לא מסכים לדברים שסוכמו על דעת הנהלת החברה, ונראה שדי קשה לו להגיע לסיכום".
מקורביו של גורביץ' מנסים לשדר אופטימיות: "צריך לזכור שהחברה, לאורך הדרך, אמרה שהיא יכולה לשלם. אבל מחזיקי האג"ח, בגלל ניגודי אינטרסים בין הסדרות הקצרות והארוכות, חוששים לעתיד והלכו צעד אחד קדימה בבקשת הפירוק.
"צריך לזכור שארזים היא לא אחת מהחברות שהשקיעו במזרח אירופה, וקברו שם את כספן", הם מוסיפים. "המשבר אמנם השפיע עליה, אבל עדיין יש לה נכסים במקומות מרכזיים ועם תזרים. בגלל שההסדר שהמחזיקים רוצים לא מיטיב עם החברה, גורביץ' לא מוכן לקבל אותו, אבל הוא עדיין מאמין שיש סיכוי להגיע להבנות, ומקווה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. מצד שני, גם לפני חצי שנה חשבנו כך, והלוואי והיה אפשר לדעת לאן החברה הולכת מכאן".