אסף פז עשה יין אחד יותר מדי. פז, אחד הייננים הכי מוכשרים, ועסוקים, בישראל, הוא כבר מזמן לא סוד כמוס של פלצני יין בלבד. מי שמשמש כיד ימינו של ששון בן-אהרון - היינן הראשי של יקבי בנימינה הגדולים, הוא גם היועץ הצמוד של יקב הבוטיק ויתקין. צמוד מאוד אפילו. שרונה פז-בלוגולובסקי, בעלת הבית של היקב יחד עם בעלה דורון, היא אחותו של אסף.
פז אינו היחיד מבין יינני . אבל פז הוא המוכר מכולם, ובצדק. האיש המוכשר הזה, שמכיר היטב בערך עצמו, הפך ארצנו שאוחז במשרה כפולה. גם עידו לוינסון מיקב רקנאטי מנהל בסופי השבוע ובשעות הפנאי את יקב הגראז' (יותר קטן מבוטיק, בעגת עולם היין) לוינסון, וישנם גם אחרים, פחות מוכריםאת יקב ויתקין ליקב שכולם מדברים עליו. ולא בכדי.
ראשית דבר החליטו פז את פז את בלוגולובסקי לא לייצר קברנה סוביניון. גם לא שרדונה. גם לא מרלו. נשמע לכם פשוט? תראו לי עוד יקב אחד בישראל שעשה מהלך כזה. עכשיו, כשכולם עושים ניסיונות בקריניאן, בפטי ורדו ובויונייה זה נראה אולי מובן מעליו, אבל לפני עשור, כשבני משפחת פז-בלוגולבסקי פתחו את היקב שלהם, זה היה מהלך כמעט חתרני. והם גם לא ויתרו. עשור שלם עבר, והם בשלהם. פינו נואר, קריניאן, קברנה פרנק, ריזלינג, ואף מילה על שרדונה ועל קברנה. איך אומרים ראשי התיבות האמריקאיים המפורסמים ABC- Anything But Cabernet, או Anyting But Chardonnay. זה אסף פז.
גם בבנימינה הוא מנחיל את התורה. אמנם לא בלי שלושת הגדולים, אבל אין לי ספק שהקריניאן החדש של היקב הגדול קשור איכשהו לפז, מי שדחף את הזן המושמץ הזה קדימה גם ביקבי כרמל שבהם עבד לפני שעבר לבנימינה. כן, הבנתם נכון, פז הוא הכריסטיאנו רונלדו של היין הישראלי. יקבים רודפים אחריו. אבל עכשיו, כאמור, ייצר פז יין אחד יותר מדי.
יין העל - כפי שמכונים היינות האלה אצלנו לאחרונה - של יקב ויתקין, הלוא הוא יין שורשים, לא רק ממשיך את המסורת היפה של נתינת שמות עבריים ליינות היקב, אף שאפשר להתווכח על השאלה אם "מסע ישראלי ורוד" הוא באמת שם סקסי ליין רוזה, אלא גם מציב רף חדש ליינות היקב, שנדמה לי שאפילו פז עצמו יודה שיהיה לו קשה לעבור. לא מדובר רק ביין הטוב ביותר של היקב עד כה, וזה כבר הבציר השני של היין הזה, אלא בלקיחת צעד אחד אחורה ממה שעשו כאן קודם. כן, קראתם נכון. אחורה.
השורשים ב', כך נקרא בציר 2007 של היין הנהדר הזה, הוא פחות מהכול: פחות עץ, פחות כוח, פחות שרירים, פחות Show Off ודאווין של ייננים. הוא יין רזה משהו, מופנם, מהורהר אפילו, שמציג לראווה משהו שונה לגמרי ממה שנפוץ כל-כך בעולם היין הישראלי. יין לא כל-כך פירותי, לא כל-כך אלכוהולי, לפחות לא בטעמו. הייתי מתפתה להשוות אותו אולי ליינות מעמק הרון או מפריורט אילולא חששתי להיתפס כמתלהב מדי, בעיקר בעיני עצמי.
בציר 2007, השני כאמור מהיין הזה, מורכב מבלנד של ענבי פטיט סירה, סירה, קריניאן, פטי ורדו ומעט ענבי קולמבר לבנים לריכוך. כמעט שאטונף ישראלי, אם תרצו. הוא בילה לא פחות מעשרים חודשים בחביות עץ ישנות וגדולות יחסית - 350 ליטרים, בניגוד ל-225 או ל-228 המקובלים והנפוצים, ועוד עשרים חודשים בבקבוק ביקב לפני השחרור לשוק, וזה ניכר.
עד שיצר פז את השורשים ב' הייתי בטוח שאני אוהב את היינות שלו. עכשיו קשה איתם. עם כולם. חוץ מהיין הזה. אל תבינו לא נכון; הם יינות נהדרים, אבל עכשיו הם מחווירים ליד ה"בייבי" החדש של פז, המוקדש לזכרה של חנה בלייברג לבית בוסקוביץ', סבתו של היינן המוכשר.
אז מה יהיה? לא יודע. אני מקווה שפז ידע ללכת צעד אחורה גם בשאר היינות שלו, ואולי ייצר יין "קטן" גם ב-100 שקלים, לא רק ב-250, ואז הכול יהיה בסדר. בשבילי לפחות.