אחת מתוכניות הדגל שמקדם יעקב נאמן מאז כניסתו לתפקיד שר המשפטים היא הצעת החוק לבוררות חובה, המסמיכה נשיא או סגן נשיא בבית משפט השלום להעביר להכרעה על-ידי בורר כל תביעה אזרחית המתנהלת בבית המשפט (שסכומה עד 2.5 מיליון שקל), בלי לקבל את הסכמת הצדדים.
מאז שפורסם תזכיר הצעת החוק בפברואר האחרון, הוא זכה לביקורת מגורמים שונים. בין היתר כינתה אותו שופטת העליון לשעבר, דליה דורנר, "אסון".
למרות הביקורת, ב-10 ביולי אישרה הממשלה את הצעת החוק. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה גם היא את נוסחה הסופי של הצעת החוק הממשלתית, וכעת היא מונחת על שולחן הכנסת.
מי שמצטרף למבקרי הצעת חוק בוררות חובה הוא השופט בדימוס פרופ' דן ביין, הנחשב לאחד הבוררים המובילים במדינה. בראיון ל"גלובס" אומר פרופ' ביין כי מוסד הבוררות הוא מוסד מצוין לפתרון סכסוכים מורכבים, אך זאת בתנאי שהוא מבוסס על הסכמה חופשית של הצדדים.
"הצעת חוק בוררות חובה היא ניסיון לפתור את בעיית העומס בבתי משפט השלום, אך היא עומדת בניגוד לעצם מהותו של מוסד הבוררות, פגומה מבחינה ערכית - אלמנט הכפייה בהצעה מנוגד לעצם הרוח של הבוררות", טוען ביין.
"חובת המדינה"
יתרה מכך, אומר ביין, הצעת החוק עומדת בניגוד לזכות הבסיסית של אזרחים לקבל שירותים מסוימים מהמדינה. "יישום ההצעה יביא לך שהמדינה, שמחויבת לספק שירותים חיוניים ובאופן ישיר, תאלץ את ציבור המתדיינים לפנות לבורר, העומד מחוץ למערכת השיפוטית. זאת, כאשר מלכתחילה הם בחרו דווקא לפנות לבית המשפט ולא ניצלו את האופציה העומדת לרשותם, תמיד, לפנות לבורר. יש דברים שהמדינה חייבת לבצע.
"חוק בוררות חובה גם עומד בניגוד גמור לרוח המחאה החברתית, שיוצאת נגד כוונת המדינה להשתחרר מחובותיה כלפי האזרחים. בנוסף, הדיון בבית משפט נערך בפומבי, וזו ערובה חשובה לרמה של השיפוט. לעומת זאת, השיפוט בבוררות אינו פומבי, וגם זו נקודה בעייתית".
לדברי ביין, הצעת החוק היא דרך נוחה להתחמק מהקצאת משאבים למערכת המשפט. "לדעתי, זוהי פשוט הדרך הזולה ביותר מבחינת המערכת. במקום למנות עוד שופטים, מבקשים להעביר תיקים לבוררות.
"בעוד שבבתי המשפט מכהנים שופטים שנבחרים לכל חייהם, אחרי סינון קפדני ורואים במקצועם שליחות וייעוד, יהיה קשה מאד לגייס משפטנים בעלי רמה דומה, שיסכימו לסגור את משרדיהם ולהסתפק בסכום שהמדינה תשלם להם כדי שישמשו בוררים".
"בית המשפט יישאר מעורב בהליך"
בנוסף, ביין טוען כי חוק בוררות חובה גם לא יביא לפתרון אמיתי של העומס המוטל על שופטי השלום ולא ייטיב את השירות שניתן לאזרחים. לדבריו, גם אחרי שתיקים יופנו לבוררות חובה, יצטרכו שופטי השלום להיות מעורבים במידה רבה בהליך, באופן שבו החיסכון בזמן שיפוטי יהיה קטן בהרבה מהרושם הראשוני שניתן לקבל.
"כך למשל, על עצם ההחלטה של נשיא בית משפט השלום להעביר תיק לבוררות חובה, ניתן יהיה לערער בזכות בפני בית המשפט מחוזי", הוא מציין. "בנוסף, תובע המבקש סעד זמני בקשר לתיק שהועבר לבוררות, יצטרך לפנות בהקשר לכך לבית המשפט; צד לבוררות יוכל לפנות לבית המשפט ולבקש להעביר את הבורר מתפקידו; עם מתן פסק הבורר ניתן לערער עליו בזכות לבית משפט השלום".
לסיכום, אומר ביין, "בוררות מוסכמת היא אמצעי מצוין לפתרון סכסוכים, בתנאי שהצדדים לסכסוך בחרו בו מרצונם וקבעו את תנאיו. לעומת זאת, בוררות כפויה למטרת הקלת העומס בבתי משפט היא אמצעי לא ראוי ולא יעיל".