לאחר 35 שנה, ולראשונה מאז הקים את קבוצת הביטוח שהפכה ברבות השנים לשישית בגודלה במשק, לוי רחמני עוזב את תפקיד יו"ר איילון ומותיר בידיו את מושכות הניהול כמנכ"ל. הסיבה לפיצול התפקידים הבכירים בקבוצת איילון היא תיקון 16 לחוק החברות, לפיו לא יכהן "יו"ר בחברה ציבורית כבעל תפקיד אחר באותה חברה או בתאגיד בשליטתה, למעט יו"ר בתאגיד הנמנה על הקבוצה, אלא אם באישור האסיפה הכללית". את רחמני, שייוותר האיש החזק והקובע בקבוצה, יחליף בתפקיד היו"ר יעקב דרזי.
עד כה ניתנו לרחמני מספר הארכות שאפשרו לו להמשיך במקביל כיו"ר וכמנכ"ל החברה הציבורית באישור האסיפה הכללית של החברה. ההארכה האחרונה והשלישית במספר הסתיימה החודש, וככל הנראה רחמני העדיף שלא לפנות לאסיפה הכללית פעם נוספת בניסיון לקבל עוד אורכה, משום שהעריך כי בקשה שכזו תתקל בהתנגדות.
רחמני (בן 80) העדיף את תפקיד המנכ"ל שישמור אותו בלב העשייה היומיומית בקבוצה, אשר לפי הערכות בשוק הביטוח נמצאת כיום בנקודת מפתח בנוגע לעתיד הבעלות בה. דרזי (81) שיחליפו, כאמור, כיו"ר, משמש כדירקטור באיילון כעשרים שנה וזוכה לאמונו של רחמני. הוא היה חבר בוועדת הביקורת של החברה, ובעבר כיהן כסמנכ"ל כספים במספר חברות ביטוח ואחרות, וכדירקטור בהפניקס.
השינוי, הטכני למדי, בתפקידו של רחמני בקבוצת איילון, מצטרף לחדשות אחרות הנוגעות לקבוצה ולבעל השליטה בה, ובהן בקשה לאישור תביעה נגזרת כנגד החברה, לוי רחמני ובנו נגה רחמני (המכהן כיום כיו"ר איילון חברה לביטוח ובעבר כיהן כמשנה למנכ"ל קבוצת איילון). התביעה הוגשה אגב התנהלות החברה למול רשות ני"ע, שנחשפה לראשונה ב"גלובס", בדבר התגמול של לוי ונגה רחמני.
בתביעה הנגזרת נטען כי החל מ-2002 ועד היום (ולגבי נגה רחמני עד לנובמבר 2008 ) הסכמי ההעסקה של החברה עם רחמני נטולי תוקף משום שלא אושרו כנדרש בהתאם לחוק החברות. לפיכך, נטען בתביעה, על השניים להשיב לחברה תשלומים בהיקף של כ-103.4 מיליון שקל שקיבלו לאורך השנים. באיילון ציינו בהקשר זה כי "מעיון ראשוני בלבד עולה כי הבקשה וכתב התביעה מתבססים על טענות אליהן התייחסה החברה(...) היא חולקת נחרצות על עמדת רשות ני"ע הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, וכי הסכמי ההעסקה נשוא התביעה אושרו כדת וכדין".
עידן חדש בגילת
סוף תקופה גם בגילת לוויינים: עמירם לוינברג, אחד ממייסדי החברה, יפרוש בסוף השנה מתפקידו כמנכ"ל לאחר שש שנים וחצי, ויישאר בתפקיד יו"ר הדירקטוריון. במקומו ימונה ארז ענתבי (52), שחוזר לתפקיד בכיר בחברה אחרי שנה וחצי. ענתבי, שהגיע לגילת עוד ב-1991, כיהן בתפקידים בכירים וניהל שתי חטיבות שלה עד שהפך ליועץ בעקבות שינוי ארגוני ב-2010. כחלק מעבודתו כיועץ, הוא הוביל את כניסת גילת לתדר ה-KA שנחשב למנוע צמיחה בחברה.
גילת מפתחת תחנות לוויין זעירות שמיועדות לתקשורת, ומספקת אותן עם שירותים נלווים. גם פרישת לוינברג, כמו במקרה של רחמני באיילון, מגיעה על רקע תיקון 16 לחוק החברות, שחייב אותו לבחור בין תפקידי היו"ר והמנכ"ל.
ייתכן שלולא התיקון לוינברג היה ממשיך לכהן בשני התפקידים, אך פרישתו לא מגיעה בעיתוי בעייתי מבחינת החברה. גילת חזרה השנה לצמוח בזכות רכישות שביצעה ועובדת גם על שיפור הרווחיות. במקביל, היא נכנסה לפעילות הביטחונית (בניהולו של תא"ל במיל' צ'יקו תמיר) ולתחום ה-KA.
האתגר המרכזי של ענתבי יהיה להמשיך את המגמות הללו ובעיקר לשפר את הרווחיות, שעדיין אינה מרשימה מאוד. מכל מקום, לוינברג אמנם לא יוגדר כיו"ר פעיל, אך נראה שהוא יישאר מעורב בחברה וימשיך לתרום לה מניסיונו.
לוינברג (55) חזר לנהל את גילת ב-2005, כחלק מכניסת קרן יורק קפיטל להשקעה בה. החברה הייתה אז בקשיים ויורק רכשה את חובה של גילת לבנק הפועלים, ומאוחר יותר המירה אותו למניות. בתקופה שחלפה מאז, גילת עברה תהליך turnaround שכלל חזרה לרווחיות. גילת הפכה ליעד אטרקטיבי לרכישה ואף חתמה על הסכם להימכר לקבוצת משקיעים ובהם מבטח שמיר, אך מאוחר יותר התגוששה עם הרוכשים בבתי משפט לאחר ביטול העסקה.
השווי שבו הייתה גילת אמורה להימכר ב-2008, טרום המשבר הגדול, נראה היום כמו חלום רחוק: 475 מיליון דולר. שווי השוק הנוכחי של גילת הוא כ-160 מיליון דולר, לעומת 150 מיליון דולר עם מינויו של לוינברג כמנכ"ל.
"לארז יש כישורים מעולים, יכולת ניהול מצוינת שהוכחה לאורך דרכו הארוכה בגילת, ונחישות בלתי מתפשרת להצלחה", אמר לוינברג. "בהנהגתו, אני משוכנע שגילת תמשיך לצמוח ולהגדיל את רווחיותה בעתיד". ענתבי מסר: "אני גאה שנתבקשתי להוביל את גילת. ההתפתחויות בתעשייה פותחות שווקים חדשים. זוהי, מבחינתי, ההזדמנות להוביל את החברה לצמיחה והגדלת הרווחים, במטרה להגדיל את ערכה של החברה עבור בעלי המניות".
יש לי מושג: תיקון 16
תיקון 16 הוא תיקון מקיף לחוק החברות שעיקרו הסדרת סוגיות בממשל תאגידי ונושאים נוספים הנוגעים להסדרת והגבלת כוחם של בעלי שליטה בחברות הציבוריות, תוך חיזוק מנגנוני הפיקוח בתוך התאגיד וחיזוק בעלי המניות מקרב הציבור בחברות אלו