זיכרון קצר ואינטרסנטי מאפיין את הסערה המתחוללת בימים אלה בין הנהלת כלל ביטוח להסתדרות. "לא בכדי עובדי חברות הביטוח בישראל אינם מאוגדים בהסתדרות", כתב-איים שי טלמון, מנכ"ל כלל ביטוח, באיגרת ששלח בשבוע שעבר לעובדיו, שחלקם מבקש להצטרף להסתדרות.
"חברת הביטוח שניהלה ההסתדרות (הסנה) קרסה כלכלית ונעלמה מזמן מהמפה. אנו לא רוצים להגיע למקום כזה..." ("גלובס", 6.6.2012). נראה שרצה לתת תחושה שאם יצטרפו עובדים בכלל ביטוח, מבית אי.די.בי, להסתדרות; אם ייענו יותר ויותר עובדים לניסיונות ההתארגנות, סופה של כלל ביטוח עלול להיות דומה לזה של הסנה.
למה? כנראה בגלל ההסכם הקיבוצי שההסתדרות מבטיחה למצטרפים אליה, שטלמון מתאר לעובדיו את מוראותיו ואת זוועותיו מיד בהמשך.
ההסתדרות, בראשות עופר עיני, לא נשארה חייבת והשיבה במכתב לטלמון וליו"ר הקבוצה, אביגדור קפלן, כי מטרתה של האיגרת היא "לזרוע מורך לב בקרב העובדים, בין היתר באמצעות ניסיונות הפחדה בלתי לגיטימיים ובלתי חוקיים בנוגע להשלכות התארגנותם...".
החברה שהפכה לענק ביטוח
הסנה חברה לביטוח הייתה מאז שהוקמה ב-1924כארגון אידיאולוגי של ההסתדרות, ובמשך עשרות שנים, קבוצת הביטוח הגדולה ביותר, החזקה ביותר. בשיאה החזיקה יותר ממחצית כוח הביטוח. הקבוצה המנופחת, הדשנה והראוותנית ההיא נפלה, התמוטטה, פשטה רגל בפועל ב-1992, בגלל ניהול כושל, משום שבעל הבית, ההסתדרות בכבודה ובעצמה, באמצעות התאגיד הכלכלי שלה חברת העובדים, בחרה מנהלים ודירקטורים פוליטיים שהיו טובים ונוחים לאנשים ולאינטרסים שהובילו אותה ולא באמת עקבה אחר מעשיהם.
"נוסף על כך, החברה כחברה מרכזית של חברת העובדים נהנתה משוק שבוי שכלל את כל מפעלי חברת העובדים וכל ההתיישבות העובדת שמאידך גם הייתה ההנהלה ובעלי המניות. כלומר, היה ערבוב גדול בין בעלי מניות ללקוחות בכל הקשור להסנה. מכאן שהחברה תמחרה את מוצריה גם משיקולים לא עסקיים", אומר היום מי שהיה איש ביטוח בכיר באותה עת.
בקיצור, הסנה נפלה משום שההסתדרות-חברת העובדים אפשרה למנהלים אז לעשות בחברה ככל העולה על רוחם, כולל שפיכה מסיבית של כספים כבדים לחו"ל, חברת ביטוחי משנה שהוקמה לביטוח חברות זרות, בחירת מבטחי משנה בסטנדרטים נמוכים ולקיחת סיכונים מופרזים. וכל זה, אומר איש ביטוח אחר מאותה עת, "עם דירקטוריון שטחי, פוליטי, שאינו מבין בביטוח".
אחרי כן, בשנים שלפני הנפילה הסופית, ההסתדרות אפילו לא קיבלה אחריות על בעלותה ולא הזרימה די כסף שהיה קריטי לניסיונות הצלת החברה. היום, בעידן הפוסט-טייקונים והגדולים מכדי להיכשל, היינו מכנים זאת: "למנהלים עלה השתן לראש והבעלים עשו קרחת".
המנהלים שאשמים בנפילה
אם כבר מאיימים טלמון וקפלן על עובדיהם בשוט הסנה, ראוי שישימו לב שאלה דווקא עמיתיהם המנהלים, מנהלי הסנה, ועמיתיהם של בעלי הבית שלהם, הבעלים באי.די בי, הם שהובילו את החברה לדרך ללא מוצא.
ראוי שקפלן וטלמון ישימו לב שמי שהיה אשם בקריסה לא היו העובדים המאורגנים. נכון אמנם שהסנה, כמו תאגידי ההסתדרות אז שקרסו עם הימים, התאפיינה בעודף בולט, כבד וקריטי של כוח אדם מאורגן.
נכון גם שהמוני העובדים המאורגנים הללו נהנו הנאה רבה במיוחד מהקרבה להסתדרות ומהאינטרס של המנהלים אז לשמור על יחסי חיבה עם ראשי ההסתדרות בדרך של הטבות מפליגות לעובדים כדי שאלה יבחרו את האדם ה"נכון" לראשות ההסתדרות, ומובן שבבחירות הכלליות גם את המפלגה ה"נכונה" (אם נקשר זאת לימינו, נראה שבכל דבר המחובר לבסיסי הכוח של ההתארגנות בהסתדרות קיים כשל דומה: עודף עובדים שהופך את המערכות לביורוקרטיות, מסורבלות ויקרות הרבה יותר מדי לצרכנים. כך בשירות הציבורי בממשלה, ברשויות המקומיות, בבנקאות, בחברת החשמל, בנמלים ועוד). ובכל זאת, בפוסט מורטם, בנתיחה שלאחר המוות, זו בהחלט לא האבחנה הסופית.
לפניכם קטע מהדוח שהוגש למפקח על הביטוח ושוק ההון באוצר, הסוקר את גורמי קריסתה ותהליך פירוקה של הסנה. הדוח נכתב, בניסוח מתון, על ידי שוקי שטאובר, יועץ לניהול, עבור המנהל המורשה של הסנה עו"ד דב ויסגלס.
"בשנות ה-70, מתוך רצון לכבוש עוד ועוד פלחי שוק, גדלה הסנה והתעצמה גם דרך מבצעי מכירות אגרסיביים, בעיקר בתחום הביטוח הכללי וכן על ידי ההעזה לצאת לשוק ביטוחי המשנה הבינלאומי ו'לשחק' בחו"ל במגרשם של הגדולים.
הגידול המתמיד, בעיקר דרך הכניסה לשוקי חו"ל, שבהם הייתה הסנה שחקן חדש, קטן ולא מנוסה, הביא לפגיעה מהותית ברמת השליטה והבקרה על הפעולות הרבות שנעשו במסגרתה ומטעמה בארץ, וכאמור בעיקר בחו"ל. באמצע שנות ה-80 החל להתבהר מצב שבו הסנה, שכבר נסחרה בבורסה בתל אביב, הפכה להיות ענק ביטוח חולה. תסמיני המחלה העיקריים היו הפסדי ענק בעסקאות חו"ל, ריבוי הוצאות על אחזקת מנגנון מנופח וקושי בשליטה ובקרה ניהולית על המערכת הגדולה המסועפת וה'מדממת'".
המרוויחים מפשיטת הרגל
20 שנה לאחר הנפילה, ובהזדמנות החגיגית של התזכורת המשונה מבית נוחי דנקנר, קפלן וטלמון, מתברר שלהם דווקא יצא משהו טוב מהסיפור. גורם בכיר בענף הביטוח באותם ימים מספר היום כי "בדיעבד, במבחן התוצאה, הסנה לא הייתה צריכה לפשוט את הרגל והיא לא הייתה במצב של פשיטת רגל. היא שילמה את כל התחייבויותיה ונשאר עוד עודף. מי שנהנה מזה לאורך השנים היו כלל ביטוח ומגדל.
למעשה, הבסיס של כלל ביטוח, שהייתה אוסף של חברות קטנות ולא מרכזיות, היה בעצם מחצית מתיק ביטוח החיים של הסנה שחולק בינה לבין מגדל, במחיר מציאה בגלל סגירת הסנה".