כמו אבני דומינו הנופלות בזו אחר זו, כך התגלגלו מהלכיו של שר החוץ אביגדור ליברמן ב-24 השעות שבין יום חמישי אחר-הצהריים (13.12.12), אז הודיע היועמ"ש יהודה וינשטיין על החלטתו להגיש נגדו כתב אישום בפרשת השגריר בבלארוס - לבין יום שישי אחר-הצהריים, אז הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקיד שר החוץ. הזרז היה הצורך להכריע בשאלת החסינות ולוח-הזמנים הפוליטי הנגזר ממנה.
כתב האישום נגד ליברמן כולל עבירה אחת ויחידה - מירמה והפרת אמונים. סנגוריו של ליברמן חשבו תחילה שכתב האישום איננו מייחס לליברמן מירמה, אלא הפרת אמונים בלבד, ושכתב האישום נוקט את המונח המלא ככותרת הסעיף בלבד. הם הסיקו כי כתב האישום איננו חמור במידה המחייבת את ליברמן להתפטר מהממשלה, בהתאם להלכות דרעי ופנחסי.
כך גם הודיע ליברמן בתגובתו הראשונה להחלטת היועץ, ביום חמישי בערב. ליברמן הקפיד לא להצהיר כי אין בדעתו להתפטר, אלא רק כי לפי חוות-דעת משפטית של עורכי דינו, הוא אינו מחויב לפרוש.
בינתיים המתין וינשטיין עם הקלפים קרוב לחזה, והחליט לא לחשוף פומבית את עמדתו בשאלת ההתפטרות, ולתת לשחקנים הראשיים - ליברמן, ובמקרה הצורך ראש הממשלה בנימין נתניהו - לעשות את שלהם. הוא גם הניח כי המהלכים עשויים לארוך שבועות מספר, מאחר שממילא לא יוכל להגיש את כתב האישום לבית המשפט עד שתתבטל חסינותו של ליברמן.
אולם לוח-הזמנים הפוליטי הכתיב קצב התקדמות מהיר גם ביחס לפרוצדורה המשפטית. מראש ידעו אנשיו של ליברמן כי אין טעם להיאבק על הותרת חסינותו. כשוינשטיין הודיע ביום חמישי ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, על החלטתו להגיש כתב אישום בפרשת השגריר, עמדה בפני ליברמן האפשרות להודיע מיידית כי הוא מוותר על חסינותו - או להמתין שיחלוף החודש הקבוע בחוק, שרק לאחריו יוכל היועץ להגיש את כתב האישום. ליברמן בחר באפשרות הראשונה, ויתור על החסינות, כדי לא להצטייר כמי שנאחז בקרנות המזבח.
דרישה מופרכת
ויתורו של ליברמן על חסינותו סלל את הדרך להגשה מיידית של כתב האישום, והפך גם את שאלת ההתפטרות מהממשלה לכזו הדורשת התייחסות מיידית. בלי קשר לחוות-דעת סנגוריו של ליברמן, היה ברור כי וינשטיין מחשיב את העבירה שבה מואשם ליברמן לכזאת שמחייבת התפטרות מהממשלה.
מבחינה פוליטית, ליברמן העדיף לעזוב, כביכול מיוזמתו, את משרד החוץ, מאשר להיראות כמי שסולק משם, וכן שהדבר יתרחש יותר מחודש לפני הבחירות, מאשר במועד קרוב יותר, שעשוי להסב נזק תדמיתי. אבני הדומינו נפלו בזו אחר זו - עד לפתחו של בית המשפט.
כעת דורש ליברמן הליך משפטי מהיר, שיסתיים עוד לפני הבחירות. זוהי דרישה מופרכת - כי אין סיכוי שמשפטו יתחיל ויסתיים בחודש הקרוב. אולם גם כאן ההיגיון מבחינת ליברמן ברור: אף אם יורשע וייקבע כי יש קלון במעשיו, משמעותו של קלון זה, בצירוף ענישה מקילה, שאיננה כוללת רכיב מאסר בפועל או על-תנאי, היא הרחקה מהכנסת לאותה קדנציה בלבד - ולא ל-7 שנים.
בשורה התחתונה, ליברמן מעדיף שיהיה מדובר בקדנציה הנוכחית, המסתיימת ב-22 בינואר 2013, ולא בזו הבאה, העתידה להסתיים ב-2017.