"בחרתי להיעתר לפניית הדירקטוריון, שכמוני, חלק על דברי הביקורת כלפי ההנהלה, ואף טרח לציין את תודתו והערכתו הרבה לפועלי. מנגד, התפיסה שהנחתה את הדירקטוריון, ושאני שותף לה, היא כי הליך העברת המושכות שיסתיים בפרישתי מהחברה יסייע להרגעת הרוחות, להפסקת הפצת הפרסומים והשמועות, ובהתאם גם לסיום התהליכים הפוגעים בעבודתה השוטפת של און טראק ובכושרה התחרותי".
במילים אלה בחר עודד בשן (65), מייסד, יו"ר ומנכ"ל און טראק (On track), להיפרד מהחברה לאחר 23 שנה. בעצם, אולי המילה "בחר" לא ממש מתאימה כאן. בשן, שאת מכתבו המלא חשפנו כאן לפני 10 ימים, נאלץ לפרוש כמעט מכל תפקידיו בחברה (ימשיך לכהן כדירקטור מן המניין), לאחר ששני בעלי מניות מוסדיים אמריקאים הראו לו "אקטיביזם מוסדי" מהו. לדירקטוריון און טראק, למרות "תודתו והערכתו הרבה", לא ממש נותרה ברירה, והוא הראה לבשן את הדלת. עכשיו יחפש הדירקטוריון מנכ"ל אחר ויו"ר אחר (או שמא שוב יפקיד את שני הכובעים אצל איש אחד), שעמם ינסה להבריא את החברה.
1. מקרה חריג בגזרה הישראלית
און טראק, אחת מחברות הטכנולוגיה הישראליות הוותיקות בשוק ההון האמריקאי, תמיד שמרה על אלמוניות והמעיטה להיחשף בתקשורת. שוויה הנמוך (בשיאה הייתה שווה רק 164 מיליון דולר), והעובדה שמייסדה, בשן, התרחק מהתקשורת כמו מאש (הוא עדיין מסרב להתראיין), הפכו אותה לכמעט בלתי נראית בין עמיתותיה הישראליות. למרות זאת, ואולי בגלל זאת, המהפך הניהולי שהתרחש באחרונה בין מסדרונותיה - פועל יוצא של אקטיביזם מוסדי אמריקאי די אגרסיבי - הוא חריג בגזרה הישראלית של וול סטריט. לפי מיטב זיכרוננו, זוהי הפעם הראשונה שבה משקיע אמריקאי, מוסדי או פרטי שנמנה עם בעלי המניות הגדולים, משיג כמעט את כל מטרותיו במאבקו נגד הנהלה של חברה שבה השקיע, מזיז מכיסאו את מי ששלט בה ביד רמה - מי שכיהן כיו"ר ומנכ"ל - ולמעשה חותך חבל טבור עבה שלא ניזוק במשך כמעט רבע מאה.
אקטיביזם מוסדי, מצב שבו בעל מניות מוסדי (ולפעמים פרטי) מלקט מניות של חברה שלדעתו נסחרת בדיסקאונט, ונכנס למלחמת כתבי הצבעה (Proxy Fight) מול הדירקטוריון שלה, אינו נדיר בגזרה הישראלית. עם זאת, זה כן נדיר שאותה מלחמה מסתיימת כשידו של אותו משקיע אקטיביסט על העליונה.
צורן, לדוגמה, נאבקה בקרן Ramius שהתנגדה למכירת החברה לחברה האנגלית CSR. הקרן הצליחה להדיח חלק מדירקטוריון צורן, אך את מכירת החברה לא הצליחה למנוע. גם תרו פרמצבטיקל נאבקה בקרן טמפלטון, שהתנגדה למכירתה לסאן ההודית, שינתה את דעתה בהמשך הדרך, וההמשך כבר ידוע - תרו נמכרה. בדי.אס.פי.ג'י נאבקו בטענותיה של קרן ששמה Starboard Value and Opportunity Master Fund, שנותרו די מהר "על הנייר". הקרן לא השיגה דבר.על רקע זה, המהפך הניהולי באון טראק הוא חריג מאוד, ולמרות שוויה הנמוך ואלמוניותה היחסית, הוא מהווה ציון דרך לא רק בחיי און טראק, אלא בהיסטוריה של החברות הישראליות בוול סטריט.
2. הפסד אחרי הפסד
לפני שנתחיל לנתח את השלכות המהפך על עתיד החברה, נלך מעט אחורה, משהו כמו 23 שנה. בשן ייסד את און טראק כשהיה בן 42, לאחר שפרש מתפקידו כנשיא Electo Galil - יצרנית ישראלית של מערכות זיהוי ומעקב מבוססות גלי רדיו. את און טראק (פירוש שמה הוא "בדרך הנכונה"), הוא ניסה להפוך למובילה עולמית בתחומה: פיתוח כרטיסים חכמים, מבוססי מעבדי מיקרו ללא מגע יד אדם, שמיועדים לשימושים שונים כגון דרכונים אלקטרונים, תעודות זהות חכמות, ואף אמצעי תשלום עבור טנק דלק.
ההתחלה הייתה מבטיחה אך און טראק, למרות חדשנותה, לא הצליחה לפרוץ. הכנסות החברה לא ממש צמחו - בעיקר בשנתיים האחרונות - והחברה הפסידה מתחילת 2008 כמעט 94 מיליון דולר. נכון לרבעון השלישי של 2012, בקופתה נותרו 20 מיליון דולר. החוב הפיננסי של החברה הוא 7.8 מיליון דולר, וההון העצמי שלה עומד על 25 מיליון דולר בלבד - תוצר נלווה של הפסד צבור ענק בשווי של 184.3 מיליון דולר.
למעשה, וכפי שעולה מבדיקת "גלובס", און טראק לא הצליחה להרוויח - אפילו לא סנט אחד - במשך העשור וחצי האחרון. בשנים 1998-2012 (עד הרבעון השלישי), צברה החברה הפסד נקי של 175.3 מיליון דולר.
הפסד זה, ללא צל של ספק, הוא תוצאה של ניהול כושל פרי ידיו של בשן, ובדיעבד ייתכן כי פרישתו נעשתה מאוחר מדי.
אגב, במכתב שהעביר לעובדיו, נמנע בשן מלקחת אחריות על ביצועי החברה והמניה, על אף שאחריות זו אכן הייתה מנת חלקו. למעשה, כיו"ר וכמנכ"ל, היא הייתה אך ורק שלו.
3. איבדה 88% מההנפקה הראשונית
אך התוצאות העגומות לא הפריעו לאון טראק לבצע הנפקה משנית בפברואר 2011. החברה גייסה אז 18 מיליון דולר, לפי מחיר של 3 דולרים למניה. מאז הנפקה זו, המניה ידעה רק את הדרך מטה, וכל מי שהשקיע בה אכל מרור. דרך אגב, ולמי ששכח, און טראק הפכה בראשונה לציבורית לא בשוק ההון האמריקאי, אלא בבורסת הנוייר מרקט הגרמנית שכבר נפחה את נשמתה. החברה הונפקה בה בקיץ 99' לפי מחיר של - תחזיקו חזק - 8.5 אירו למניה. כיום מחירה באירו הוא 1.054 - הפסד של 88%. כל מילה נוספת מיותרת.
4. פיטורי עובדים - תרחיש מציאותי
עכשיו, לאחר שהמהפך הניהולי בחברה כמעט בוצע, שאלת השאלות היא מה יקרה לעובדי החברה, 279 במספר נכון לדצמבר 2011. בדרך כלל, משקיע מוסדי או פרטי, פיננסי במהותו (ועוד כזה שחותמת של ביקורת הגבולות של נתב"ג עדיין לא מעטרת את הדרכון האלקטרוני שברשותו), לא מהסס להשתמש בגרזן הפיטורים בעודו מנסה לייצר ערך מהשקעתו.
און טראק, שממוקמת בראש פינה ("כבן קיבוץ וישראלי גאה, התעקשתי תמיד כי מטה החברה וליבת פעילותה יישארו בגליל", הסביר בשן במכתבו), מעסיקה בארץ 123 עובדים, וסביר ששנתם של אלו נודדת מאז שנאלץ בשן לפרוש מהחברה. אייוי וקרן סילק עדיין לא פירטו את תוכניותיהם לגבי החברה, ועד אז ייתכן שפיטורים ייהפכו לחלק מהמציאות של עובדי און טראק. אפילו בשן עצמו כמעט הודה בכך, כשכתב במכתבו: "אני בהחלט ער לחששות ולאי הוודאות באשר לעתידכם המקצועי. יש לי תקוות ברורות ומחויבות ערכית ומקצועית להעברת לפיד הניהול בדרך הטובה ביותר האפשרית. מנגד, אין לי תשובות ברורות".
5. פירוק החברה - עוד תרחיש מציאותי
שאלה אחרת היא מה יקרה לחברה. ספק שמשקיע פיננסי כמו אייוי (למרות מילותיו היפות בסרטון הווידאו שהעלה לאתר שלו), יצליח להפוך את און טראק לחברה המוצלחת שבשן ניסה לבנות במשך 23 שנה. פירוק החברה לפעילויות נפרדות וניסיון למכור אותן למרבה במחיר, הוא תרחיש מציאותי בהרבה, עד כמה שזה נשמע רע (במיוחד לעובדי החברה).
6. בשן עשה לא מעט לביתו
בשן פורש לביתו, ולא ממש צריך לדאוג לחשבון העו"ש שלו. מלבד המניות שנותרו בידיו (ששוות כרגע 10 מיליון שקל), במהלך השנים הוא מימש מניות און טראק תמורת 35-40 מיליון שקל. כלומר, הוא צבר הון של 50 מיליון שקל בקירוב (ברוטו, לפני מס). לא רע עבור מי שלא ממש יצר ערך לציבור משקיעיו.
tali-z@globes.co.il