סביר להניח שמעכשיו נשמע הרבה פחות על הליגה בכדורסל. זה כנראה מקומו של הכדורסל הישראלי: שום אירוע ספורטיבי שיתרחש על המגרש לא יביא רבע מהכותרות שהביאה השביתה של מארס-אפריל 2013. וזה פחות או יותר מתמצת את מצבו של הכדורסל הישראלי.
אל תחפשו מנצחים או מפסידים במאבק בין ארגון השחקנים לבעלי הקבוצות. מי שחושב שמשהו בליגה הזאת עומד להשתנות בגלל שבחמש השנים הבאות יהיו שני ישראלים לפחות על המגרש בכל רגע נתון, תקוע איפשהו בשנות ה-90. ההיסטוריה הלא רחוקה הראתה שהחוק הרוסי לא הטיב עם השחקן הישראלי מבחינת מעמדו או מבחינת דקות משחק; הקהל לא נהר לאולמות, למרות שכביכול היו לו "יותר שחקנים מקומיים להזדהות איתם".
ההסכם החדש לא עומד לשנות משהו בזהות של הליגה. העובדה שאפשר יהיה להחליף בעונה שמונה זרים תבטיח שהפעילות הערה בנתב"ג תישמר. אנחנו נמשיך לא להכיר את שמם של הזרים שיגיעו לכאן, נמשיך לראות קבוצות שמחתימות זרים לחוזה של חודש. כדי להחליף אותם עם זרים אחרים לחוזה של שבועיים. נמשיך לראות ישראלים שתפקידם על המגרש הוא להוציא אאוטים.
המחיר שהטוטו הסכים לשלם (250 אלף שקל) לקבוצה שתשחק כל העונה כשבסגל שלה ארבעה זרים הוא סתם תירוץ לתת עוד כמה שקלים לקבוצות, שגם ככה בקושי עומדות על הרגליים. ובכל מקרה זה כסף שהקבוצות והבעלים ייהנו ממנו - ולא השחקנים הישראלים. בפועל התמריץ הזה לא יגרום לקבוצות להביא פחות זרים, אלא במקרה הטוב לדאוג שבכל זמן יהיו בסגל רק ארבעה זרים רשומים.
***
השביתה יכולה ללמד בעיקר על שני הצדדים שמתבוססים כאן במדמנה הזאת שנקראת כדורסל ישראלי. גם מי שמסקר באופן הכי אובייקטיבי את הליגה הזאת חייב להיות צד בעניין הזה. אני מודה שאני נוטה להיות יותר בצד של השחקנים. לא בגלל שאין להם חלק בהדרה של עצמם מהפרקט. לפני שהוא מצביע על אחרים, אני חושב שלשחקן הישראלי יש אשמה גדולה הרבה יותר במצבו. הוא לא משתפר מספיק מבחינה מקצועית (או לא משתפר בכלל), ומלבד כמה בודדים לא זוכר שנתקלתי באף ישראלי ששיפר את היכולות הפיזיות שלו כדי להתמודד עם ערימות הזרים שנחתו כאן כדי לגזול לו את מקום העבודה. והישראלים שהיום נאבקים נגד הגעת זרים לכאן? חלקם העדיף לצאת לחו"ל בשנים האחרונות כדי לחפש עבודה ולהיות שחקנים זרים במקומות אחרים, למרות שיכלו בוודאות להרוויח את אחד משני המקומות המובטחים להם על הפרקט בארצישראל.
אבל גם הבטלנות של השחקן הישראלי לא יכולה לתאר ההתנהלות של (מרבית) הבעלים. את האופן שבו הבעלים, בחסות איגוד הכדורסל ומינהלת הליגה, תפסו להם יופי של פלטפורמה שאותה הפכו לחצר האחורית של עסקיהם הפרטיים. פלטפורמה של פרסום, וסידור ג'ובים בשכר למנהלי קבוצות. אף בעלים לא נמצא כאן בכדורסל כדי לקדם את השחקן הישראלי או לדאוג שיהיה כדורסל בישראל.
אל תאמינו לאגדות של בעלים על "אנחנו משקיעים מאות אלפי שקלים מכיסנו". מלבד מכבי ת"א שלאורך שנים הבעלים שלה מוציאים מכיסם בכל שנה, ומלבד לני רקנאטי שהשקיע לאורך שנים מכיסו בבני הרצליה, הרוב המוחלט של הכסף שמגיע לקבוצות הוא ציבורי. כסף מעיריות וממועצות מקומיות. אבל כשהכסף הזה מאיים לא להגיע, אין להם בעיה לקחת את הקבוצה מהקהילה שהיא שייכת אליה וללכת למקום אחר. לחיים אוחיון, שכינה את השביתה של השחקנים "אירוע רב נפגעים", לא היתה בעיה לקחת את הפועל גליל עליון, הקבוצה הישראלית שהכי מחוברת ומזוהה עם הקהילה שלה - ולהעביר אותה לגן נר, אחרי שהמועצה החליטה לקצץ בתמיכה. בעלים שמוציא קבוצה כמו גליל מהקהילה, לא ברור מאיזה מניעים הוא נמצא בכדורסל. דורון הרציקוביץ', שאיים לעזוב בשבוע האחרון את הכדורסל ולסגור את הפועל אילת, היה עד לא מזמן בכלל במ.כ הבקעה. הקבוצה ירדה ליגה, המועצה הפסיקה את התמיכה והבעלים (בחסות איגוד הכדורסל) מצא מקום בדרום כדי לנסות בו את מזלו.
מינהלת הליגה לא מנעה בזמנו מאוחיון להעלים לתושבי גליל עליון את הקבוצה. גם בפעם הבאה היא לא תימנע. אחרת הבעלים יאיים לעזוב. איך תיווצר זהות של קהל אם לקחו לו את הקבוצה ושמו אותה במקום אחר?
בעלות על קבוצת ספורט היא לא עסק רגיל. יש לאחריות הזאת גם חובות נלווים. איפה הם כל אותם בעלים שהיח"צ התאים להם, אבל כשהקבוצה שלהם סיימה בטעות במקום גבוה בליגה, ויתרו על הזכות להופיע באירופה, איפה שכבר נדרשה השקעה כספית? לא מעט בעלים מדברים נגד העובדה שאין לישראל נציגה שנייה ביורוליג ומדברים נגד השריון של מכבי ביורוליג, אבל הם אלו שוויתרו בעבר על האפשרות להופיע שם כשיכלו. גם ההופעה של גליל/גלבוע במוקדמות המפעל האירופי היתה לפרוטוקול. לא באמת נבנתה שם קבוצה שהיתה אמורה להתמודד על כניסה ליורוליג. איך שחקנים ישראלים יוכלו להתקדם אם המעסיק שלהם לא נותן להם את הבמה האירופית שבה הם זכו מבחינה ספורטיבית?
ומה האחריות של מינהלת הליגה ואיגוד הכדורסל לכל הפארטייה הזאת? המינהלת והאיגוד יכולים להגיד עד מחר שהם דואגים לשחקן הישראלי, לכדורסל הישראלי ולתדמית של הענף. אבל לא ברור למי הם דואגים, אם בשנים האחרונות הם אישרו לקבוצות שירדו ליגה להמשיך ולשחק בליגת העל, או קבעו רף מינימום תקציבי לא סביר, שבאופן מעשי הכשיל כל קבוצה שרוצה לעלות מהליגה השנייה. אם היו דואגים לשחקן הישראלי לא היו הולכים ומפעילים לובי בכל פעם שהיתה עולה אפשרות לבטל את הטבות המיסוי של השחקנים הזרים.
גם בסכסוך הנוכחי, אחד מסעיפי המחלוקת האחרונים שנשארו על השולחן היתה דרישה של המינהלת מארגון השחקנים למשוך את העתירה שהגישו לביהמ"ש נגד משרד הפנים בנוגע לקביעת קריטריון להעסקת שחקנים זרים בישראל. ארגון השחקנים נכנע, והסכים למשוך את העתירה.
***
ואם כבר הגענו לנקודה הזאת, אז שוב: נמשיך לטחון את העניין הזה עד שיום אחד האסימון ייפול. אף אחד לא ישכנע שהוא דואג לספורט הישראלי ולשחקן הישראלי עד שלא יטפל בסוגיית הטבות המס מרחיקות הלכת לספורטאים זרים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת עשתה בקדנציה הקודמת שלה דברים מרחיקי לכת שאף רגולטור לא עשה לספורט הישראלי בתקופה כל כך קצרה. עוד לפני שהתברר שהשרה זכתה לקדנציה נוספת במשרד הספורט, דבר אחד מהותי כבר דאגה להניח על שולחנה כפרויקט משמעותי לטיפול לקדנציה הבאה: עניין המיסוי לספורטאים זרים.
אם אני לא טועה, הקדנציה הבאה כבר כאן.