בית המשפט העליון החמיר בעונשה של עו"ד ירדנה נילמן, שהורשעה בגניבה שיטתית של 7.2 מיליון שקל מ-20 חוסים שהיא מונתה להיות האפוטרופוס שלהם, ובהם חסויים שסבלו מפרקינסון, דמנציה, מחלות נפש, תשישות ועוד.
נילמן תרצה עונש של 9 שנות מאסר בפועל וכן 8 חודשי מאסר על-תנאי, במקום 7.5 שנות המאסר שנגזרו עליה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בינואר 2011.
"מדובר בגניבה חסרת בושה על-ידי אפוטרופסית מחוסים ששמו בה את מבטחם", כתב שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שישב בתיק ביחד עם אסתר חיות ודפנה ברק-ארז.
נילמן הורשעה בבית המשפט המחוזי, במסגרת הסדר טיעון, בגניבה שיטתית, בעבירות של גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות.
על-פי כתב האישום שבעובדותיו הודתה נילמן במסגרת הסדר הטיעון, ב-2006 היא מונתה מטעם בתי המשפט לענייני משפחה להיות אפוטרופסית של 20 קשישים, ובמסגרת זו שלטה ברכושם ובחשבונות הבנק שלהם.
נילמן הורשעה בכך שניצלה את המינוי כדי להורות על העברת כספים מחשבונותיהם הפרטיים של הקשישים לחשבונות של חברת "א.י.ש. סיוע שירותים ואחזקה", שהייתה בבעלות חברתה מירב לוי ובשליטתם בפועל של נילמן ושל בן-זוגה המנוח, יהושע שאול.
בהיותה מורשה ברכוש הקשישים החוסים, גנבה נילמן - עם שאול ובסיועה של לוי - את רכושם בשווי של 7 מיליון שקל בקירוב, וזייפה מסמכים בנסיבות מחמירות כדי להסוות את הגניבה.
הגניבה נעשתה בדרכים שונות, ובהן שימוש בכרטיסי האשראי הרשומים על חשבונות חברת "א.י.ש." ומשיכת המחאות על חשבון כספי הקשישים לטובת צדדים שלישיים.
בנוסף הורשעה נילמן כי מכרה שתי דירות שהיו בבעלותן של קשישות שנמצאו תחת השגחתה, וגנבה יותר ממיליון שקל מהכספים שהתקבלו בעבורן.
כספי הגניבה שימשו את נילמן, בין היתר, לתשלום בעבור עגינת היאכטה של שאול במלון "גלי כנרת" בטבריה, לטיול משפחתי בתאילנד, לרכישת אופנועי-ים, לבניית ביתו המפואר של שאול ביישוב פורייה, לשהות בבתי-מלון, לארוחות במסעדות ולתשלום למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.
ב-2008, כאשר נודע למשטרת ישראל על מעשיה של נילמן, נפתחה חקירה, ואולם נילמן הצליחה לחמוק ולהימלט מן הארץ לגואטמלה. ב-2010 היא הוחזרה לישראל והובאה לדין.
"כתב האישום שבו הודתה נילמן הוא ביטוי לשפל מדרגה מוסרי", כתב רובינשטיין, "לקרוא ולא להאמין. כיצד לא רעדה ידה של נילמן בעשותה כל אלה, גם אם הדבר היה בשיתוף עם בן זוגה? בתסקירים המתארים מסכת חיים מורכבת, טענה נילמן כי הייתה מעין 'רובין הוד' וקיוותה שהשקעת הכספים בשוק האפור תסייע לחסויים. מי פתי ויאמין להבלים אלה, שממילא מתייחסים רק לאחוז קטן מתוך הגניבות.
"כדי להרתיע מניצול חולשתו התהומית המובנית של החסוי על-ידי אפוטרופוס, שתחת לדאוג לו הוא עושק אותו, ראינו להעלות את העונש, כדי להדליק אור מהבהב בפני כל אפוטרופוס השוקל חלילה דרך נלוזה מסוג זה שפסעה בו נילמן". (ע"פ 5158/12).