פסק דינו של בג"ץ מאתמול (א') בעניינו של ראש עיריית רמת-גן הפורש, צבי בר, הוא פספוס של הזדמנות משפטית בקנה-מידה היסטורי.
הכול כבר היה מוכן למתן פסק דין מרכזי, שיקבע כי ראש עיר המואשם בעבירות חמורות של שחיתות, אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. 20 שנה לאחר פסק הדין בעניין אריה דרעי ורפאל פנחסי, שהחיל את הנורמה הערכית הזו על שרי הממשלה, יכול היה להיות פסק דין צבי בר בבחינת "הלכת דרעי-פנחסי" של השלטון המקומי.
בג"ץ כבר הוציא צו על-תנאי שהעביר את ההליך המשפטי לשלב הסופי, ההרכב הורחב חגיגית ל-7 שופטים, ואפילו בדיון עצמו נראה היה כי השופטים הולכים ומגבשים את ההנמקה המשפטית שעליה יתבסס פסק הדין: אף שראש עיר הוא תפקיד "נבחר" ולא תפקיד "ממונה", ההתערבות הבג"צית בשאלת המשך הכהונה היא אפשרית באמצעות בחינת סבירות שיקול-דעתה של מועצת העיר.
למועצה נתונה סמכות להעביר מכהונתו ראש עיר בשל התנהגות שאינה הולמת. הגשת כתב אישום בעבירות חמורות של שחיתות עשויה להוות ראיה מינהלית להתנהגות כזו, ובמצב כזה - על-פי התזה שהציע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לבג"ץ - הופכת החלטת מועצת העיר שלא להעביר את ראש העיר מכהונתו לבלתי סבירה באופן קיצוני, כזו המצדיקה התערבות שיפוטית.
אבל בסופו של דבר תפר נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס פשרה מפא"יניקית, שמטרתה לשמור על כבודו של צבי בר. אולי נגעו לליבו הטיעונים על "50 שנות שירות ציבורי", ועל קריירה מרשימה של 24 שנים כראש העיר רמת-גן.
בר הפליג בשבחי עצמו בתצהיר שהגיש לבג"ץ, ופירט כיצד פעל יומם ולילה למען תושבי העיר בשנות כהונתו. את החלקים שבהם גרף מיליוני שקלים בכספי שוחד לכיסו - על-פי טענת הפרקליטות המתבררת בבית המשפט - הוא השאיר מחוץ לתצהיר.
לסיים את הכהונה בראש מורם
האפשרות היחידה של בג"ץ להתערב משפטית הייתה בשאלת המשך כהונתו של בר כראש העיר, נוכח כתב האישום שהוגש נגדו, ולא בנוגע להתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות.
שום כוח משפטי שבעולם, גם לא בג"ץ, לא יכול היה לחייב אותו משפטית לא להתמודד על כהונה נוספת בבחירות המוניציפליות. זו גם לא הייתה השאלה האמיתית שעמדה לפני בית המשפט, שהרי סמיכותן של הבחירות לרשויות המקומיות לדיון בבג"ץ היא תוצר של נסיבות מקריות.
בפעם הבאה שבג"ץ יצטרך לבחון את שאלת המשך כהונתו של ראש עיר המואשם בפלילים, הבחירות המוניציפליות עשויות להיות לא במרחק של 3 חודשים, אלא במרחק של 3 שנים. האם גם אז יסתפקו השופטים בהתחייבות שלא להתמודד פעם נוספת?
גרוניס ועמיתיו החליטו להעלים עין מ-3 החודשים שנותרו לבר בתפקיד, ולאפשר לו לסיים את כהונתו הציבורית בראש מורם.
הצעתו של גרוניס לסנגורו של בר, עו"ד נבות תל-צור, להתחייב בשמו שלא להתמודד בבחירות הקרובות, הייתה מעין ירייה באקדח ריק - אם בר היה מסרב, בג"ץ לא יכול היה לכפות זאת עליו.
לכן בחר נשיא העליון להתנסח בלשון לא משפטית: "מבחינה ציבורית", "לא יעלה על הדעת" - כל המילים ששופט שמרן כגרוניס מתנגד להן, במקרים שבהם הוא מקפיד על כך שבג"ץ לא יחרוג מהמשבצת המשפטית גרידא. ראו למשל את עמדתו של גרוניס בבג"ץ שאיפשר את חזרתו של חיים רמון לממשלה, לאחר הרשעתו בפרשת הנשיקה הכפויה.
פסק הדין הזה, שכבר לא ייכתב - לפחות לא בסיבוב הנוכחי - יכול היה להצהיר על נורמה חדשה, של טוהר מידות וניקיון-כפיים. אבל שופטי בג"ץ, ששישה מהם נראו נחושים לאורך כל הדיון, התקפלו ברגע האחרון. אין לדעת מה אמר להם נשיאם בעת שיצאו להתייעצות ולפני שחזרו לאולם, ובפיהם ההצעה שבר יימנע מהתמודדות בבחירות הקרובות.
מה שהשופטים לא ידעו כנראה, הוא שהם פטרו את בר במחיר נמוך יותר מזה שכבר היה נכון לשלם. כמי שממילא לא רצה להתמודד פעם נוספת, אחרי 5 קדנציות, בר היה מוכן להודיע על יציאה לחופשה כבר עכשיו - להבדיל מהתפטרות או מהשעיה - תוך מתן הצהרה פומבית כי הוא יוצא למאבק על חפותו. אבל אפילו את המחיר הזה, בדמות הפסקה מיידית של הכהונה, הוא לא נדרש לשלם.
עו"ד תל-צור התייצב אתמול בבג"ץ כשבכיסו כמעט לא נותרו קלפים, ובכל זאת הוא גרף את הקופה. עו"ד עופר לרינמן החזיק בידיו את כל הקלפים, ובכל זאת נותר כשחצי תאוותו בידו. גרוניס כופף את ידו ממש, וכפה עליו לסגת מהעתירה, כדי לאפשר לסיימה בפסק דין קצרצר בן כמה שורות.
עליית מדרגה מסוימת
במשרד המשפטים מיהרו לברך על חצי הכוס המלאה. בסביבתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הביעו קורת-רוח על החלטת בג"ץ, וציינו כי "על אף שלא ניתן פסק דין מפורט, בית המשפט בהחלט מעביר את המסר שהיועץ חפץ בו, ושעדיין יכול להוות תקדים נורמטיבי. התוצאה היא ראויה".
גורמים משפטיים הודו כי אף שלא נקבעה העמדה המשפטית שהיועמ"ש מחזיק בה, פסק הדין מסמן בכל זאת עליית מדרגה מסוימת, בנוגע ליחס לראשי ערים המואשמים בפלילים.
לא ברור על מה בדיוק שמחים בלשכת היועץ. פסק הדין עוסק בבר בלבד, והוא נטול השלכות רוחב כלשהן, אף שגרוניס מציין את "המסר הציבורי העולה מדברינו"; הוא איננו אוסר ובוודאי שאינו מאשר המשך כהונה של ראשי ערים אחרים הנאשמים בשוחד.
מה יעלה כעת בגורלם של אלה? האם ביחס לכל אחד מהם תידרש הגשת עתירה נפרדת לבג"ץ, כדי שהשופטים יחליטו אם הזדמן בפניהם מקרה מתאים לעסוק בשאלה העיקרית - או שמא הם ינסו לסחוט שוב מהדמות הפוליטית התחייבות שלא להתמודד או לפרוש מכהונה? תנועת אומ"ץ מיהרה להודיע על כוונתה לאתגר את שופטי בג"ץ בשאלות אלה ממש.
לפני שהשופטים החליטו לחזור בהם, הם הדגישו בדיון פעם אחר פעם כי אם תוטל חובה על מועצת העיר להעביר מכהונתו ראש עיר, היא בוודאי לא תחול בכל מקרה של כתב אישום, אלא רק כשמדובר בעבירות חמורות במיוחד.
אפשר שהפעם הבאה ששופטי בג"ץ ייתקלו במקרה דומה, תהיה אם וכאשר יוגש כתב אישום סופי נגד ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, הנחשד גם הוא בלקיחת שוחד, אך בהיקפים קטנים יותר מאלה של בר.
האם היקף השוחד ישפיע על מידת החומרה שבה ייבחן כתב האישום לצורך שאלת ההעברה מכהונה? ומי יהיה הגורם שיקבע זאת - בג"ץ? כל השאלות הבלתי פתורות הללו יכלו לקבל מענה מפורט במסגרת פסק דין בר, שייכנס לרשימה הסגורה של פסקי דין מפוארים שבית המשפט העליון נמנע מלכתוב.