אלפי סטודנטים למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בארץ, בשנה ג', מנסים בימים אלה למצוא מקום להתמחות בו. התחרות על מציאת מקום התמחות בין הסטודנטים ועל מציאת מתמחים טובים בין משרדי עריכת-הדין ויתר הגופים שאצלם ניתן להתמחות (הפרקליטות, בתי-המשפט וחברות) גברה בשנה האחרונה, בשל כניסתם לתוקף של כללים חדשים של לשכת עורכי-הדין בנושא רישום מתמחים ופיקוח עליהם.
לפי הכללים, מועד תחילת ראיונות ההתמחות של הסטודנטים למשפטים, יהיה רק החל מה-15 במארס של שנת הלימודים השלישית במוסד אקדמי מוכר של המועמד להתמחות. כך שאם בעבר חיפוש אחר מקום להתמחות התחיל אף בשנת הלימודים הראשונה, כעת "נדחס" התהליך כולו לתקופת זמן קצרה ומייצר תחרות עזה בין המשרדים השונים ובין הסטודנטים.
בעקבות ביקורת שנמתחה על הכללים "הלוחצים" הם תוקנו ברגע האחרון שלפני תקופת הראיונות להתמחות, כך שסטודנטים הניגשים לראיונות אינם חייבים להשיב מיד עם תום הראיון להצעת ההתמחות, ויתאפשר להם לשקול את ההצעה במשך 72 שעות.
יצוין, כי התחרות בשוק המתמחים היא גדולה מאוד ונובעת, בין היתר, משיקולים כלכליים. לסטודנטים הצעירים יש אינטרס למצוא מקום טוב להתמחות, שיפתח בפניהם אופציה לקריירה רווחית בשוק רווי ותחרותי; למשרדי עריכת-הדין יש אינטרס לאתר את הסטודנטים המצטיינים, שיהוו את דור העתיד בפירמות; והפקולטות למשפטים מעוניינות שתלמידיהן יצליחו להשיג התמחות במשרדים הטובים ובצמרת המגזר הציבורי, כדי לשפר את המוניטין שלהן.
האינטרסים הללו הובילו למסחור של השמת הסטודנטים להתמחות, שחלחל גם לפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות, שמנסות לשכנע את המשרדים המובילים לגייס את הסטודנטים שלהן להתמחות אצלם.
ל"גלובס" נודע כי מסחור ההשמה עלה מדרגה נוספת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שנחשבת לאחת הטובות בארץ, אם לא הטובה שבהן. לפי המידע, הפקולטה למשפטים בירושלים נותנת לכאורה עדיפות בבחירת סטודנטים להתמחות למשרדי עריכת-דין, שמשלמים לה עבור זכות זו.
בפקולטה למשפטים של האונ' העברית קיימת תוכנית שבה שותפים 11 משרדי עריכת-דין מובילים, שמכונים "עמיתי הפקולטה". מדובר בפירמות המובילות והנחשבות ביותר בארץ, בהן ארדינסט-בן-נתן, גולדפרב-זליגמן, הרצוג-פוקס-נאמן, ש. הורוביץ, יגאל ארנון, מיתר-ליקוורניק-לשם, עמית-פולק-מטלון, דוד תדמור ועוד. לפי התוכנית, בעבור תשלום של כ-70-80 אלף שקל לשנה, ותרומה לפקולטה בדרכים נוספות שאינן כספיות, האוניברסיטה נותנת למשרדים עדיפות פורמלית ובלתי-פורמלית בגיוס מתמחים מקרב הסטודנטים שלה.
לדברי שותף במשרד מוכר שלא נמנה עם תוכנית "נאמני הפקולטה", ההטבה כוללת מתן אפשרות מצד הפקולטה בירושלים למשרד הנבחר להעביר הרצאות לסטודנטים על התחום שבו המשרד עוסק, כפלטפורמה שיווקית. בנוסף, לדבריו, האוניברסיטה העברית נותנת למשרדים אפשרות לראיין סטודנטים המחפשים מקום להתמחות בימים הראשונים של יריד התעסוקה בקמפוס, ובכך מאפשרת להם "לחטוף" את המצטיינים.
גורם המצוי בתחום ההתמחויות אמר ל"גלובס", כי 'התוכנית' של האוניברסיטה העברית מאפשרת בפועל למשרדים השותפים בה לקבל להתמחות אצלם את הסטודנטים המצטיינים. מנגד, "משרדים שלא מוכנים לשלם, לא משתתפים במשחק ולא מתאפשר להם לקבל את הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית שנחשבים למצוינים".
"אין התניית שירות בבלעדיות"
פרופ' יואב דותן, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מאשר כי הפקולטה מציעה לסטודנטים שלה את השירות של 'יריד השמה להתמחות' ומעניקה עדיפות במקומות מסוימים למשרדים שמשתתפים בתוכנית "נאמני הפקולטה". עם זאת, הוא מציין כי "אנחנו לא מכריחים את הסטודנטים לעשות דבר, ומדגישים בפניהם שהם מוזמנים לפנות להתמחות בכל מקום שנראה להם. אנחנו גם לא מתנים את השירות שלנו בזה שייתנו לנו בלעדיות. סטודנט שלנו מוזמן לקבל את השירותים ביריד השמה שאנחנו מקיימים, אבל לא מפריע לנו שהוא מחפש התמחות במקומות אחרים".
לדברי פרופ' דותן, "העיקרון הבסיסי ששורר ביריד הוא שוויון מלא כלפי הסטודנטים וכלפי המעסיקים. כל מעסיק שפונה ומבקש, משתתף ביריד. אלא מאי? יש נקודות מסוימות ביריד שבהן אני חייב לעשות תעדוף, ובנקודות האלה אנחנו, מטבע הדברים, נותנים יתרון לאותם משרדים שקשורים אלינו ותורמים לסטודנטים שלנו".
דותן מדגיש, כי התרומה של משרדי עריכת-הדין, שנמנים עם "עמיתי הפקולטה", היא לא רק כספית. "'עמיתי הפקולטה', למשל, מלמדים קורסים בפקולטה ותורמים מהידע שלהם בהוראה מעשית. מטבע הדברים, זה מעניק יתרון לאותם משרדים שבחרו להיות שותפים קרובים שלנו. היתרונות שאנחנו נותנים להם הם אינהרנטיים לתרומתם לפקולטה".
דותן מוסיף ומציין, כי "כל התרומות שאנחנו מקבלים, אם בכסף ואם לא בכסף, הם אך ורק לטובת התלמידים שלנו. במילים אחרות, אותם משרדים שמקבלים יתרונות מהאוניברסיטה, מקבלים אותם כתוצאה מכך שהם מוכנים להשקיע באוניברסיטה שלנו יותר ממשרדים אחרים".
- ישנה תחושה שיש כאן בעצם מסחור של ההתמחות?
"אני מסכים שיש כאן מסחור. אבל זה מכיוון שאנחנו פועלים בשוק ומתחרים בשוק. גם מי שפנה אליך עם המידע שאתה שואל אותי לגביו, הוא חלק מהשוק הזה, וכנראה משהו לא מוצא-חן בעיניו. קיבלנו החלטה מודעת לעשות זאת, ואנחנו לא מתביישים בזה. אני מאוד שמח שיש תחרות על הסטודנטים שלנו, והכתבה הזו היא ביטוי לתחרות הזו".
"אוניברסיטה צריכה להתנהג אחרת"
לדברי שותף במשרד עורכי-דין מוכר, שסירב לשלם כספים לאונ' העברית בתמורה להטבות בקבלת סטודנטים כמתמחים אצלו, "לא ראוי שגוף ציבורי או מעין-ציבורי כמו האוניברסיטה העברית יתנהג באופן האמור.
- מהי בעצם הבעיה? הרי אנחנו חיים בעולם שרובו ככולו ממוסחר.
"מבית-ספר למשפטים, שמחזיק מעצמו כ'טוב בארץ' הייתי מצפה להתנהגות אחרת. הפקולטה היא לא חברת השמה ולא גוף פרטי. אוניברסיטה היא גוף ציבורי, שלא יכול להשתמש בסטודנטים שלו כנכסים כלכליים; אונ' צריכה להתנהג אחרת גם אם יש לה לחצים כלכליים".
לדברי השותף, התנהלות האונ' העברית גורמת להטיה של הסטודנטים. זה ציני לומר שהאונ' מאפשרת להם לבחור התמחות היכן שירצו, בשעה שהיא מעניקה עדיפות למספר מצומצם של משרדים שתורמים לה כסף".
תגובות
ממשרד יגאל ארנון נמסר בתגובה: "כמשרד ששורשיו נטועים בנוף הירושלמי זה 60 שנה, ואשר מייסדו היה בוגר המחזור הראשון בפקולטה למשפטים, ההחלטה לתמוך באוניברסיטה העברית היא טבעית עבורנו, מובנת מאליה ואינה תלויה בדבר. המשרד חש גאווה על התרומה לפקולטה למשפטים, שנועדה לבצר את מעמדה כמגדלור של מצוינות אקדמית".
ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן נמסר בתגובה: "המשרד גאה בתרומתו לפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, המיועדת למלגות לסטודנטים מצטיינים ונזקקים וכן לסדנאות משפטיות; נוהל שהוא חלק בלתי נפרד מתרומתו של המשרד לקהילה".
ממשרד גולדפרב-זליגמן נמסר בתגובה: "אנו ממשיכים במסורת רבת-שנים של שיתוף-פעולה הדוק עם האוניברסיטאות המובילות בארץ, ובכללן האוניברסיטה העברית. משרדנו שמח להימנות עם חבר העמיתים של האוניברסיטה העברית. מטבע הדברים, דלתנו פתוחה לכל מועמד ראוי להתמחות".