גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הלקח מ"קרן אור": הציבור מטומטם, המחאה החברתית נכשלה

הציבור, שוב, מטומטם - ולכן הציבור, שוב, ישלם ■ פרשת "קרן אור" היא הוכחה נוספת שהמחאה החברתית נכשלה ושנותרנו צרכנים גרועים ומסוכנים לעצמנו

הונאה משפט דין  / צלם: טינקסטוק
הונאה משפט דין / צלם: טינקסטוק

אחרי הלב שנכמר על המשקיעים שהפקידו, וכנראה הפסידו, את מיטב חסכונות חייהם; אחרי הכעס על הרשות לניירות ערך שכשלה, שוב, בתפקידה הרגולטורי האמור למנוע בדיוק את המצבים האלה (ובלי שום "לכאורה" כי בגיוס כספים מ-35 משקיעים ומעלה, כמו במקרה "קרן אור", נדרש היה תשקיף ודווח שזה כלל לא הומצא); אחרי התדהמה מההיתממות המביכה של דמויות מוכרות בשוק ההון החוברות, ביודעין או שלא ביודעין, לעוד עוקץ - לכאורה - כספי ענק; אחרי כל אלה, נותר רק עוד רגש אחד המתפרץ במלוא עוזו וגובר על קודמיו: בוז. בוז למשקיעים הטיפשים שבמו סכלותם האינסופית מביאים על עצמם שוב ושוב כלייה כלכלית, ועל הדרך גם סוחבים את כולנו למשבר אמון נוסף במערכת כולה.

לבטח גם אתם זוכרים היטב את מודעת הפרסומת המדוברת על הקרן, בימים בהם הציפה את העיתונות הכלכלית ולא ניתן היה לפספסה. מה שכמובן מעורר שאלה: באמת לא ראית אותה מייד, מר שלמה מעוז, כמי שצורך עיתונות כלכלית לבטח עוד יותר מרובנו? או שמא זו בכלל עוד קונספירציה אשכנזית נגדך?

בעיקר זכור צמד המילים: "תשואה מובטחת". "מובטחת"! זוכרת שנדהמתי וחשבתי לעצמי איך הנוגעים בדבר מרשים לעצמם להיות קשורים בהבטחה שכזו, ונזכרתי גם בביטוי הידוע: בטוח - רק המוות. ולמראה אחוזי התשואה המובטחים, הרי שגם הדיוטה שכמוני בשוק ההון, הבינה שמשהו פה לא תקין.

מייד עברתי הלאה, תוך שאני מתייגת את הפרסומת בקטגוריית העוקץ הניגרי במייל, או ישיבת קבר רחל / הרב-הצדיק-שקר-כלשהו, בטלפון. "זה בטח לספקולנטים", הרהרתי לרגע. "מי יאמין לזה בכלל?" ושכחתי מכל העניין.

אבל מר כהן וגברת לוי, המעמד-ביניימיקים, לא עברו הלאה. הם נתנו ל"קרן אור" את מיטב כספם. הו, לו הטיפשות היתה מחלה כואבת.

כל מעמד-ביניימיק מצוי ייסע עד קצווי עולם, יבזבז טנק דלק שלם, פקקים, תורים ועצבים, רק כי חבר סיפר לו על קוטג' בחצי שקל פחות בסוּפֶּר עלום אי-שם. הוא גם יברר בשלושה-ארבעה מקומות לפחות את מחיר הסמארטפון החדש שרוצה לקנות, ויעביר את כל חבריו בפייסבוק חקירת שב"כ צולבת, לבירור ניסיונם עם המלון לחופשה בארץ או בחו"ל או המסעדה לאירוע משפחתי, טרם יזמין בהם מקום.

אבל, להפעיל הגיון פשוט ברמה של ילד בכיתה א', שגם כל אנאלפבית, בור, הדיוט ואידיוט מסוגל לו, טרם יפיץ לרוח את חסכונותיו הוא, את עתידה הכלכלי של משפחתו או את זקנתם של הוריו - זה לא.

והוא צודק. הרי שנים של חיים בגן עדן מוסרי - כזה הקיים במקומותינו - ללא כל שחיתות שלטונית או עסקית, שכנעו את המעמד-ביניימיק שלנו שאכן, ייצר לב האדם טוב מנעוריו. כך, לא טומא תום לבבו והוא בטוח שאין לחשוד בהבטחות שנראות טובות מכדי להיות אמיתיות. לבטח עומדים מאחוריהן פילנתרופים חדורי ציונות וערכי עזרה לזולת, שפשוט מחכים לחלוק את הונם עמו. כן, ככה זה כשיש צדק חברתי.

באמת שאפשר להשתגע. איך? איך זה קורה שוב ושוב? הכתובת הרי על הקיר, מודגשת במסגרת שחורה ועל רקע זוהר, נורות אדומות מהבהבות מעליה ושלל כותרות עבר לצידה, מבארני מיידוף ועד "מיידוף הישראלי" ערן מזרחי. ועדיין, הישראלים נוהרים אחרי כל הבטחה הזויה וממש מתחננים לתת את כספם, שמא יפספסו עסקה של פעם בחיים. אוה יה.

שברתי את הראש למצוא הסבר מקצועי למה שהוא נטול הסבר אינטואיטיבי. ומצאתי. שניים.

1. ההסבר האוניברסלי

האדם אינו יצור רציונאלי וקבלת ההחלטות שלו היא לחלוטין ההיפך המוחלט מזה, מבלי שהוא כלל מודע לכך. את ההוכחה הניצחת לאמת זו סיפקו שוב ושוב משך שנים מחקריהם פורצי הדרך של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, בזכותם גם קיבל כהנמן את פרס נובל לכלכלה לשנת 2002 (טברסקי נפטר קודם לכן ולכן לא נכלל בפרס).

לצורך הדיון ועל קצה המזלג: כאשר ניתנת לאנשים בחירה בין סוגי סיכון שונים (לא רק כספית אלא בכל התחומים), רובם יעדיפו לקחת סיכון גדול יותר (כלומר כזה שההפסד בגינו גבוה יותר עבורם) מאשר קטן יותר (כלומר שההפסד בגינו נמוך יותר עבורם). ואם לא די בכך, הם מתבלים את בחירתם הלא-רציונאלית הזו במיני אמונות ותקוות שהמזל יאיר להם פנים וש-גם אם כולם מפסידים בהימור זה תמיד, הם לא יפסידו.

זהו הסבר העל שאין בלתו. עלינו לשוותו לנגד עינינו, והוא צריך להיות כטוטפות קבועות ביניהן. וכל מי שחושב שאמת זו לא תקפה לגביו - חובת ההוכחה עליו. בעיקר אם הוא ממשקיעי "קרן אור" ודומותיה.

לא בכדי גם טברסקי ז"ל וגם כהנמן, ייבדל, הם פסיכולוגים קוגניטיביים, ולא כלכלנים, ולא בכדי כלכלה נלמדת בפקולטות למדעי החברה לצד אחיותיה הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה - ולא באלה של המדעים המדוייקים.

2. ההסבר הישראלי

אני מבקשת לטעון (ועל זה בטח נסכים) שבארץ, ההסבר הנ"ל אינו מספיק. נראה שהמשקיע הישראלי המעמד-ביינימיקי לא רק שאינו רציונאלי, הוא כלל אינו שואף להיות כזה. המערך הרגשי המנחה אותו, לא רק שהוא רגשי, אלא שיש לו מאפיינים קבועים המקצינים את ההסבר הקודם:

א. בראש ובראשונה: "לא לצאת פראייר"

המעמד-ביינימיקי המצוי, ובעצם מר ישראלי מכל מעמד סוציו-אקונומי, האו רדוף פרנויה. נדמה לו שהוא בסכנה תמידית לצאת פראייר, שכ-ו-ל-ם בטח יודעים משהו שהוא לא יודע, ולכן עליו לעשות ה-כ-ל כדי לגלות את הסוד הכמוס ולמנוע את תיוגו כפראייר שלא "עלה על זה", גם בעיני עצמו, וגם בעיני סביבתו.

ב. "מה, הוא יכול ואני לא? למה, מי הוא?"

המשך ישיר הוא האמונה הבסיסית של מסוגלות, שאכן תורמת רבות ליכולת הישראלית הידועה "להסתדר" בכל מקום ולגייס "חוצפה" להשגת מטרות. זוהי אמונה ראויה כעיקרה, אבל תרגומה הישראלי המלא הוא מסוכן, היות שהוא גורר מעגל של פיצוי-יתר על חסכים (כמו העדר כסף/מעמד/הצלחה) ורצון לנצח בכל מחיר, מה שכמובן גורר ירידה בשיקול הדעת ועלייה בלקיחת הסיכון הלא-מחושב.

ג. "צ'מע, יש לי בן-דוד ש..."

הסעיפים הקודמים כל-כך חזקים, עד כי נראה שרוב המשקיעים הקטנים, המעמד-ביינימיקים, ייטו שלא להודות בפני עצמם ובפני סביבתם גם כשטעו בשיקול ונראה שכספם בסכנה או כבר הופסד. זאת, עד כדי הסתרה של ממש. התיוג "פראייר" מפחיד אותם יותר מן ההפסד הכספי עצמו או מחסור שינה בלילות, או אפילו מהכשלת אדם יקר להם. יתירה מכך, הם יעשו זאת כאמצעי הרגעה לעצמם על השקעתם הכאילו-בטוחה.

כך, הם ייטו להמשיך לחלק "עצות" ו"טיפים" לאחרים, כולל חברים ובני משפחה, על המעלות הטרומיות של השקעותיהם גם כשאין להם עדיין כל ערובה או הוכחה לכדאיותן. מפגשי זוגות חברים בערבי שבת, על פיצוחים, הם כר מסוכן במיוחד למהלכים אלה. תמיד יש את זה ש"מבין", או ליתר דיוק מתיימר להבין. ותמיד יש לו איזה חבר שעוד יותר מבין, ולהוא יש איזה חבר או בן-דוד של הסבתא של השכנה, שכבר עשה מיליונים מן ההשקעה שרק אתם בכל היקום כולו טרם שמעתם עליה וטרם הצטרפתם אליה. נו, מה, לא תצטרפו? בטח תצטרפו.

תסריט כל-כך ישראלי זה גם מסביר את העובדה שחלק מן המשקיעים ציינו שהתייעצו עם חברים או ששמעו על קרן אור דרך חברים מרוצים וכך נפרדו לאלתר מכל שביב של היגיון פשוט.

ד. "הקם לדופקך - השכם לדופקו" או: "לנצח את השיטה"

המשקיע המעמד-ביינימיק הקטן בטוח שישנה שיטה להתעשרות בטוחה ואולי אפילו קלה, שהוא עצמו אמנם טרם פיצח אותה (בניגוד, כמובן, לבן-דוד של החבר הנ"ל) אבל כמו האמת של מאלדר וסקאלי ("תיקים באפילה") היא קיימת אי שם, ועל-כן הוא במסע תמידי אליה. הדבר נכון בעיקר "אם היה כתוב בעיתון", או אם "אמרו בחדשות".

לכן, כל שביב קצה של הבטחה "להביא את המכה", גם אם זו מעוררת שאלות בסיסיות של הסתברות סטטיסטית, וגם אם היא נשענת על תחזיות-מטעם, ואופטימיות בלבד (מיני קידוחי נפט בארץ, למשל) - עדיין נתפסת בעיני מר ישראלי כהזדמנות הפז לה חיכה כל חייו ועליה יספר לנכדיו.

במובן זה המעמד-ביינימיקי המצוי מגלה רמת בגרות נפשית של נער בתיכון, שכל מה שמדריך את התנהלותו הוא מה ש"כולם" עושים. או ליתר דיוק, מה שהוא ח-ו-ש-ב שכולם עושים.

זה מזכיר לי את הסברו האלמותי של סרג'יו קונסטנצה למר חלפון על מהותה של "זפטה שמש": "אתה חושב אתה רואה מה שאתה חושב... אבל אתה לא באמת רואה מה שאתה חושב שאתה רואה". תזכרו את זה בפעם הבאה שתרוצו לשים כספכם על קרן הצבי.

וכמובן, יש גם סתם "גרידיות" שמעצימה עוד יותר את כל ההסברים הקודמים, אבל זה כבר חוזר להסבר האוניברסלי, אז נניח לה כעת.

הנה כי כן, הפסיכולוגיה של המשקיע המעמד-ביינימיקי הקטן היא מערבולת מסוחררת ומסחררת של רגשות, המורכבת מתמהיל משתנה של פרנויה, היסטריה, דפרסיה ואופוריה.

אה, ועוד דבר אחד: חברים, חיפוש בגוגל אמנם חיוני, אך הוא כשלעצמו אינו בדיקת נאותות נאותה. עוד פרמטרים שאינם כאלה: משרדים יפים, מכונית על לוגו הקרן, עובדים חביבים (שלעיתים אינם מודעים למתרחש). ברור שזה משדר "רצינות", כפי שהתבטאו חלק מן המשקיעים האומללים - אבל הללללווו!!! לאורך כל ההיסטוריה, אמני תרמית הם האנשים שעוררו תמיד הכי הרבה אמון וסימפטיה.

לעיתים, באמת קשה להעלות על הדעת מעשה תרמית, למשל במקרה הקיצוני של ברני מיידוף שהיה יו"ר דירקטוריון הנאסד"ק, לא פחות. אבל, גם על הטיטאניק אמרו שהיא unsinkable, שכחתם? אז מה אם "מכובדים" אומרים. השאלה היא: האם להם ולכם יש אותו כושר ספיגת הפסד.

לכן תמיד, אבל תמיד, ההיגיון הפשוט צריך לנצח. עקרונותיו לא השתנו מאז ומעולם: אין ארוחות חינם, אין רווחי עתק ללא סיכון מהותי ואין תשואות דו-ספרתיות מובטחות מראש ובאופן קבוע, בטח לא בשוק של היום, בטח שלא מהשקעה בענייני תמ"א 38 (אם כי חייבים לומר שזה היה היבט יצירתי).

ולחדשות בהרחבה

המחאה נכשלה, גבירותי ורבותי. מקרה קרן אור הוא, שוב, ההוכחה לכך. מדידת הצלחתה בשינוי ה"אוירה ציבורית" וב"מוּדעוּת" בלבד חשובות ככל שיהיו (והן אכן חשובות ביותר), כבר מזמן אינה ראויה והופכת אותה לבדיחה עצובה. אתם כועסים עלי כל פעם מחדש כשאני אומרת זאת, אבל למרבה הצער, זה מה שכולם עושים פה מאז קיץ 2011.

מדד ה- Zeitgeist הזה עשוי להיות תקף אך ורק בימי החסד הראשונים שלאחר פריצת מחאה, כל מחאה. אז, גם אם השינוי הינו תודעתי בלבד, עדיין ניתן לטעון שהמחאה מצליחה מתוך הנחה שזהו שלב ראשוני בחלחול איטי לכיוון המטרה. בפועל, זוהי רק "הצלחה בפוטנציה". למרות זאת, הציבור משתמש במדד זה כדי לסמא את עיניו הוא וכדי לברוח מן האמת: קל יותר להלין על אחרים (אשמים ככל שיהיו: הממשלה, הטייקונים) מאשר לעשות שינוי מהותי בד' אמות.

ללא כל תרגום מעשי של המחאה הציבורית ה"אווירתית" לכדי שינוי התנהגותי מהותי באסטרטגיה הכלכלית הכוללת של הפרט, מניתוץ התמכרותו למותגים, דרך מהפך בתרבות הקניות המשפחתית, ועד מפוכחות בהשקעת חסכונותיו - הרי שהמחאה היא... כישלון. כל פירמידה קורסת או מגדל קלפים עף ברוח חושפים זאת מחדש. לפיכך, קרן אור היא סיפור המשנה. הכותרת הראשית האמיתית היא (שוב): הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

אז שישלם.

■ הכותבת היא מנכ"ל BossProblem להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.

עוד כתבות

איור: מורן ברק

דיור מוגן מדי? אפס ביקורים, אפס יציאות, אפס קורונה

"חודשיים לא יצאנו מהדירה, היינו אסירים בכלוב של זהב" ● עד לפני המגפה היו רשתות הדיור המוגן היוקרתי בוננזה נדל"נית ● כעת, אחרי העוצר, הפטרנליזם והבדידות, מניותיהן בצניחה ובני הגיל השלישי כבר לא בטוחים שזה הפתרון עבורם ● רשתות הדיור המוגן: "לדיירים אצלנו היה הרבה יותר קל מאשר לחבריהם בבית"

אלכס איברהים, מנהל השווקים הבינלאומיים בבורסת ניו יורק / צילום: NYSE

להנפיק בעת משבר בבורסה הגדולה בעולם. ראיון עם אחד שיודע

אלכס איברהים, מנהל השווקים הבינלאומיים ב-NYSE, בורסת ניו יורק, מסביר מדוע התקופה הנוכחית נפלאה להנפקות, למה יותר חברות ישראליות התחילו להנפיק בניו יורק במקום בנאסד"ק ומדוע זה עדיף להן: "ראית איך למונייד כיכבה בכל הרשתות החברתיות אחרי ההנפקה"

נועם לוי / צילום: איל יצהר, גלובס

"יסגרו אותנו עד הקיץ הבא, וזאת מכת מוות"

שיחה אישית ומקצועית עם נועם לוי, יו"ר התאחדות בעלי האולמות, על היתמות בגיל מוקדם, העבודה באולמות ונזקי הקורונה ● "אנחנו נמצאים במו"מ עם משרד האוצר על מתווה סיוע, ואם הוא לא יהיה הוגן, לא נוכל יותר להחזיק את החברים ונצא למלחמה"

קמעונאית המוצרים לבית בסגנון יפני מוג׳י / צילום: שאטרסטוק

בצל הקורונה: קמעונאית המוצרים לבית Muji ארה״ב הגישה בקשה להגנה מפני נושים

בכך מצטרפת קמעונאית המוצרים לבית בסגנון יפני לשורה של קמעונאיות שכבר עשו זאת, על רקע השפעות משבר הקורונה על הענף ברחבי העולם ● החברה: "מוג׳י קיבלה החלטה לבצע ארגון מחדש בעסקיה מתוך כוונה לשרת טוב יותר את הקהילה שלנו"

מוכר בכניסה לחנות מחכה ללקוחות. העסקים מתקשים לחזור לשגרה לאחר תקופת הסגר הממושכת / צילום: כדיה לוי, גלובס

הגרף היומי: כמה שנות חיים הציל הסגר וכמה זה עלה לנו?

כלכלנים ניסו לחשב כמה שנות חיים הרווחנו בסגר במרץ-מאי, מה הייתה העלות של כל שנת חיים שחסכנו והאם זה היה "כדאי" ● אז כמה חיים נחסכו?

קוטג' במבשרת ציון / צילום: יח"צ

עסקת השבוע: הנחה של 400 אלף שקל על כניסה מיידית במבשרת ציון

המשא ומתן על הנכס התחיל במחיר מבוקש של 4.7 מיליון שקל והסתיים ב-4.3 מיליון שקל ● "תוך 10 ימים המשפחה הרוכשת כבר נכנסה לבית"

התעלומה / עיצוב: אפרת לוי, גלובס

מי הצליח לצאת מהארץ שנייה לפני שמגפת הקורונה סגרה את השמיים?

עומר לרנר תופס את ד"ר שחאדה לשיחה ומטלטל את עולמו ● למחרת שניהם כבר במקום אחר לגמרי, נפגשים בנפרד עם אותו בחור צעיר ● ומה קורה בין הבכירה בבנק לחוקר של משרד רואי החשבון? ● התעלומה: חידה בלשית בהמשכים

צוותים רפואיים בווהאן. רק ל־14% מהסינים יש מספיק חסכונות להתמודד עם מקרה חירום רפואי  / צילום: Ng Han Guan, Associated Press

בלי פרמיה חודשית: בסין מצאו חלופה אטרקטיבית לביטוח הרפואי

תוכניות עזרה הדדית של ענקיות כמו חברת המסחר המקוון עליבאבא ויצרנית הסמארטפונים שיאומי גייסו כבר 150 מיליון משתמשים בסין ● הרציונל: במקום תשלומים קבועים לקרן, החברים מכסים ישירות את ההוצאות הרפואיות של עמיתים שחלו במחלות קשות, כולל קורונה

אלון מאסק מנכ"ל טסלה / צילום: רויטרס

אינטל מאבדת את הבכורה והשפים שעושים הסבה מקצועית: השבוע בהייטק

למה טסלה, אנבידיה ולמונייד מסמלות על בועה בתעשיית ההייטק ● מה הבעיה בבוטקאמפס, ומה אפל חשפה על הפרקטיקות הפסולות של לינקדאין ● מה קרה השבוע בהייטק

מלון ליר סנס. "יצרנו חבילות חדשות לכלות וחתנים"  / צילום: סימפלקס 360

"יולי היה יכול להיות פיצוץ, אבל המצב קטטוני": המלונות בפרברים מחפשים מודל עסקי חדש

מצליינים לסדנאות רוחניות, מאנשי הייטק לזוגות מתחתנים: המלונות שנפתחו במקומות שמחוץ לאתרי התיירות המרכזיים היו מלכתחילה צריכים להתאמץ יותר, ובעקבות הקורונה הם צריכים למצוא אפיקים חדשים לגמרי

משתתפות בטיסת "הכאילו" בטיוואן / צילום: Chiang Ying-ying, AP

לא יכולים לצאת לנופש בגלל הקורונה? תנסו חופשה בכאילו

מגפת הקורונה שינתה את העולם התעופה והתיירות וגדעה את תוכניות הנופש של רבים מאיתנו ● אז מה עושים כשאי אפשר לטוס לשום מקום? מדמיינים ● בטייוואן ארגנו טיסה שלא טסה לשום מקום ובתל אביב תוכלו למצוא תערוכה שתמלא את החסר עם זיכרונות

הכוח הגדול של העסקים הקטנים / איור: חן ליבמן

דווקא בעת משבר: הכוח הגדול של העסקים הקטנים

חדשנות, יצירתיות ותעוזה יכולות לסייע לעסקים קטנים לצלוח את משבר הקורונה ואפילו לצאת ממנו מחוזקים ● כך תעשו את זה נכון

מושבים ריקים במשרד הבונדסליגה בגרמניה / צילום: Michael Dalder, רויטרס

זו ההזדמנות לתת את הבמה לספורטאים הצעירים

בענפי הספורט המובילים צופים הפסדים כבדים כתוצאה מהיעדרות הקהל מהמגרשים ● אפשרות אחת עבורם היא להמשיך לדרוש פיצוי מהאוצר ולאיים בהשבתה ● אבל האופציה העדיפה היא לקצץ בהוצאות ולתת לצעירים לתפוס את מקומם של הכוכבים הזרים

הפגנה ליד הפסל של מרטין לות'ר קינג ביום ציון שחרור העבדות / צילום: Jacquelyn Martin, Associated Press

למה המצב מדאיג ומתי המחאה תגיע לכאן: שלוש דעות על המהומות בארה"ב

מותו של ג'ורג' פלויד הצית גל מחאות רחב ברחבי ארה"ב והדיון הציבורי בסוגיה עדיין מתנהל ● האם הגזענות מתדלקת את ההפגנות ברחוב, מתי המחאה תגיע אלינו ולמה המצב בארה"ב מדאיג ● פרויקט מיוחד

תיירות מצטלמות השבוע ליד הספינקס במצרים / צילום: Mohamed Abd El Ghany, רויטרס

מצפצפים על הרופאים, חוזרים לתיירות וקורצים לישראל: כך מתמודדים בעולם הערבי עם הקורונה

הממשלה בקהיר ממהרת לפתוח מלונות, למרות שלא בטוח שהשתלטה על המגפה שעד כה הדביקה 80 אלף מצרים ● תיירי העולם מוזמנים לבוא, אך לא הישראלים ● למרות שהסיפוח עשוי לערער את היחסים עם איחוד האמירויות, חברות מקומיות עושות עסקים עם תעשיות ביטחוניות ישראליות

צוללת של טיסנקרופ בעיר הנמל הגרמנית קיל / צילום: רויטרס

ממשלת גרמניה אישרה מסירת צוללת רביעית מתקדמת למצרים

מדובר בחלק מעסקה שכבר נחתמה בעבר, אך כעת אושרה מסירת הצוללת, למרות מעורבותה לכאורה של קהיר במלחמה בתימן בין המורדים במימון איראן לבין כוחות בתמיכת סעודיה ומצרים

הסלעים המסתוריים של העיר הנבטית שבטה / צילום: יותם יעקבסון

הריחוק החברתי כבר בפנים: טיול לילי באזור פתחת ניצנה

אחת האטרקציות של הקיץ היא טיולי לילה וערב במדבר, בשעות בהן כבר לא כל-כך חם. זה יפה במיוחד בליל ירח מלא, כמו זה שזורח השבוע, שיספק אור גדול ובהיר לטיול רומנטי או משפחתי

אתי אנטה-שגב עם זהו זה / צילום: אלבום אישי אתי אנטה-שגב

ולא אחרת: כך הפכו חמישה גברים בני 70 לדבר הכי חם על המסך

סיום העונה הראשונה של "זהו זה 2020" (כאן 11) הוא הזמנה לפענח את סוד ההצלחה של החלק הכי מקסים בתוכנית – השירים ● "אתמול ברחוב, עצר אותי מישהו על קטנוע, הרים את הקסדה ואמר לי: 'אתם הביטלס'!"

איילת שקד / צילום: רפי קוץ

שופטים בניגוד עניינים: לא באמת המערב הפרוע

שאלת הפיקוח על הרשות השופטת חזרה השבוע למרכז הבמה ● התמונה שמציירים חברי כנסת מהימין, ולפיה שופטים פטורים מראש מקיום עיקרון ניגוד העניינים, ואין מי שיקרא אותם לסדר אם חרגו ממנו, חוטאת לעובדות ● "המשרוקית של גלובס"

לא אפריקה, כאן בערבה. בתי בוץ, בנייה אקולוגית לאנרגיות מתחדשות / צילום: אביטל ניסימוב

סוף שבוע משפחתי בערבה: ביקור ב"כפר מנותק מרשת"

סוף שבוע חווייתי המיועד לכל המשפחה כולל סיור מודרך ב”כפר מנותק רשת” בקיבוץ קטורה, ביקור במפעל האצות של הקיבוץ וביקור אצל “מתושלח” - עץ התמר העתיק בעולם שנבט מגרעין שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות במצדה