לואיס ואן חאל אמנם הולנדי. אבל הוא בוודאי לא מעופף. כבר במסיבת העיתונאים הראשונה בה הוצג כמאמנה החדש של מנצ'סטר יונייטד, הבהיר האיש שהוביל את נבחרת האורנג' לחצי גמר המונדיאל כי הוא מודע לכך שנחת לתוך קבוצה מיוחדת במינה - בכל הקשור להתנהלות שלה מחוץ למגרש. קבוצה שיש לה מחויבות אדירה לגלובליזציה ולניהול מדוקדק של ספרי חשבונות. "הדרך של המועדון הזה מוכתבת גם לפי הציפיות המסחריות", אמר. "אחד האתגרים הכי גדולים שלי הוא לנהל את הציפיות האלו". ביום חמישי ואן חאל יצטרך להתחיל לנהל את מסע הראווה השנתי של יונייטד, הפעם בארה"ב, במסגרתו תקיים ארבעה משחקים ב-10 ימים מול לוס אנג'לס גלאקסי, רומא, אינטר וריאל מדריד.
לפני שבוע בדיוק יונייטד הדגימה בפעם המי יודע כמה למה היא בכלל נותנת דגש כל כך עצום על הפן השיווקי, ולאיזה הישגים החזון הזה מוליך. הסכם חסות ההלבשה החדש שעליו חתמה, בסך 750 מיליון ליש"ט (מינימום) עם אדידס ל-10 שנים (ייכנס לתוקף ב-2015/16), הוא חסר תקדים בספורט העולמי. בחמשת ימי המסחר שחלפו בוול-סטריט מאז שיצאה ההודעה על ההסכם, זינקו מניות יונייטד ב-9.4%. בעונה הקרובה תיכנס יונייטד להסכם חסות מסחרית מרכזית שגם לו אין מתחרים בענף - 43.5 מיליון ליש"ט בעונה עם שברולט.
בשנה הבאה יצוין באנגליה עשור להשתלטות הממונפת של משפחת גלייזר על מועדון הכדורגל הגדול בבריטניה ומהגדולים באירופה כולה. זמן טוב, על רקע הישגיה הכלכליים האחרונים של יונייטד - לנסות להבין: האם זה היה שווה?
***
הגלייזרים, משפחה יהודית מניו יורק שבנתה את הונה במשך עשרות שנים מאינספור השקעות מוצלחות בארה"ב (בין היתר בקרנות גידור, אג"ח, מניות, נדל"ן, מזון, אינטרנט, וגם קבוצת הפוטבול טמפה ביי באקנירס), אף פעם לא היו אהודים במיוחד באולד טראפורד. ב-2005 נרכשה יונייטד על-ידי הגלייזרים, כשהיא נקייה מחובות, עבור 790 מיליון ליש"ט. אלא שאת מרבית המימון של הרכישה הטילו הגלייזרים על קופת המועדון: עד סוף עונת 2012/13 הוציאו הגלייזרים מהקופה 628 מיליון ליש"ט בסך הכל עבור מימון ריביות, מיחזורים, עמלות והנפקות שונות (ר' טבלה) שנובעים מההשתלטות הממונפת על המועדון. וכמה יצא על רכישת שחקנים חדשים בתקופה הזאת? על-פי כתב "הטלגרף" מארק אוגדן, 382.9 מיליון ליש"ט בלבד. פחות ממנצ'סטר סיטי (693.7 מיליון ליש"ט), צ'לסי (600.2), טוטנהאם (448.2) וליברפול (443.7).
בתקופת הגלייזרים הצליחה יונייטד לשמור על מעמדה כקבוצה המצליחה ביותר באנגליה בעידן הפרמיירליג: תשע שנים עם חמש אליפויות וזכייה אחת בצ'מפיונס ליג. אבל היום כבר אפשר להעריך בביטחון די גבוה כי הישגים אלו הגיעו בעיקר בזכות המסורת ומגע הקסם של המאמן לשעבר סר אלכס פרגוסון, ובטח לא עקב השקעה יוצאת דופן של הגלייזרים. בין 1986, אז מונה פרגוסון למאמן הקבוצה, ועד ההשתלטות של הגלייזרים ב-2005 - שברה יונייטד חמש פעמים את שיא ההעברות הבריטי על מנת לגייס לשורותיה את גארי פאליסטר, רוי קין, אנדי קול, חואן סבסטיאן ורון וריו פרדיננד. לכשהגיעו האמריקאים, פרגוסון התאים את עצמו למציאות הכלכלית החדשה עד פרישתו בקיץ 2013.
"התוצאה של זה היא הכרח עבור ואן חאל לבנות הקיץ קבוצה מחדש, מהייסוד, אחרי שנת המעבר הכושלת עם דייויד מויס כמנג'ר", כתב אוגדן. הסיום במקום השביעי בעונה החולפת והעובדה כי "השדים האדומים" ייעדרו העונה מאירופה לראשונה מאז 1989/90, מחייבת שיפוץ אורוות כללי. בינתיים, הבנייה מחדש מתקדמת לאט (ואן חאל הביא שני שחקנים חדשים בעלות כוללת של כ-58 מיליון ליש"ט: אנדר הררה מאתלטיק בילבאו ולוק שואו מסאותהמפטון). מנכ"ל הקבוצה אד וודוורד הבטיח אתמול (א') לערוץ הטלוויזיה של המועדון כי יונייטד "מוכנה להשקיע" ושחקנים נוספים יצטרפו במהלך החלון.
אבל "אוהדי יונייטד רק יכולים לדמיין מה היה קורה אילו בעלי הקבוצה בתשע השנים האחרונות היו כאלו שמשקיעים מכספם במועדון, כמו שקורה אצל מתחרותיה של יונייטד בפרמיירליג, ולא כאלו שמשתמשים בכספי המועדון על מנת לממן את חובם האישי", כתב דייויד קון ב"גרדיאן", שהוסיף כי "רק בעונת 2012/13 עמדו 'דמי שירות החוב' שהשיתו הגלייזרים על יונייטד על 71 מיליון ליש"ט". באוטופיה שמתאר קון, המציאות האלטרנטיבית - ובהינתן וגם ללא הגלייזרים ההכנסות של יונייטד היו ממשיכות לצמוח בקצב גבוה (בסופו של דבר, יונייטד הייתה מותג-על גם לפני שהיהודים הג'ינג'ים הגיעו למועדון) - סביר להניח כי כבר היום השריר הפיננסי של יונייטד היה החזק ביותר בכדורגל האירופי כולו. כן, אפילו יותר משל ריאל מדריד וברצלונה.
כתוצאה מכל זה, "לא היו דמעות או סממני אבל מיוחדים" לאחר שמלקולם גלייזר, אבי המשפחה, הלך בסוף חודש מאי לעולמו בגיל 85, כפי שנכתב ב"ניו יורק דיילי ניוז". אפילו בחשבון הטוויטר הרשמי של יונייטד לא הוזכר מותו של הבעלים - מחשש לתגובות מנאצות מצד אוהדים שעדיין כאובים את המינוף.
***
הפרויקט של הגלייזרים ביונייטד היה "ההימור הכלכלי הגדול ביותר בתולדות הכדורגל", ניתח זאת רואה החשבון ויועץ ההשקעות האנגלי אנדי גרין בבלוג שלו, "אבל הוא ככל הנראה יוכתר בהצלחה, וייזכר כפסיק כואב אך לא משמעותי בהיסטוריה של המועדון". בסופו של דבר, השנים "הקשות" מבחינה כלכלית עברו בשקט יחסי, בשל ההצלחות על המגרש. ללא ניצחונות על הדשא, גם מימון החובות היה הופך למשימה בלתי אפשרית. אבל כיום, הכסף הגדול של הקבוצה מצליח לממן את מרבית ההרפתקאות של הגלייזרים. מהדוחות האחרונים שלה, הנכונים ל-30 במארס 2014, עולה כי החובות ארוכי הטווח של יונייטד מסתכמים ב-339.7 מיליון ליש"ט, ירידה של למעלה מ-50% בארבע שנים.
במידה ויונייטד תחזור לליגת האלופות בעונה הבאה, ובהתחשב בחוזי החסות החדשים שהיא מצרפת לפורטפוליו שלה, חוזי השידור החדשים והמנופחים של הפרמיירליג (יבטיחו ליונייטד לפחות 90 מיליון ליש"ט בעונה בשנתיים הקרובות, ולמעלה מכך לאחר מכן), וההכנסות היציבות שלה ממכירת כרטיסים ומנויים (ממוצע של 107 מיליון ליש"ט לעונה בחמש השנים האחרונות) - צפויה יונייטד, מנתח גרין, למחוק את מרבית החובות שלה עד לסוף עונת 2016/17 (במידה והייתה משחקת בצ'מפיונס השנה, תאריך היעד היה מתקצר לסוף 2015/16). על-פי התחזית שלו, צפויה יונייטד לחצות בעוד שנתיים את רף החצי מיליארד ליש"ט הכנסות, ולייצר מדי שנה רווח תפעולי של 80-100 מיליון ליש"ט - וזה אחרי "שירות החובות", תשלומי דיבידנדים למשקיעים בוול-סטריט, והשארת סכום יפה בכל שנה בצד לרכישת שחקנים חדשים.
הגלייזרים, מבחינתם, יוכלו למכור במצב כזה את המועדון ברווח ענק, כשסיפקו אמנם לאורך כל תקופתם את הערבות האישית והגב שלהם לכל מהלך כלכלי, אך למעשה לא הוציאו כסף גדול מכיסם. אם כיום הבורסה נותנת ליונייטד שווי שוק של 3.16 מיליארד דולר, ניתן רק לדמיין מה יהיה ערכו של המותג הסקסי, המרוויח ונטול החובות ב-2017.
האקזיט הגדול ביותר בתולדות הספורט מתחיל להתבשל בימים אלו. בהנחה כמובן שוואן חאל לא יתברר כפלופ גדול יותר מדייויד מויס.