ערוץ 10 /צילום: Roman Shcherbakov/Shutterstock.com
במהלך ישיבת עובדים שהתקיימה ביום ראשון השבוע בערוץ 10, תקף מתן חודורוב, יו"ר ועד עיתונאי הערוץ, באופן חריג את אירית אילוז, מי שנחשבת היום לאישה החזקה בערוץ. התנהלותה של חברת הדירקטוריון ונציגתו של יו"ר הערוץ יוסי מימן כונתה על-ידי חודורוב, ראש ארגון עיתונאי חדשות 10, "אטומה, גסה וכוחנית". לדבריו, אילוז "טועה אם היא סבורה שתנפנף את העובדים באמצעות התחמקויות חוזרות מדיון בהקצאת המניות".
חודורוב שב והעלה את הדרישה של העובדים להקצות להם ממניות ערוץ 10, שכן, לטענתו, העובדה שהם מוותרים משכרם לטובת שרידות הערוץ הופכת אותם היום ל"משקיעים היחידים בחברה".
מיד לאחר שסיים את דבריו, זינק המנכ"ל יוסי ורשבסקי, שלפני הכול היה חשוב לו להעלים מהאוויר את דבריו של חודורוב. "מימן נשאר אתנו בזמנים הכי קשים ובמצוקות הכי גדולות שלנו", אמר ורשבסקי והשווה אותו למשקיע הקודם בערוץ, רון לאודר, שלדבריו "הבטיח הרים וגבעות וחודש אחרי זה נעלם". על ההשתלחות באילוז אמר ורשבסקי כי היא "מעליבה, לא נכונה ולא במקומה!".
ורשבסקי, שהוחזר בימים האחרונים לתפקידו כמנהל הערוץ על-ידי אילוז ומימן, יודע בדיוק מדוע זינק להגנתם. זו לא רק לויאליות של מנהל לבעל המניות שלו, זו ההבנה הברורה שכל קיומו של ערוץ 10 כיום והסיבה שבגינה הוא עדיין באוויר ומבקש להישאר גם בעתיד, תלויה אך ורק במחויבותו של מימן בערוץ.
וכשאומרים "מחויבות", הכוונה היא לא מעט גם ב"הסתבכות". לו מימן היה שלם בהחלטתו לקום ולעזוב, לו היה יכול להרשות לעצמו את המהלומה הכלכלית שבנטישת ערוץ 10, ייתכן שכל הסיפור כבר היה נגמר בראשית השנה מיד עם עזיבתו של לאודר את הערוץ.
היום ערוץ 10, למרות המציאות הבלתי אפשרית שבה הוא מתנהל, מבקש הארכת זיכיון ולו בכמה חודשים. הסיבה הרשמית - למנוע מונופול של ערוץ 2, לאפשר את קיומה של חברת החדשות החשובה ולמנוע פיטורי מאות עובדים. כל זה נכון - אבל הסיבה הרשמית פחות היא לחלץ את מימן מהרפתקת ערוץ 10 ולהעביר בבטחה את הערוץ למשקיע אחר.
הפיכת הערוץ ל"אלטרנטיבי"
יוסי מימן הוא כיום בעל המניות הפעיל היחיד של ערוץ 10, למרות שפעילות זו אינה כוללת הזרמת כספים. רון לאודר עזב כאמור, וארנון מילצ'ן לא מעוניין להתמודד עם העסק הזה. 800 מיליון שקל השקיע מימן בערוץ, עד שלפני 4 שנים הגיע למסקנה שאינו יכול עוד.
בראשית השנה המיליארדר לאודר, האיש שנתן למימן ולאילוז את התחושה שהם יכולים לקחת צעד אחורה ולתת לו לנהל את העניינים בבטחה, נטש והפקיד את מניותיו בנאמנות ואילץ את השניים לחזור לתמונה. אילוז פתחה את הספרים לראשונה מזה זמן רב, נדהמה והחליטה לשבור את ההגה לכיוון אחר לגמרי.
בהיעדר הכיס הנדיב של לאודר, תפיסת העולם של ערוץ המתחרה בערוץ 2 באותה זירה של ריאליטי ובידור רב השקעה, לא תצליח לייצב אותו כלכלית. גם לא מנכ"ל שמרוויח כמו שהרוויח רפי גינת.
לאור העובדה שמימן, שלא מסכים עוד לדמם את כספו לטובת המיזם הטלוויזיוני המקולל, האסטרטגיה שנתפסה כנכונה היא הפיכתו של הערוץ ל"אלטרנטיבי", כזה שמבוסס בעיקר על תכני חדשות ותחקיר איכותי. המודל הכלכלי - השקעה בהפקה בגובה 220 מיליון שקל המבוססת על ביצועי הערוץ בלבד - ללא צורך בהזרמה מהבעלים.
זה למעשה מה שמחזיק את הערוץ כיום, במיוחד בתקופה הכלכלית הקשה על רקע מבצע "צוק איתן". מאז ראשית השנה ערוץ 10 לא השקיע מאום בשוק ההפקה הישראלי ועדיין עמד בכל מחויבויות התוכן שלו על המסך. למעשה, הערוץ נמצא במצב הטוב מזה זמן רב - לאחר שורשבסקי הוביל תוכנית קיצוצים דרמטית שבמסגרתה הוריד ב-20% מהוצאות הערוץ, ובכלל זה פיטר עובדים והוריד משכר העיתונאים הבכירים. למרבה האירוניה, דווקא היום - לראשונה בתולדותיו - הערוץ מאוזן.
מה שעוד מאפשר לערוץ להתקיים כלכלית היא העובדה שהוא לא משלם לרשות השנייה מאז הרבעון האחרון של 2013 את דמי הזיכיון ודמי ההפצה. מדובר בחוב של 20 מיליון שקל.
מעבר לזה, לערוץ 10 יש שתי הלוואות שהוא ממשיך לשלם - האחת למדינה, משנת 2012, שכיום עומדת על כ-40 מיליון שקל; והאחרת לקרן אוריגו, שנלקחה בשנת 2010, וגובהה עומד כיום על כ-20 מיליון שקל. לשתי ההלוואות נתן מימן ערבויות אישיות. לכן, סגירה של הערוץ על-ידי המדינה בסוף השנה הנוכחית עשויה לעלות לו במחיר יקר.
לסגור את הערוץ? עכשיו?
המצב החוקי שבו נמצא כיום ערוץ 10 הוא פשוט: הערוץ הגיש בקשה לרישיון. עם תום זיכיונו בסוף שנת 2014 הוא אמור היה לעבור לשיטת רגולציה אחרת. אלא שכפי שזה נראה כיום, על-פי גורמים ברשות השנייה, הערוץ לא עומד בתנאים לקבלת רישיון, ובכללם ובעיקרם מציאת משקיע נוסף לערוץ. לאור המציאות הזאת, אמור הערוץ מבחינה רגולטורית להיסגר בסוף דצמבר 2014.
זה מה שהביא את משרד התקשורת לדרבן את מנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד, לנסח תזכיר חוק שיוציא את זכייניות ערוץ 2 - קשת ורשת - לשני ערוצים משלהן כבר בראשית 2015. זאת, כשלכל אחת מהן חברת חדשות משלה במטרה למנוע מונופול של ערוץ יחיד בשוק התקשורת.
החוק כיום מדבר על פירוק ערוץ 2 בחודש נובמבר 2015, והחוק המיועד מבקש את הפיצול כבר בינואר 2015. בינתיים קשת הודיעה כי היא נערכת למעבר בשנה הבאה, ורשת צפויה למסור הודעה דומה בהמשך השבוע.
כך או אחרת, ברור לכולם כי ינואר - כלומר עוד כ-5 חודשים - הוא תאריך לא ריאלי, ועל כן ההערכה היא כי התאריך הסופי יהיה אפריל-מאי 2015.
לסגור את הערוץ? עכשיו? זה מה ששואלים בערוץ 10. דווקא עכשיו, כשהוא מאוזן אחרי שנים של ייסורים ואובדן של מאות מיליוני שקלים? בעיני ראשי הערוץ, בקשותיהם לא מופרזות - לאפשר להם רגולטורית להתאים את לוח השידורים לרף של 220 מיליון שקל (במקום 270 מיליון), ולאשר את הלך הרוח ה"איכותי" שלו. זו לא אמורה להיות בעיה מבחינת מועצת הרשות השנייה, שמביעה שביעות-רצון מהמגמה.
לצד זה רוצים בערוץ הארכת זיכיון - ולו רק עד הרגע שבו יתרחש בפועל הפיצול של ערוץ 2. זאת, כביכול, על מנת למנוע מונופול ולו של יום אחד (שכן כזה יכול לגרום להעלאת מחירי הפרסום).
מה תעזור לערוץ הארכת זיכיון - נוספת - של 5 חודשים, ועוד אחרי שנתיים של הארכת זיכיון שכשניתנה נאמר שזה-זה הסוף ועכשיו הכול יהיה בסדר? בערוץ מתעקשים שיש מספר משקיעים שמעוניינים להיכנס לערוץ - מהארץ ומחו"ל (זו אגב הסיבה הרשמית בגינה אילוז לא מוכנה בינתיים לתת מניות לעובדים, לפחות לא עד שייכנס המשקיע - ל.א). אלה אמורים להיות משקיעים שאינם מייצגים את הזן ששלט עד כה בשוק הטלוויזיה, אלא אנשי עסקים שעניינם לעשות כסף ותקשורת ולא טייקונים שמחפשים השפעה וכוח. במילים אחרות, לא אנשים כמו יוסי מימן.
וכשיגיעו אותם משקיעים - לערוץ מאוזן, בעל אפיון תוכני שיכול להוות אלטרנטיבה לערוץ 2 - יהיה אפשר לבקש רישיון באופן בטוח. האם מימן יישאר אז בתמונה? בסביבתו אומרים שזה בעיקר תלוי בסוג המשקיע שייכנס, אך ברור שאם התרחיש הזה יתממש, רק אז אולי מימן יוכל לנשום לרווחה, והוא כבר לא יישאר בעל השליטה בערוץ.
מהכישלון באמפל לכישלון בערוץ 10: מי את אירית אילוז?
אמפל, חברת ההשקעות שאת ספריה ניהלה עבור יוסי מימן, בעל השליטה בה, קרסה ברעש די גדול. ערוץ 10, הערוץ המסחרי השני בישראל, שמימן הוא היו"ר שלו מתוקף היותו אחד מבעלי המניות בו, מתקשה להתמודד מול קשיי הנזילות שלו, והיא, כנציגתו בערוץ, מותקפת על היותה "אטומה, גסה וכוחנית".
ההיסטוריה העסקית של אירית אילוז (47), בעברה סמנכ"לית הכספים של אמפל, רצופה בהרבה יותר כישלונות מאשר הצלחות עסקיות, אך איכשהו עובדה זו לא מפריעה לה - לא לחשבון העו"ש שלה ולא למוניטין שלה.
על הראשון כתבנו כאן לא מעט בעבר (ונכתוב שוב בהמשך), ועל השני מעיד מינויה במאי האחרון על-ידי שר האוצר, יאיר לפיד, לאחת מתוך 17 דירקטורים חדשים שיכהנו בחברות ממשלתיות. לפיד, נזכיר, מכנה קבוצה זו "נבחרת כוכבים".
כישלון מהדהד
דרכה של אילוז, רואת חשבון במקצועה, הצטלבה עם זו של מימן כשזה רכש את השליטה באמפל לפני 12 שנה. אילוז, רק בת 35 אז, הפכה לסמנכ"לית הכספים וסגנית נשיא בכירה, ולמעשה - ליד ימינו של מימן.
"ההצלחה הכי גדולה בעיניי היא שהבאתי את אמפל לשוק ההון הישראלי", העידה בעבר בראיון נדיר ל"ליידי גלובס". "זה פתח לנו את האפשרויות לבצע הנפקות, גיוסי הון, הפך את אמפל לחברת השקעות לגיטימית ומוכרת בשוק, לשחקן. זה, למשל, משהו שלקח הרבה יותר זמן ממה שרציתי", טענה אז.
ובכן, בדיעבד, הצלחה זו הפכה לכישלון מהדהד. לאחר שכשלה להחזיר כמיליארד שקל (!) לבעלי האג"ח שהאמינו ביכולת של אמפל להיות "שחקן לגיטימי", הגיעה החברה בפברואר אשתקד לפשיטת-רגל, ואילוז ומימן נאלצו להתפטר מתפקידיהם בה (מימן כיהן כיו"ר וכמנכ"ל).
אמפל, נזכיר, לא הייתה חברת השקעות מוצלחת, בלשון המעטה, עוד הרבה לפני שהפיחה תקווה בקרב משקיעיה כי החזקתה בחברת תיווך הגז המצרית EMG תהפוך עבורה לבוננזה. בוננזה לא הייתה, ואמפל - שהשקעותיה הטכנולוגיות לא ממש הבריקו - הפכה לאחד הכישלונות העסקיים הגדולים של העשור האחרון.
"הכישלון הגדול שלי הוא מכירת חברת ניהול ההשקעות אפסילון", העידה אילוז באותו ראיון ל"גלובס". "קיבלנו 2 מיליון דולר עבור 20%, אך כשחברת כור רכשה חצי מהחברה לפי שווי הגבוה פי ארבעה, זה צבט לי בלב. אני לא יודעת אם זו הייתה שטות שלי, או שעבדו עליי. זה לא הכסף כמו שזה העיקרון. אצלי כל שקל הוא שקל", אמרה אז.
ובכן, עיקרון זה של אילוז לא ממש בא לידי ביטוי כשלא הצליחה להחזיר לנושי אמפל את השקעתם בחברה.
מנהלת מתוגמלת
אולם, הכישלון המהדהד של אמפל לא הזיק לחשבון העו"ש של אילוז. להיפך - הוא הפך אותה לאחת המנהלות המתוגמלות ביותר במשק הישראלי, ועד עכשיו קשה למצוא קשר בין ההון שצברה לבין ביצועי החברה.
מבדיקת "גלובס" עולה כי אילוז צברה בשנותיה באמפל (2002-2011) 39.2 מיליון שקל (ברוטו, לפני מס ובערך נומינלי) או כ-4 מיליון שקל בממוצע לשנה, והרוב במזומן ולא כתגמול הוני.
עלויות אלה, דרך אגב, סייעו לה במהלך 2011 לרכוש נחלה בת 20 דונם בגני יהודה-סביון תמורת 9.3 מיליון שקל. העסקה הסתבכה, ובמארס השנה דרשה אילוז מבית המשפט לבטל אותה בטענה כי "אם הקרב על הנחלה יימשך, אפשוט את הרגל. הבנק לוחץ עלינו. הרסו לנו את החיים".
בעלה של אילוז, נוח, הוא הבעלים של "סקי סקול", בית-הספר ללימוד סקי וסנובורד באמצעות סימולטור בהרצליה.