1. אפשר לשחרר נשימה עמוקה: חלון ההעברות של קיץ 2014, שהתחיל להתחמם במהלך המונדיאל בברזיל עם הכישרונות שזרחו בטורניר ונרשמו בפנקסי הסקאוטים, והתלהט עד לכדי נקודת רתיחה היסטרית בימים האחרונים - נטרק הלילה (בין שני לשלישי) סופית. בקול תרועה.
מעבר מהיר על גלריית השמות הנוצצים שהחליפו בחודש-חודשיים החולפים את מקום העבודה ממחיש את הסיפור בדרך הכי טובה: רדמאל פלקאו, ססק פברגאס, לואיס סוארז, טוני קרוס, צ'אבי אלונסו, אנחל די מאריה, דייגו קוסטה, דויד לואיז, אלכסיס סאנצ'ז, מריו באלוטלי, מריו מנדז'וקיץ', צ'ירו אימובילה, איבן ראקיטיץ', רוברט לבנדובסקי, טיבו קורטואה, דייגו לופז, מתיו ולבואנה, צ'יצ'ריטו, תומאס ורמאלן, פטריס אברה, חאמס רודריגז... רשימה מצומצמת, כן?
2. מועדוני הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם עסקו כולם בייבוא וייצוא סיזיפי של שחקנים, מה שכמובן מעלה מחשבה אינטואיטיבית שגם הרבה שיאים כלכליים בוודאי נשברו במהלך החלון. יש נתון אחד מדהים שמאשש את החשדות: שלושה שחקנים - סוארז, רודריגז ודי מאריה, שנמכרו עבור 81, 80 ו-75 מיליון אירו (בהתאמה) - נכנסו היישר אל מקומות 3-5 ברשימת ההעברות היקרות בהיסטוריה של הכדורגל (!). זה לא עניין של מה בכך: בין קאקה ורונאלדו (קיץ 2009) ועד לגארת בייל (2014) לא היו כלל שינויים בצמרת הגבוהה ביותר של הרשימה הזאת.
הפוגרום הכספי הזה לא צריך להכניס אף אחד להלם. הוא בסך הכל מגלם את האינפלציה בהכנסות של הכדורגל האירופי, שבאה לידי ביטוי בעיקר במועדוני העילית שלו. הרי מה שנכנס חייב גם לצאת מתישהו. בעונת 2000/01, כשלואיס פיגו הפך לדמות פחות פופולרית באצטדיון הקאמפ נואו מאשר מוחמד דף באצטדיון טדי, לאחר שערק מברצלונה לריאל תמורת סכום שיא (דאז) של 60 מיליון אירו - רשמו 10 הקבוצות המכניסות ביבשת מחזור משותף של 1.48 מיליארד אירו, לפי פירמת רואי החשבון "דלויט". ב-2012/13, הגענו ל-1.43 מיליארד אירו כבר אחרי שלוש הראשונות (ריאל, בארסה, באיירן). 10 המכניסות ביותר של 2012/13? ביחד הן עמדו על 3.7 מיליארד אירו.
כשההכנסות של קצפת המועדונים האירופיים מזנקות בתוך פחות מעשור וחצי ב-150%, ברור שגם העסקאות בשוק ההעברות ימריאו. הקלישאה-שאלה החבוטה "האם שחקן X באמת שווה סכום Y" תמשיך להישמע, וחבל: הרי בשוק חופשי ופרוע, כמעט נטול רגולציות (עם כל הכבוד לפייננשל פייר-פליי של פלאטיני), בו הביקוש לנצח יתגבר על ההיצע - השאלה הזאת רלוונטית בערך כמו אחותה הנדל"נית, "האם דירת 0.7 חדרים בת"א בלי מעלית ובלי חנייה שווה שכירות של 5,000 שקל בחודש?".
3. עכשיו אפשר לקחת עוד נשימה עמוקה ולנסות להבין מה בעצם קרה הקיץ. כשעושים את זה, מגלים מתחת לפני השטח שההתלהבות והצלצולים אולי טיפה מוגזמים: לפי הערכות של החברה הגרמנית transfermarkt, מומחית שוק ההעברות - החלון של 2014 ננעל הלילה עם הוצאות כוללות של 2.23 מיליארד אירו בגין רכישת שחקנים בקרב 98 מועדוני חמש הליגות הבכירות (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת). סכום מרשים לכל הדעות - אבל דומה לזה שנרשם גם בקיץ הקודם (2.25 מיליארד אירו).
מעבר לכך, כשמדברים על העברות - מוטב לבדוק גם את טור ההכנסות. הרי ליברפול לא סתם נשאבה לאטרף קניות של תשעה שחקנים חדשים בתג מחיר כולל של למעלה מ-150 מיליון אירו: היא נעזרה במכירת סוארז, פלוס עודפים בסך כולל של 90 מיליון אירו - על מנת לממן את השופינג. אפילו אלופת אירופה הגלאקטית היא דוגמה מצוינת: מסתבר שכדי לסיים ברווח נקי קבוע (משהו שריאל מקפידה עליו כבר שנים רבות), צריך מדי פעם לאזן את הספרים. אפילו אם אתה הקבוצה עם ההכנסות הטבעיות הגבוהות בעולם הספורט, אפילו אם הנשיא שלך הוא מגלומן חובב צעצועים יקרים ידוע. אז כדי להביא את קרוס, חאמס ושות' במחיר כולל של מעל 120 מיליון אירו - נמכרו די מאריה, אלונסו ושות' ב-114 מיליון.
במבט כלל-יבשתי, המצב הוא כזה: בחמש הליגות הבכירות הוציאו הקיץ 469 מיליון אירו "נטו" בלבד על רכישת שחקנים, אחרי קיזוז מכירות. שוב, זה פחות מהקיץ הקודם (מינוס 593 מיליון אירו), ורחוק מאוד גם מהשיא של קיץ 2007 - אז עמדה ההוצאה הנקייה על שיא כל הזמנים של 709 מיליון אירו.
4. סוארז ורונאלדו, כנראה שני גאוני המשחק הגדולים ביותר שידעה הפרמיירליג מאז התנדפותם של אריק קאנטונה ודניס ברגקאמפ, נטשו את הליגה האנגלית בשנים האחרונות לטובת החלום של כל ילד - ברצלונה או ריאל. אתה יכול לשחק במועדוני על כמו ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, אבל בסופו של דבר יש מועדון סגור של שתי קבוצות שהן מעבר לסתם יגואר - הן למבורגיני ופרארי. אבל מדובר כמובן על מיקרו. במאקרו של הפרמיירליג - אין תחרות לכסף שלה, כשגם קבוצות קטנות נהנות ממינימום של 75 מיליון אירו בעונה רק מהסכמי הטלוויזיה של הליגה (קבוצות התחתית של ספרד נאנקות עם 15 או 20 מיליון אירו). זה כמובן מאפשר לליגה האנגלית לרכוש שחקנים בסיטונות (אבל לא בהכרח במחיר סיטונאי), וגם הקיץ, כמו בכל שנה - זה בא לידי ביטוי בחשבון הרכש שלה: 1.03 מיליארד אירו הוצאות, שיא כל הזמנים (494 מיליון "נטו", לעומת 489 אשתקד). זה כמובן מאפשר לליגה האנגלית להביא לצופים ברחבי הגלובוס את ההצגה הכי טובה בעולם, זה כמובן מאפשר לה להמשיך למכור את זכויות השידור במחירים שרק מאמירים בכל מכרז - וקשה לראות מה יכול לשבור את מעגל הקסמים הזה שמעניק לפרמיירליג יתרון איכות אדיר על כל מתחרותיה.
עד כמה גדול היתרון הזה? בחמש חלונות ההעברות הקיציים של השנים 2010-2014 (לא כולל את החלונות הרגועים יותר של ינואר), המאזן נטו של 20 מועדוני הפרמיירליג בשוק ההעברות עומד על מינוס 1.73 מיליארד אירו. גרמניה במקום השני עם, תחזיקו חזק - 272 מיליון אירו מינוס בלבד; אחר כך איטליה (133) וצרפת (92); והספרדים מה? הספרדים מנצלים את שוק ההעברות כדי להרוויח כסף ולהחזיר את חובות העתק של המועדונים למס הכנסה, לעיריות, למועדונים אחרים ולמי לא: בחמש החלונות הקייצים האחרונים הרוויחו המועדונים הספרדים 135 מיליון אירו.
5. בשנים האחרונות התרגלנו לקבוצות של שייח'ים ואוליגרכים קלי דעת שעומדות בראש טבלת הבזבזניות, אבל הפעם זו דווקא קבוצה של בנקאים מחושבים! מנצ'סטר יונייטד, זאת שבמשך שנים שורפת מאות על גבי מאות מיליונים בגין החזר ההלוואות של בעלי הקבוצה האמריקאים, משפחת גלייזר - שפכה הקיץ 193 מיליון אירו על רכש (153 נטו). את השיא המיתולוגי של ריאל מדריד מ-2009 - 257 מיליון אירו בקיץ אחד (170 נטו) על שורת כוכבים (בראשות רונאלדו וקאקה), זה אמנם לא שובר, אבל זה בהחלט מנפץ את ההשתוללות של רומן אברמוביץ' מ-2003, שעמדה על 157.2 מיליון אירו נטו איתם חידש את צ'לסי. אפילו היריבה העירונית, האלופה מנצ'סטר סיטי שנהנית מכספי הנפט של אבו-דאבי - לא רשמה מעולם קיץ כזה.
ארסנל שנייה במדד הבזבוזים נטו בקיץ הזה - 81.3 מיליון אירו; בארסה שלישית (77.2 מיליון).
6. בית הספר הגבוה לסחר שחקנים נמצא בפורטוגל. מנהלת אותו קבוצה שפעם זכתה בליגת האלופות, הישג שקשה לראות אותה משחזרת - אבל אוהדיה יסתפקו במודל הנוכחי כל עוד ימשיכו להיות כל כך דומיננטיים בליגה המקומית שלהם. לקבוצה קוראים פורטו, ומאז תחילת המילניום היא רשמה רווח של 383 מיליון אירו מהפעילות שלה בשוק ההעברות. אף קבוצה אירופית לא מדגדגת את הסכום הזה (פארמה שנייה עם 253 מיליון בין 2000-2014). ההכנסה של פורטו בתקופה הזאת ממכירות (כאמור, בלי לחשב גם את הקניות) היא 752.4 מיליון אירו (ריאל מדריד שנייה עם 639.2 מיליון).
אבל לפני שהולכים ללמוד מהפורטוגלים, חשוב לזכור שמדובר על מעצמת סוחרי איברים: מודל הבעלות של צדדי ג' על שחקנים שם הוא מאד נפוץ ומקובל. לפורטו יש הרבה שותפים בכל עסקת מכירה (וקנייה) של שחקניה, כך שהיא לא בהכרח רואה את כל הכסף מגיע אליה (או אפילו את רובו).
בכל אופן, גמר חשבון ההעברות של פורטו הקיץ הוא רגוע, במונחים שלה: 79.5 מיליון הכנסות (רובם על פרננדו ואליקים מנגאלה, שנמכרו למנצ'סטר סיטי), 33.3 מיליון הוצאות.