המחזאית ענת גוב, הבמאי מנחם גולן והעיתונאי ראובן פדהצור המנוחים הם אנשים ידועי-שם שהלכו לעולמם בשנה האחרונה, ובחרו להיקבר בקבורה אזרחית ולא דתית בבית הקברות "מנוחה נכונה" בכפר-סבא.
לא רק מפורסמים מבקשים להמנע מטקס דתי בעת לכתם, גם יקיריהם של אנשים מן השורה כמו המנוחים נינט גינזברג מרעננה והוגו לב מהמושב בני דרור, ביקשו לאחרונה לכבד את רצונם בקבורה אזרחית ופנו לבית הקברות הידוע.
קרוביהם של המנוחים הללו, ועוד אלפי ישראלים אחרים, נאלצים לשלם מכיסם בין 15-20 אלף שקל, ולפעמים אף יותר, עבור הזכות לקבור את קרוביהם בהתאם לרצונם, קרי בארון וללא ליווי רבני, משלמים ובוכים.
האדון גינזברג והגברת לב מאידך החליטו לא לוותר: הם תבעו את המדינה להשיב להם את כספי הקבורה, בטענה כי זוהי חובתה של המדינה לספק לאזרחיה אפשרות ריאלית של קבורה אזרחית בחינם, והשבוע הם אפילו זכו.
הבסיס לתביעתם של קרובי המשפחה הוא חוק הזכות לקבורה אזרחית שנחקק בשנת 1996. מטרתו המוצהרת של החוק היתה פתרון בעיית קבורתם של יהודים ובני עדה דתית מוכרת אחרת, החפצים בקבורה שתיעשה על-פי עקרונותיהם והשקפת עולמם, מתוך הכרה בזכותו של כל אדם שנפטר בישראל להיקבר בדרך מכובדת, באופן התואם את השקפת עולמו.
מכוח החוק, המדינה מחויבת בהקמת בתי קברות אזרחיים באזורי מגורים עיקריים, בהם הקבורה תמומן על-ידי הביטוח הלאומי, כפי שמתבצע לגבי קבורה דתית.
מאז חקיקת החוק חלפו 18 שנה, ודומה כי המדינה עושה כל שביכולתה כדי להימנע מיישומו המעשי של החוק. המשרד המופקד על ביצוע החוק הוא משרד הדתות, הקרוי כיום המשרד לשירותי דת, שבראשו באופן מסורתי עומד אדם בעל השקפת עולם דתית אורתודוכסית, ובאופן טבעי המשרד אינו מזדהה עם המטרה של הרחבת את שירותי הקבורה האזרחיים על חשבון הדתיים, תוך פגיעה בפרנסתה של החברה קדישא.
נחום ליכטיק, יו"ר עמותת מנוחה נכונה, התראיין בחודש שעבר לתקשורת וטען כי "משרד הדתות מתנגד לנו, פקידיו עושים לנו את המוות, ואנחנו לא מקבלים כספים שמגיעים לנו. זה נותן תחושה לא נעימה, כי כל הזמן צריך לתקוף בחזרה".
בפועל קיימים בישראל בתי קברות אזרחיים ספורים בלבד, ומרביתם מוכנים לקבור בחינם רק את תושבי היישובים שבהם הם ממוקמים. שני בתי קברות, האחד בבאר-שבע והשני בעמק חפר, מבצעים קבורה אזרחית בחינם לכלל האוכלוסייה, אך מיקומם אינו נגיש מספיק, וממילא הציבור כמעט אינו מודע לקיומם.
גם מי שמתכנן את אחרית ימיו מראש, ומחפש באופן פעיל ויסודי אינפורמציה על בתי הקברות האזרחיים שהמדינה אמורה לספק לאזרחיה, ייתקל בחומות ולא במידע. בוודאי שעבור אנשים המתעניינים בנושא רק כשיקירם כבר הלך לעולמו, הסיכויים קלושים להצליח לארגן לבד את הקבורה האזרחית מטעם המדינה, בניגוד לזו המופעלת על-ידי חברות פרטיות ועולה ממון רב.
בית המשפט פסק כי מחדלה של המדינה והתרשלותה ביישום דרישות חוק הקבורה האזרחית גרמו נזק לתובעים, שנאלצו לשלם עבור קבורה אזרחית על חשבונם.
בית המשפט קבע כי לאורך השנים מאז חקיקת החוק, תקציבים לא הועברו, בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית הוקמו באיחור ובכמות לא מספקת, וגם היום, 18 שנים לאחר חקיקת החוק, לא קיימים בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית בכל אזורי הארץ, ואלה הקיימים אינם ממוקמים במרחק סביר זה מזה כדרישת המחוקק.
כמו כן, המדינה נכשלה במסירת מידע חיוני לציבור בנושא הקבורה האזרחית החלופית: חוברת הדרכה לא הופצה לציבור הרחב, ולא נמסרה לחלוקה בבתי החולים, מפת אזורי קבורה אזרחית חלופית (גם אם קיימת) מעולם לא הועמדה לעיון הציבור, רשימת בתי העלמין לקבורה אזרחית חלופית אינה מדויקת ועוד.
בעלה של נינט גינזברג ז"ל ואשתו של הוגו לב ז"ל קיבלו את כספם בחזרה מהמדינה, וראוי ורצוי שגם קרובים אחרים, שהשקיעו מכספם בקבורה האזרחית, יעשו שימוש בתקדים זה ויתבעו את המדינה להחזר הוצאותיהם.
רק אם המדינה תיאלץ לשלם לחברות הפרטיות הון משמעותי תמורת שירותי הקבורה האזרחית שהן מספקות, היא תקבל מוטיבציה לפעול לשינוי המצב הקיים ולקידום יישומו של חוק קבורה אזרחית מקומית חינם - כפי מגיע לכל אזרח המבקש ליהנות מחופש דת במדינה דמוקרטית, גם אם היא יהודית.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il