קרן רוטשילד קיסריה מאיימת לקדם חקיקת חוק בכנסת שיבטיח לה פטור מתשלום מסים, זאת על רקע המבוי הסתום שאליו נקלעו הניסיונות להגיע להסכמות בינה לבין המדינה.
ל"גלובס" נודע כי לאחרונה נערכה פגישה בין סגן יו"ר הקרן, שלמה ינאי, למנכ"לית האוצר, יעל אנדורן, בניסיון נוסף למצוא פתרון למחלוקת בין הצדדים. זאת, לאחר דחייתן של לפחות שתי הצעות פשרה שהועלו במהלך השנה האחרונה ע"י הצדדים. בפגישה נדונה האפשרות שהשותפות בין המדינה למשפחת רוטשילד בבעלות על הקרן תפורק בהסכמה, וסוכם על הקמת צוות עבודה שיבחן את הנושא.
המדינה, המחזיקה במחצית הבעלות על הקרן, דורשת מהקרן תשלום מס כחוק על סכום של כמיליארד שקלים שנצבר בקופתה, ומצפה כי הקרן תתרום סכומים בהיקף של מאות מיליוני שקלים לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה - היעד שלשמו הוקמה. הנהלת הקרן טוענת כי המדינה אינה מקיימת התחייבות של שמעון פרס בעת כהונתו כשר אוצר, לעגן בחקיקה את הפטור ממס שהוענק לה בשנות ה-60'.
קרן רוטשילד קיסריה הוקמה ע"י המדינה ומשפחת רוטשילד בהסכם מ-1962. אז נקבע כי פירות הקרן ישמשו לפיתוח ההשכלה הגבוהה. לשם כך הועברו לקרן זכויות החכירה והבעלות על 30 אלף דונם באזור קיסריה, וכן הבעלות על החברה לפיתוח קיסריה. מאוחר יותר הוקמה חברת-בת נוספת בשם "החברה לנכסי קיסריה". שר האוצר דאז לוי אשכול העניק לקרן פטור ממס, שבוטל בתחילת שנות האלפיים.
ב-1989 הוארך ההסכם בין המדינה למשפחת רוטשילד עד ל-2022, הפעם כאמור ע"י שר האוצר דאז שמעון פרס. לטענת הקרן, מספר פעמים הבטיחו לה שרי האוצר כי המדינה תפעל לחקיקת חוק שיעגן את הפטור שלה ממס. למרות היותה חברה ממשלתית - הקרן מסרבת לפרסם את דוחותיה הכספיים. בתגובה לפניית "גלובס" לאוצר נמסר כי "מדינת ישראל היא בעלת 50% מהחברה בשיתוף עם קרן קיסריה. לפיכך, נדרשת הסכמה של שני הצדדים לפרסום הדוחות. לאוצר אין התנגדות למסור את הדוחות, אולם קרן קיסריה מסרבת לעשות כן, ולכן, לצערנו, אנו מנועים מלפרסמם".
לא עמדה בכללים
במהלך השנים התעלמו הפוליטיקאים מכך שהקרן צברה כספים רבים מפעילויות עסקיות - כספים שלא חולקו למוסדות להשכלה גבוהה אלא נשמרו בקופתה. הגאות בשוק הנדל"ן והפיכת קיסריה למוקד ביקוש לעשירים רבים, הביאו לזינוק בערך הנכסים של הקרן. במקביל, גובה הקרן באמצעות חברות-הבת מעין ארנונה מהמפעלים באזור התעשייה של קיסריה בהיקף שנתי של מעל ל-30 מיליון שקל. על פי דוח רשות החברות הממשלתיות ל-2013, ערך נכסי הקרן הגיע בסוף 2012 ל-910.3 מיליון שקל.
בשנת 2006 שלחו החשב הכללי ירון זליכה ומנהל רשות החברות הממשלתיות אייל גבאי, מכתב לשר האוצר דאז אברהם הירשזון ושלושה שרים נוספים, ותבעו מהם למצוא דרך שתחייב את הקרן לחלק את הכספים ואולי אף לפרק אותה. אך בפועל, לא נעשה דבר.
ב-2011 פרסם מבקר המדינה דוח שבדק את מדיניות חלוקת התרומות של הקרן, ומצא כי הקרן לא עמדה בכללים שנקבעו במסגרת ההסכם מ-1989. נציין, כי במסגרת אותו הסכם, קבעה המדינה רצפה לגובה התרומות, אך במקביל עשתה ויתור גדול לטובת הקרן כשהסכימה להגביל את פוטנציאל התרומות וקבעה כי הקרן תשלם שני שליש מתוך פירות ההשקעות הפיננסיות שלה - זאת, בעוד שעיקר הכנסות הקרן מגיע ממכירת קרקעות.
המבקר מצא כי הקרן לא עמדה בכללים וחילקה בין 2005 עד 2010 תרומות בהיקף של 167 מיליון שקל, כשהייתה אמורה לחלק 185 מיליון. אפילו הסכום המלא, קבע אז המבקר, הוא רק "חלק קטן בלבד ממה שהיה ביכולתה (של הקרן) לתרום", והוסיף כי "מדובר בסוגיה עקרונית שיש לה היבטים ציבוריים ושיש לתת עליה את הדעת. על מועצת הקרן ובעלי המניות בה - מדינת ישראל ובית רוטשילד - לקיים ביניהם דיאלוג רעיוני ומעשי, שבו תיבחן השאלה האם נוכח הזמן שחלף ונוכח שינוי הנסיבות והגידול במשאבי הקרן, אין מקום לשנות את שיעור התרומות שהיא נותנת". ב-2012, נציין, היקף התרומות של הקרן, לפי דוח רשות החברות, הסתכם ב-23.5 מיליון שקל, לעומת כ-18.9 מיליון שקל ב-2011.
ואולם, הפוליטיקאים התעלמו גם מהמלצה זו ולא עשו דבר. ב-2010 הגישה רשות המסים לקרן שומות בהיקף של 145 מיליון שקל בגין הכנסותיה בין השנים 2004 עד 2008. ברשות טענו כי הקרן חייבת בתשלום מס כחוק בגין שתי פעילויות עיקריות: מס חברות על מכירת קרקעות ששימשו לצורך בניית וילות והקמת מפעלי תעשייה; ומס על הרווחים שהקרן הפיקה מניהול השקעותיה הפיננסיות.
ואולם, נראה כי שופט בית המשפט המחוזי בי-ם דוד מינץ שמונה לדון בסכסוך המשפטי בין הצדדים, אינו מגלה התלהבות יתרה להביא את הסכסוך לידי סיום: ההתדיינות המשפטית הוקפאה למעשה בשנתיים האחרונות על מנת לאפשר למדינה ולמשפחת רוטשילד להגיע לפשרה ביניהן.
ל"גלובס" נודע כי במהלך תקופת ההקפאה הועלו ונדחו לפחות שתי הצעות פשרה: האחת של הקרן שהציעה לתרום 300 מיליון שקל להקמת אוניברסיטה בצפון הארץ ולהעביר לידי המדינה קרקעות בהיקף אלף דונם באזור אור-עקיבא שיכולות להתאים לבנייה למגורים. המדינה החליטה להתנגד להצעה משום שבתמורה דרשה הקרן פטור גורף ממס. מנגד, התנגדה הקרן להצעת פשרה שהגיש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט.
הצעתו של ליכט, שהייתה מקובלת על רשות המסים, הציעה לפצל את הפעילויות בקרן בין שני גופים: האחד ירכז את הפעילות הפילנתרופית והשני את הפעילות העסקית. ליכט הציע שהגוף הפילנתרופי ייהנה מפטור על רווחי מימון, כמקובל בקרב מלכ"רים, בעוד שהגוף העסקי ישלם מס שבח בשיעור היסטורי מופחת עבור הקרקעות שמומשו.
מהקרן נמסר כי הצעת הפשרה שהציעה הקרן מבטאת את מדיניותה הדוגלת בפיתוח ההשכלה הגבוהה והקרקעות באזור קיסריה לרווחת תושבי האזור.
נכסי הנדל"ן של קרן קיסריה
■ הקרן מחזיקה בזכויות חכירה עד לשנת 2,152 בשטח של 30,288 דונם של אדמות קיסריה בשווי מיליארדי שקלים
■ לפי נתוני הקרן, נכון ל-2011, היו בידיה 12,800 דונם קרקעות פנויות, בהן רק 286 דונם למגורים וכ-11,180 לחקלאות
■ לקרן מזומנים בסך 910 מיליון שקל (נכון לסוף 2012), לא כולל השקעות בקרנות הון סיכון בסך של כ-19.5 מיליון שקל ב-2012, וסך של כ-22.5 מיליון שקל ב-2011
■ היקף התרומות של הקרן ששולמו ב-2012 הסתכם ב-23.5 מיליון שקל
■ במחצית 2011 התגוררו בקיסריה כ-4,700 נפשות ב-1,500 בתי אב. אחד מהם הוא בית רה"מ, בנימין נתניהו
■ ממזרח לקיסריה יש גם אזור תעשייה בשטח של 3,500 דונם, מתוכם מוחכרים כ-1,100 לכ-180 חברות המעסיקות כ-7,700 עובדים
■ שאר השטח מזרחית לכביש טרם פותח ושם מצויים מאגרי מים של מקורות וקווי מתח גבוה של חברת החשמל
