בג"ץ דחה את עתירתו של עובד לשעבר בחברת ישקר, שטען כי הוא זכאי לתמלוגים בגין פטנטים שפיתח בתקופת עבודתו בחברה.
העובד, גדעון ברזני, ערער בעתירתו על החלטה של הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, שדחתה את בקשתו לתמורה בעבור פטנטים שלטענתו הוא פיתח בתקופת עבודתו בישקר. ואולם, השופטים אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן ומני מזוז כתבו כי בנסיבות העניין הם לא מתכוונים להתערב בהחלטת הוועדה.
עם זאת, השופטים הוסיפו וכתבו כי יש מקום להסדיר את הסוגייה בחוק. "בעולם משתנה ודינמי, גם במערכות העבודה וגם בעצם קיומה של יצירתיות טכנולוגית של עובדים, ייתכן כי יש מקום להסדרה, אם חקיקתית ואם וולנטרית, של תמלוגים לעובדים אשר המציאו אמצאת שירות", נפסק. השופטים ציינו כי כך נעשה כיום למשל בשירות המדינה.
רבות מההמצאות בישראל נולדות על-ידי עובדים במסגרת עבודתם. מדובר באלפי פטנטים מדי שנה שנרשמים בארץ ומחוצה לה.
חוק הפטנטים קובע כי פטנט שהומצא על-ידי עובד במסגרת עבודתו שייך למעסיק, אך בה-בעת מקנה לעובד זכות לתשלום כספי. אלא שבפועל, מרבית המעסיקים אינם משלמים לעובדים תשלום שכזה, וטוענים כי שכר העובד כולל גם רכיב זה - בין אם העובד המציא בפועל ובין אם לאו.
ברזני, מהנדס מכונות שרכש את השכלתו בטכניון, עבד כמתכנן וכמפתח כלים לעיבוד שבבים במחלקת המחקר והפיתוח של ישקר מינואר 1992 ועד דצמבר 1995. בהמשך עבד ברזני תקופה נוספת בחברה - מאפריל 1997 ועד מארס 2001. ישקר נרכשה לפני מספר שנים על-ידי חברת ברקשייר האת'וויי של וורן באפט מידי משפחת ורטהיימר.
ברזני טען כי במהלך תקופות עבודתו הוא היה מעורב בלא פחות מ-6 המצאות, שלימים נרשמו כפטנטים. עם סיום העסקתו השנייה חתם ברזני על הצהרה שלפיה הוא מתחייב כי עם התפטרותו מרצונו מהחברה, ולאחר קבלת הזכויות המגיעות לו, לא יהיו לו עוד טענות או תביעות כלפי ישקר.
ב-2010 החליט ברזני להגיש בקשה לקבלת תמלוגים מהוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, שהיא ועדה סודית שדיוניה סגורים לציבור. בדצמבר 2010 הגיש ברזני לוועדה בקשה לפסיקת תמורה בעד אמצאת שירות לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים.
ישקר טענה מנגד כי יש לדחות את תביעתו. זאת, בין השאר, כיוון שהעובד חתם במהלך תקופת עבודתו ובסיומה על מסמכים, שבהם ויתר על זכותו לקבל תמורה בעד המצאות שהמציא במסגרת עבודתו.
בחודש מאי 2014 החליטה הוועדה לדחות את התביעה שהגיש ברזני. הנימוק המרכזי של הוועדה, בראשות שופט העליון בדימוס פרופ' יצחק אנגלרד, לדחיית הבקשה, היה שברזני עצמו סיכם עם ישקר בסיום עבודתו כי לא יהיו לו טענות או תביעות כלשהן נגד החברה.
לדברי הוועדה, "כאשר כוונתם של הצדדים הייתה לסיים את היחסים ביניהם ולמנוע התדיינות משפטית אפשרית עתידית - יש לתת תוקף להסכמתם, גם ככל שמדובר בשאלות הנוגעות לתמורה המגיעה לעובד בגין פטנטים שהיה שותף בפיתוחם".
עוד נאמר בהחלטה כי לשונם של מסמכי סיום ההעסקה של ברזני היא ברורה וחד-משמעית: "לברזני אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית, ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות".
הוועדה דחתה את טענתו של ברזני כי ויתורו על תביעות הדדיות אינו תקף לעניין זכותו לקבל תמורה נוספת בגין פטנטים שסייע בפיתוחם ושישקר נהנית מהם עד היום.
ברזני לא השלים עם ההחלטה ועתר לבג"ץ בבקשה כי יבטלה.
בעתירה לבג"ץ, שהגיש באמצעות עורכי הדין נדב אפלבאום וזיו גלסברג, כתב ברזני כי הוא פונה לבג"ץ כמוצא אחרון, שכן אין כל הליך אחר שבמסגרתו ניתן לערער על החלטה של הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, שגויה ככל שתהיה.
"משהעניין הוא בעל השלכות רוחב על ציבור גדול בישראל", נכתב בעתירה, "בג"ץ יכול וצריך להתערב ולקבוע את כללי הבסיס, לפיהם כאשר מעסיק בוחר ליהנות מהמצאה של עובד, הוא חייב בתשלום תמלוגים ראויים ואינו יכול להתחבא מאחורי כתבי ויתור סטנדרטיים".
ברזני טען, בין היתר, כי בעת שחתם על הוויתור, הוא לא היה מודע לזכותו לקבל תמורה לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים. לכן, לדבריו, הוויתור הכללי שלו על תביעות אינו יכול לחול על זכות זו.
"טענה זו אין לקבלה", פסקה הוועדה. "הצהרת הוויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד. גם תביעה שאינה קיימת עדיין - ולכן אין מודעות ספציפית לגביה - נתפסת על-ידי הוויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה, מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד".
לטענת ברזני, ההחלטה לגביו היא שגויה, שכן אין זה סביר כי תשלום של אלפי שקלים בודדים "חיסן" את ישקר מאז ועד עולם כנגד כל תביעה, גם ביחס לרווחים בסכומים של מיליוני דולרים שנצברו שנים רבות לאחר מכן. הדברים האלה נכונים במיוחד כשישקר עצמה לא ידעה על קיומה של הזכות.
שופטי בג"ץ לא השתכנעו מטענות העובד והחליטו, כאמור, לדחות את העתירה, אך לא נתנו צו להוצאות.
ישקר מיוצגת בידי עורכי הדין טל בנד, נועם בליי, דובב אפל ואופיר פזנר ממשרד ש. הורוביץ ושות'.