ישקר זכתה במאבק מול מהנדס שדרש תמלוגים על פטנט

‎החלטה תקדימית: עובד שוויתר על זכותו לתבוע את מעסיקו בתום העסקתו - לא זכאי לתבוע בגין פטנט שפיתח

הישג לחברת ישקר: ל"גלובס" נודע כי בתום מאבק משפטי שנמשך שנים, החליטה לאחרונה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים לדחות את התביעה שהגיש גדעון ברזני (54), לשעבר מהנדס בכיר בישקר, לקבלת תמורה על פטנטים (אמצאות שירות) של ישקר, שלטענתו הוא סייע בפיתוחם בעת שעבד בחברת הענק.

הנימוק המרכזי של הוועדה בראשות שופט העליון בדימוס, פרופ' יצחק אנגלרד, לדחיית בקשתו של המהנדס, היה שהוא עצמו סיכם עם ישקר בסיום עבודתו כי לא יהיו לו טענות או תביעות כלשהן נגד החברה.

לדברי הוועדה, הכוללת בנוסף לשופט אנגלרד את רשם הפטנטים אסא קלינג ואת פרופ' מיכאל טלנייקר, "כאשר כוונתם של הצדדים הייתה לסיים את היחסים ביניהם ולמנוע התדיינות משפטית אפשרית עתידית, יש לתת תוקף להסכמתם, גם ככל שמדובר בשאלות הנוגעות לתמורה המגיעה לעובד בגין פטנטים שהיה שותף בפיתוחם".

לפי ההחלטה, לשונם של מסמכי סיום ההעסקה של ברזני היא ברורה וחד-משמעית: "לברזני אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן. לשונם זו היא כללית, ואין לפרשה כמוציאה ממנה תביעה לתמורה בעד אמצאת שירות".

עוד ציינה הוועדה כי הרקע להסכם האמור בין ברזני לישקר היה סיום היחסים בין הצדדים, שבמסגרתו מתחייב המעביד לשחרר כספים מסוימים לטובת העובד: "רקע זה תומך בכוונתם המשותפת של הצדדים, שבמסגרתו מתחייב המעביד כי עם סיום היחסים העובד יוותר על כל תביעה אפשרית כלפי המעביד, אם הייתה לו כזאת".

ויתור על תביעות

ברזני, מהנדס מכונות שרכש את השכלתו בטכניון, עבד כמתכנן ומפתח כלים לעיבוד שבבי במחלקת המחקר והפיתוח של ישקר מינואר 1992 ועד דצמבר 1995. בהמשך עבד ברזני תקופה נוספת בחברה - מאפריל 1997 ועד מארס 2001. החברה נרכשה לפני כשנה וחצי על-ידי חברת ברקשייר האת'וויי של וורן באפט מידי משפחת ורטהימר.

לדברי ברזני, במהלך תקופות עבודתו הוא היה מעורב בלא פחות מ-6 המצאות, שלימים נרשמו כפטנטים. עם סיום העסקתו השנייה חתם ברזני על הצהרה שלפיה הוא מתחייב כי עם התפטרותו מרצונו מהחברה, ולאחר קבלת הזכויות המגיעות לו לא יהיו לו עוד טענות או תביעות כלפי ישקר.

ברזני עזב את ישקר מרצון, אך לאורך השנים ליוותה אותו תחושה קשה של קיפוח. ב-2010 הוא החליט להגיש בקשה לקבלת תמלוגים מהוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, שהיא ועדה סודית שדיוניה סגורים לציבור. בדצמבר 2010 הגיש ברזני לוועדה בקשה לפסיקת תמורה בעד אמצאת שירות לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים.

ישקר טענה מנגד כי יש לדחות את תביעתו. זאת, בין השאר, כיוון שהעובד חתם במהלך תקופת עבודתו ובסיומה על מסמכים, שבהם ויתר על זכותו לקבל תמורה בעד אמצאות שהמציא במסגרת עבודתו.

עסקת חבילה

הוועדה דחתה את טענתו של ברזני כי ויתורו על תביעות הדדיות אינו תקף לעניין זכותו לקבל תמורה נוספת בגין פטנטים שסייע בפיתוחם ושישקר נהנית מהם עד היום.

ברזני טען כי בעת שחתם על הוויתור, הוא לא היה מודע לזכותו לקבל תמורה לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים (הקובע את זכות העובד לקבלת תמורה בגין אמצאת שירות, ח"מ). לכן, לדבריו, הוויתור הכללי שלו על תביעות אינו יכול לחול על זכות זו.

"טענה זו אין לקבלה", פסקה הוועדה. "הצהרת הוויתור היא כללית ביותר וצופה גם אל פני העתיד. גם תביעה שאינה קיימת עדיין - ולכן אין מודעות ספציפית לגביה - נתפסת על-ידי הוויתור הכללי. דבר זה נכון גם לגבי הזכות לתמורה, מאחר שהיא עשויה להתגבש רק בעתיד".

מנגד, הוועדה קיבלה את עמדתה של ישקר כי מכלול ההבנות שאליו הגיעה עם ברזני בסיום עבודתו הוא "עסקת חבילה", שאינה מצריכה ידיעה של העובד על זכות קונקרטית שעליה הוא מוותר, ואף לא כי הזכות עליה הוא מוותר תצוין במפורש.

הוועדה דחתה גם את טענתו של ברזני כי אף אם בהסכמים עם ישקר הוא ויתר על זכותו לתמורה בגין אמצאותיו, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד לפי חוק החוזים, שדינו להתבטל.

ראשית, הוועדה קבעה כי אין לה סמכות להתערבות אקטיבית בתניות של חוזה קיים בין עובד למעביד, ובנוסף כתבה: "גם בהנחה כי יש סמכות לוועדה זו לדון בעניין וכי המדובר בתנאי מקפח, התביעה לביטולו התיישנה זה מכבר, מאחר שהעילה נולדת עם כריתת ההסכם".

"צמצום חשיפה"

לדברי עו"ד טל בנד, שותף במשרד ש. הורביץ, המתמחה בקניין רוחני, להחלטה יש משמעות חסרת תקדים בכל הנוגע לפעילותם של מאות חברות ומרכזי פיתוח ישראלים וזרים הפועלים בישראל.

"אני לא יכול להתייחס לזהות הצדדים במקרה הנדון, הואיל והפרטים הללו אינם גלויים לציבור. עם זאת, אני יכול לומר באופן עקרוני כי להחלטה יש משמעות תקדימית בכך שהוועדה קבעה לראשונה שעובד יכול לוותר על זכותו לקבל תמורה בעד אמצאות שהמציא במסגרת עבודתו, וכן שוויתור כזה אינו חייב להיעשות במפורש דווקא".

לדברי בנד, "עוד קבעה הוועדה, ואף זה באופן תקדימי, כי די בהסכם בין העובד למעביד (למשל הסכם ההעסקה), שיש בו מידה כלשהי של תמורה בגין אמצאת שירות, כדי לשלול את סמכותה של הוועדה לדון בדרישת העובד לתמורה נוספת".

- מדוע ההחלטה כל-כך משמעותית בעיניך?

בנד: "מכיוון שהיא מצמצמת את החשיפה של מאות חברות המחזיקות פעילות מחקר ופיתוח בישראל - לדרישות ותביעות של עובדים, המבקשים להיות שותפים ברווחי המעסיק מאמצאות שהמציאו בתקופת העסקתם".

עורכי הדין זיו גלסברג ונדב אפלבאום ממשרד גלסברג-אפלבאום ושות', שייצגו את המהנדס, מסרו: "ההחלטה סוטה מההלכות המקובלות בדיני העבודה ביחסים שבין עובד ומעביד. לטעמנו, ההחלטה שגויה גם מבחינה מהותית, משהיא מתעלמת מפערי הכוחות שבין עובד ומעביד. החלטה זו אף חונקת במידה רבה את אפשרותם של ממציאים לעמוד על זכותם בעתיד, שכן קשה לחשוב על מצב שבו עובד יסרב לחתום על ויתור כוללני בתחילת העסקתו.

"גם במקרה הקונקרטי, צר לנו שהוועדה קבעה שוויתור במסגרת חתימה על טופס סטנדרטי שנוגע להפרשות סוציאליות ושאינו מתייחס פטנטים בכל צורה מהווה ויתור על תמורה הולמת בגין אמצעות שהשווי שלהן מוערך במיליוני דולרים רבים. אנו לומדים את ההחלטה ונשקול את צעדינו".