פרופ' עמית שכטר / צילום: תמר מצפי
ביום רביעי האחרון, מיד אחרי ראש השנה, שלח פרופ' עמית שכטר את הדוח שניסחה הוועדה שבראשה מונה לעמוד לפני כשנתיים. מטרת הדוח, שממליץ כיצד להתאים את הפיקוח על שוק התקשורת לעידן האינטרנטי, נשמעת כלקוחה מראשית המאה.
הוועדה, שהוקמה על-ידי השר הקודם במשרד התקשורת, גלעד ארדן, הייתה אמורה להקדים את השינויים הדרמטיים בשוק השידורים הישראלי, ואכן המלצותיה היו מוכנות כבר בדצמבר 2014. אלא שהבחירות הוקדמו, ועבודת הוועדה הוקפאה.
חודש אחר-כך חדר ושינה את השוק המיזם של סלקום טי.וי, הסנונית הראשונה של מיזמים שאמורים לספק תוכן לצרכן הישראלי, בהם מקומיים כמו של גולן טלקום ואורנג', וגם בינלאומיים כמו נטפליקס.
פרופ' שכטר הגיש את המלצותיו למנכ"ל המשרד שלמה פילבר, ולא לשר התקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, עמו לא נועד מעולם. על-פי גורמים, רק בפגישתם ביום שישי האחרון העביר פילבר את המסקנות לממונה עליו. פילבר הוא זה שעודד, בסופו של דבר, את הגשתו של הדוח, שבניגוד לדוח קודם, דוח מרדכי מ-2009, הוא כולל המלצות משמעותיות.
העובדה שהוועדה (ובה חברים מקצועיים כמו דורלי אלמגור, ד"ר גלי עינב, ד"ר דליה זליקוביץ', פרופ' סם ליימן-וילציג, אייל מלובן וד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר) גובשה על-ידי ארדן וזוכה לכתף קרה מצד השר המכהן, מעלה שאלות אמיתיות באשר למסען של ההמלצות: האם לשינוי המתבקש בשוק הרגולציה המקומית - או שמא לפח האשפה שם יפגשו בדוחות מעשרות השנים האחרונות?
הקמת רשות תקשורת
השינוי המשמעותי שעבר הדוח מאז דוח הביניים שהגישה הוועדה באוגוסט 2014 הוא ההחלטה איזו המלצה לשים בראש. דרך החתחתים שעברה הוועדה תחת השלטון המשתנה שכנעה את שכטר והחברים להעלות לראש הפירמידה את ההמלצה להקים רשות תקשורת שתחליף את משרד התקשורת. זאת הפכה להיות המסקנה המרכזית של הדוח.
הרשות אמורה להחליף לא רק את משרד התקשורת, אלא גם את כל המועצות הרגולטוריות - פרט לרשות השידור. ואם לא כן, אין טעם בהטמעת אף אחת מההמלצות האחרות בדוח.
יש לציין כי במהלך השנים עלתה שוב ושוב ההמלצה לבטל את משרד התקשורת, כנהוג במדינות אחרות. אלא שלדרג הפוליטי קשה מאוד לוותר על האפשרות לפוגג תיק ממשלתי, ובימים אלה עובדים במשרד התקשורת על המלצה עתיקת-יומין אחרת - איחוד מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה.
הכירו את השירות האודיו-ויזואלי
הדבר השני שהשתנה לעומת דוח הביניים הוא תהליך מדרגות הרגולציה על השחקנים החדשים בשוק שאמור היה לזלוג ולא להיות נעוץ בתאריכים. הדבר זכה להתנגדות גדולה בשימוע שנערך אחר-כך, ובהתבסס על זה נקבעו תאריכים קבועים מראש ואלמנט הזמניות בוטל, מתוך הבנת הריאל פוליטיק הישראלי, לפיו מה שזמני נותר קבוע או לא קורה בכלל.
למעשה הדוח קובע כי כל ההמלצות חייבות להיכנס לתוקפן בתוך שנה מרגע שתיקון החקיקה הנדרש לעיגונן יעבור.
שכטר מציג לעולם החקיקתי לראשונה את המונח "השירות האודיו-ויזואלי", בניגוד ל"שידורי כבלים". מדובר בהגדרה חדשה שלא קיימת בחוק ומתייחסת למי שמפעיל שירות תוכן על גבי הרשת. מי שיהיה מעוניין להעביר שירות אודיו-ויזואלי, די יהיו לו ברישום, והוא לא יזדקק לרישיון.
אסדרה משותפת
שכטר מציע צורת רגולציה שנוסתה בישראל בעבר וכשלה, אך עובדת טוב במדינות אחרות - "אסדרה משותפת". מדובר במהלך חדשני לפיו הגופים המפוקחים הם שיקבעו את הכללים.
הם יגבשו כללים העוסקים באתיקה בשידור התוכן, אתיקה בפרסום, בחובות סימון וסיווג ומועדי דיווח לרגולטור. אם לא יעמדו בזה תוך שנה - הרשות תקבע זאת בעצמה.
על-פי שכטר, כל ספק מהזן האודיו-ויזואלי החדש יקבע בעצמו את השירותים שהוא יספק - הוא יחליט איזה תוכן הוא רוצה לספק ולא יחויב במגוון אקלקטי מנוסח, כפי שהוט ו-yes מחויבות היום. הסעיף, כאמור, נוגע רק לשחקנים החדשים ולא לגופים הפועלים כבר היום.
לשמור על ניטרליות
שכטר וחבריו מבקשים להקפיד על החוק הטרי הדורש ניטרליות ברשת. המשמעות היא שגופים שיש להם היום תשתיות - סלולר או אינטרנט - לא יהיו רשאים לחסום או להפלות בין גופים שרוצים לספק תוכן על גבי אותן תשתיות. הם לא יוכלו להחליט את מי לקדם במהירות ואת מי להגביל.
הוועדה אף ממליצה להרחיב את החוק ולקבוע הסדרים מפורטים לניהול הוגן ותקין של הרשת והקמת מנגנון ליישוב סכסוכים המתעוררים בשל ניצול זכות זאת.
בעלי תשתית יחויבו ברגולציה
על-פי ההמלצות, חובות רגולטוריות ייחודיות יחולו רק על גופים בעלי תשתיות כמו הוט ו-yes, או בעלי רישיונות כמו סלקום או הוט. כלומר, גוף כמו סלקום טי.וי, שעליו לא חלה היום רגולציה כלל, יהיה מוגבל תחת פיקוח, בשל העובדה שהוא כולל גם תשתית של החברה, אם כי באופן הדרגתי ולאורך זמן.
קרן להפקת תוכן
לתשומת-לב נטפליקס: במקרה שחברת שירותי הסטרימינג האמריקאית תרצה להיכנס לשוק הישראלי, יהיה עליה לדאוג אף היא ליצירה הישראלית. ברגע שהיא תחליט שהיא פונה ישירות לצרכן בארץ, היא תידרש לתרגם עבורו תכנים ולחתום מולו על חוזים, ויהיה עליה לדאוג להפקות מקור, כמו גם לסיווג וסימון של משדרים על-פי גילאים ולהנגשתם לציבור בעלי מוגבלות.
גם חברות התשתיות השונות מקבלות תפקיד מכריע שלא היה עד כה, על-פי המלצות הוועדה. על כל החברות המספקות תשתית - מהסלולר ועד מיזם הסיבים - להפקיד כספים בקרן של מימון הפקות מקור, על-פי מפתח השקעה שייקבע לפי נתח השוק שלהם.
על-פי שכטר, זה הדבר הנכון לעשות, כי רוב התנועה היום על גבי התשתיות היא תנועה אודיו-ויזואלית, והדבר משחרר את גופי התוכן לעשייה רחבה יותר ומקטין את ההשקעה שלהם. בשביל חברת התשתיות, מאמינה הוועדה, הסכומים האלה הם כסף קטן.
הוועדה גם דורשת כי ייקבעו כללים שיבטיחו שאנשים ידעו שהתוכן הזה קיים ובולט לטובתם.
אפשר גם פרסומות וחדשות
הספקים החדשים יוכלו לבחור בין מודל של פרסום לבין מודל של דמי מנוי. זאת, על בסיס מנגנון שיחבר בין הערוצים הקיימים ובין השירותים החדשים. כלומר, אם מיזם מסוים, נניח סלקום טי.וי, ירצה לקבל בחינם וליהנות משידור של הערוצים המסחריים המתפרנסים מפרסומות - 2 ו-10 - הוא עצמו לא יוכל לשדר פרסומת.
סעיף דרמטי אחר הוא שידורי החדשות. על-פי ההמלצות, כולם יוכלו לשדר ולעלות שידורי חדשות, תוך עמידה בכללי אתיקה, אבל ללא חובה חוקית אחרת הקיימת היום, כמו הקמת מועצה ציבורית או מחויבות לשדר בירושלים, למשל. אם הם רוצים לשדר חדשות - שישדרו.
הוועדה ממליצה גם לסגור את הוועדה למדרוג ולהקים גוף שיצליח למדוד טכנולוגית את כל השידורים הישנים והחדשים באשר הם.
תוכן שיווקי? בבקשה
הוועדה מצטרפת להמלצות קודמות וקוראת להתיר תוכן שיווקי בשידורים - כל עוד הוא שקוף וגלוי, ולא מצוי בפרסום סמוי. למרות המתירנות בתחום, הוועדה דורשת להתיר על כנם את המגבלות על איסור בעלויות צולבות ואחרות הפוגעות בתחרות חופשית בשוק התקשורת.