איבשיץ 6, תל אביב/ צילום: אדריכלים אתגר-נול
*** הכתבה בשיתוף איגוד חברות התמ"א 38
ככל שבמשימה קיימים יותר אילוצים והגבלות, כך גם האתגר בפתרונה גדול יותר. אם ניקח כדוגמה את תחום תמ"א 38 במסלול חיזוק מבנים, הרי שעל מנת לעמוד ביעד האדריכלי על האדריכל להתמודד עם מוקשים לא פשוטים ונקודות ממשק מיוחדות אל מול גורמים נוספים בתהליך. כל זאת על מנת שהתוצר, קרי הבניין הקיים יחד עם תוספות הבנייה - יזכה לזהות ייחודית ואפקטיבית.
האדריכל דודו רשף, מנכ"ל משותף בחברת אקו סיטי, מספר כי "הניסיון שלנו הוא לייצר אינטגרציה בין הישן לבין החדש - בין תוספות הבנייה לבין הבניין הקיים, ולאפשר למבנה לקבל כסות אדריכלית חדשה ומעודכנת שמתכתבת עם המקור". לדבריו, "המשימה גדולה מאחר ומדובר בהליך מסוים של הדבקה והרכבה הטומן בחובו אתגרים רבים - הן בשל השלד הקיים כבר והן בשל תכתיבים רגולטורים, שאנו לא נתקלים בהם בפרויקט סטנדרטי, שם למעשה מתחילים מאפס והגמישות גבוהה הרבה יותר".
בשל אותו חוסר גמישות עיצובית, הממשק אל מול בעלי מקצוע אחרים בפרויקט (הקונסטרוקטור, היזם, הרשות המוניציפאלית וכמובן הדיירים) חשוב לאין שעור. בעזרת רשף ננסה להבין מהם אותם אתגרים לפניהם ניצב האדריכל במסגרת עבודתו אל מול אותם גורמים ומדוע, למרות אילוצים אלו, התוצר האדריכלי הסופי, במקרים רבים עולה על זה שבפרויקטים רגילים.
חזות חדשה לבניין
המטרה המקורית בפרויקטים של תמ"א 38 היא עמידה בפני רעידות אדמה והתקפת טילים על המדינה. כך שבאופן טבעי, אחריותו של הקונסטרוקטור, האמון בין היתר על עבודות החיזוק, גבוהה אף יותר מזו שחלה עליו בפרויקט רגיל. לדברי רשף, "בשל חוסר הגמישות, האדריכל צריך לשלב אלמנטים עיצוביים בתכנית הקונסטרוקטיבית לכן הדיון בין הגורמים הוא יותר דינמי. היו מקרים שהיינו צריכים לשנות את התוכניות האדריכליות בשל הערות הקונסטרוקטור, דבר שבפרויקטים רגילים לרוב אינו קורה כי שטח הפעולה והפתרונות הקונסטרוקטיביים נולדים יחד עם הפרויקט ולא נטועים במבנה הקיים".
רשף מוסיף ומסביר כי "כדי להעניק לבניין זהות חדשה או מראה מעודכן יותר ולהוציאו מהשיממון היחסי של בניית שנות ה-50-70 נדרשת השקעה יתרה בחומרי הבנייה וזה אומר תקציב מיוחד". מדבריו עולה כי על היזם לתקצב מראש שיעור גדול יותר לפעילות האדריכלית מאשר בפרויקטים רגילים, בין היתר בשל מקרי בצ"מים לאורך הדרך. רשף אף מביא דוגמה מהשטח: "באחד הבניינים בהם לא ניתן היה להוסיף מרפסות בחזית הקדמית של הבניין נתקבלה חזית שטוחה ורדודה, בשל כך תוך כדי תנועה הוחלט להשקיע בחומר יקר במיוחד לחיפוי אלמנטים בבניין (פרודמה - א.ש.), וזאת על מנת להוציא את הבניין מאפרוריותו. מדובר היה בתוספת תקציבית של מאות אלפי שקלים לפרויקט שלא תוכננו מראש".
ניסיון ליצור בידול
מלבד העבודה אל מול עמיתים למקצוע, פועל האדריכל גם אל מול הרשויות המקומיות להן חלק חשוב בהיווצרות הפרויקט, שכן מדיניותן קריטית לקידומו, בעיקר בגלל דרישותיהן העיצוביות. "לכל רשות מקומית בתחום תמ"א 38 יש דרישות עיצוביות, או מדיניות קיימת או תב"ע עם הגדרות עיצוביות ספציפיות שמייצרות עוד שכבה של אתגרים אדריכליים", מסביר רשף ונותן דוגמה: ברובעים 3 ו- 4 בת"א, בבניינים בעלי קומת עמודים מפולשת חלקית, התוכנית המופקדת אינה מאפשרת לבנות ברצועה המפולשת, כך שלעיתים קרובות, כלל לא ניתן לבנות לובי ראשי לבניין. במקרים כאלה, המבואה הפתוחה תצטרך לקבל מאפיינים אדריכליים יחודיים המאפשרים חלל כניסה מכובד לבניין.
"בחלק מן הערים",ממשיך רשף עם דוגמה נוספת "ישנה מדיניות מוניציפאלית האוסרת לשנות את תצורת הבניין הקיים, ולכן על הבנייה החדשה להידמות עיצובית-חיצונית לקומות הנמוכות הקיימות. זו מגבלה שמייצרת אתגר תכנוני, ובהרבה מקרים מנסים לשנות ניואנסים בין הקומות על מנת ליצור בכל זאת בידול ומראה מרענן לבניין". אחד הפתרונות העיצוביים בעזרתם ניתן בכל זאת להעניק לבניין חזות עיצובית מעודכנת הוא בעזרת הקומה החלקית על הגג, שעל פי התב"ע עליה להיבנות בנסיגה עמוקה, ולכן ניתן להוסיף לה מרכיבים יחודיים שבאמצעותם ניתן לתת לבניין את הבידול המיוחל וזהות החדשה.
נדבך נוסף וייחודי שיש להתייחס אליו בתחום תמ"א 38 במסלול חיזוק מבנים הוא הדיירים. מאחר והם הגיעו "כעסקת חבילה" משותפת יחד עם המבנה, על האדריכל להתחשב ברצונותיהם, שלעיתים הופכים את חייו למסובכים עוד יותר. "ישנם מקרים, בעיקר בתחום עיצוב הפנים, בהם קיימת התנגשות בין גישה אסתטית של האדריכל לבין זו של הדיירים", טוען רשף ומוסיף כי לעיתים יש לוותר על תכנון אדריכלי חיצוני נכון על מנת לייצר פונקציונאליות פנימית בתוך הדירה - תוך כדי התחשבות במיקום התוספות בהתאם לתכנון ההיסטורי של הבניין. לדוגמא באחד הפרויקטים, בעלי הדירות "עמדו על הרגליים האחוריות" ובניגוד לעמדתינו, התעקשו לחפות את הלובי הקומתי בחיפוי שלא תאם לחומרים ולצבעים הגנריים ששומרו בבניין הקיים. כמובן שהתוצאה היתה צורמת לעין ואכזבתם היתה גדולה".
למרות, או דווקא בשל אותם אילוצים בהם על האדריכל לעמוד בפרויקטים של תמ"א 38 במסלול חיזוק מבנים, התוצאה הסופית עשויה להפתיע לטובה. "אדריכלות איננה מדע מדויק. ישנם בניינים שהאתגר מוציא מהם משהו ייחודי, מפגש האילוצים מביא אותנו ליצירת מוצר אחר ושונה עליו לא היינו חושבים אלמלא ההגבלות, שאינו נופל עיצובית מזה הנבנה בפרויקטים סטנדרטים. בשנים האחרונות מתפתח בישראל תחום תכנון חדש יחסית של חידוש מבנים ישנים שאינם בניינים לשימור. לדעתי אדריכלים ויזמים שיידעו להתמודד עם האתגר בדרך יצירתית ומושקעת יצליחו ליצור כאן אדריכלות מצוינת שצומחת מתוך הצורך בחיזוק מבנים אך לוקחת אותו קדימה כמה צעדים", מסכם רשף.