תאונת דרכים / צילום: שאטרסטוק
בכל פוליסת ביטוח כיום ישנם חריגים שמטרתם להביא לידיעת המבוטח מהן הנסיבות שבהן לא יחול הכיסוי הביטוחי. חלק גדול מהחריגים נקבע בחוק ונוסף לפוליסות כדין. עם זאת, כפי שלסעיף חוק בודד ישנן לעתים כמה וכמה פרשנויות, כך הדיון בחריגים בבתי המשפט מעורר פרשנויות רבות.
נדון בכמה מקרים שבהם נדונה פרשנותן של הוראות חוק המחריגות את זכות השיבוב (מצב שבו חברת הביטוח ששילמה תגמולי ביטוח תובעת את המזיק בגין התשלום ששילמה למבוטח שלה) בין המבוטחות, כאשר מדובר במעורבות של קרובי משפחה.
רכב שבוטח על-ידי חברת ביטוח מסוימת פגע ברכב שבוטח על-ידי חברת ביטוח אחרת כאשר הרכב הנפגע עמד בחניית ביתו. המבוטחת, שנהגה ברכב הפוגע, הייתה בת זוגו של הנפגע.
חברת הביטוח של בן הזוג שילמה למבוטחה את מלוא תגמולי הביטוח בגין הנזק שאירע לרכבו. מיד לאחר מכן פנתה בתביעת שיבוב אל חברת הביטוח האחרת שביטחה את רכב בת הזוג, בדרישה כי זו תשלם לה את מה ששילמה למבוטחה. חברת הביטוח סירבה להיענות לדרישה, ולכן נתבעה בבית המשפט.
המקרה עורר בבית המשפט דיון נרחב באשר לזכות השיבוב של חברת ביטוח שביטחה את בן הזוג כלפי חברת ביטוח שביטחה את בת הזוג. עוד נידונה בהרחבה משמעותו של המונח "בני ביתך" בפוליסה, אשר מחריג כיסוי כאשר מעורבים קרובי משפחה.
סעיף 62 (ד) לחוק חוזה ביטוח שולל את זכות השיבוב במצב שבו "מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קירבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".
לטענת חברת הביטוח שביטחה את בן הזוג, אין לקרוא בהוראת החוק כוונה להעניק לחברת ביטוח יתרון במצב שבו "התמזל מזלה" של חברת הביטוח כך שמבוטחה הוא בן משפחתו של הניזוק.
עוד טענה החברה כי כוונת המחוקק הייתה למנוע מצב שבו חברת ביטוח תתבע בן משפחה שהינו חסר ביטוח, אך במקרה זה הרכב הפוגע מבוטח, ולכן חברת ביטוח שביטחה את בת הזוג חבה כלפיה בהתאם לזכות השיבוב.
חברת הביטוח שביטחה את בת הזוג טענה בתגובה כי אין היא חייבת בתגמולי ביטוח כלפי מבטחת הרכב שנפגע, הואיל והמקרה נופל ב"חריגים לחבות כלפי צד שלישי" המופיעים בפוליסה שהונפקה על-ידה ובהתאם לסעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח.
בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח של בת הזוג, קיבל את תביעת השיבוב ופסק כי אכן אין לפרש את סעיפי חוק חוזה הביטוח והפוליסה התקנית לרכב כמתכוונים להעניק יתרון לחברת ביטוח במסגרת אירוע שבו מתברר כי מבוטחה הוא בן משפחתו של הניזוק.
תכלית הסייג שבסעיף 62(ד) לחוק חוזה ביטוח היא למנוע הגשת תביעת תחלוף נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש נגדו תביעה בהיותו בן משפחה, ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי, או למנוע הצבת המבוטח במצב לא נעים, כאשר חברת הביטוח שממנה הוא דורש שיפוי, על-פי הפוליסה, חוזרת אל בן משפחתו בתביעת שיבוב, ובכך למנוע מהמבוטח לתבוע את נזקו ול"העשיר" את המבטחת.
עוד הוסיף בית המשפט כי אם היו שואלים את "המבוטח הסביר" האם היה נמנע מהגשת תביעה נגד המבטחת של בן משפחתו, רוב הסיכויים שהיה משיב בשלילה, מאחר שהוא היה רוצה שהמבטחת תישא בנזק של בן משפחתו, ולכן כך יש לפרש את הוראת סעיף 62(ד).
אבות ובנים
במקרה אחר נסעו אב ובנו זה בעקבות זה. האב פגע במקרה במכונית הבן וגרם נזק שאותו תבע הבן מחברת הביטוח של אביו, וזו סירבה לשלם עקב קירבת המשפחה.
בבית משפט השלום נקבע כי האב היה אחראי לתאונה, ולכן עליו לשלם לבנו את סך הנזק.
בית המשפט פטר את חברת הביטוח של האבא מתשלום, וקיבל את טענתה שלפיה מאחר שהבן מתגורר עם אביו באותו מבנה, יש לראותו כאחד מ"בני ביתו", ולכן חל החריג הקבוע בסעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח, ולפיו המבטחת פטורה מתשלום תגמולים, כאשר אירע נזק "לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם".
בעקבות כך ערער האב לבית המשפט המחוזי וטען כי חריג זה אינו חל על מקרה זה, וכי נוצר מצב לא הגיוני בין בני משפחה המבוטחים בחברות ביטוח שונות.
המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום, קיבל את ערעורו של האב וקבע כי אין לפרש את החריג המופיע בסעיף 15 בדרך שהוצעה על-ידי המבטחת, ולכן היא אינה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח לבן במסגרת תביעת השיבוב.
לפי בית המשפט, מטרתו של סעיף 15 לפוליסה התקנית היא להבהיר כי הפוליסה לא נועדה לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו המתגוררים עמו, אלא מדובר בביטוח נזקי רכוש של צד שלישי.
בית המשפט קבע כי יש לראות את הבן כצד שלישי ולא כאחד מ"בני ביתו" של האב, וזאת מאחר שמדובר בבן בגיר, שאינו מתגורר עם האב, אלא מתגורר ביחידת דיור נפרדת ובקומה אחרת בבניין. לכן על חברת הביטוח שביטחה את האב לשפות את חברת הביטוח של הבן בגין סך הנזקים ששילמה.
בית המשפט הוסיף בהערת אגב כי גם אם הבן היה מתגורר עם אביו, והיה נחשב אחד מ"בני ביתו", לא היה מקום להחיל את החריג, מאחר שתכלית החריג היא להחריג רכוש ששייך למבוטח וזקוק לביטוח נפרד - ולא לפטור את המבטחת מתשלום במקרים שבהם ישנה מעורבות של בני משפחה. לכן, אין להרחיב את החריג מעבר לגבולותיו הראויים - וזאת גם לטובת המבוטח.
בית המשפט הדגיש כי פרשנות המבטחת עלולה להוביל לתוצאה קשה, שלפיה המבטח את מכוניתו בביטוח אחריות צד שלישי לא יהיה מבוטח אם פגע במכונית אחרת של בן משפחתו, ולכן אין מקום להחיל את החריג הנ"ל.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, בעלי משרד עורכי הדין ג'ון גבע.