דיילת / צילום: רויטרס
אורית (שם בדוי), דיילת קרקע בחברת תעופה חוותה על בשרה לא פעם השפלות, איומים וקללות מנוסעים שלא אהבו את החלטתה לשבץ אותם שלא במעברים או ביציאות חירום, מקומות שנחשבים טובים יותר, אבל לפני כמה שבועות קרה אירוע ששבר אותה.
"הגיעה קבוצה גדולה של ישראלים שטסו לנופש באחד מאיי יוון. כל אחד ביקש לשבת קרוב לבני המשפחה שלו וקרוב ליציאת החירום", מספרת לנו אורית. "הסברתי להם שזה לא עובד ככה ושאנחנו משתדלים לרצות את כולם אבל שיתאזרו בסבלנות כדי שנראה אלו מקומות נותרו פנויים. ברגע האחרון הגיע אחד הנוסעים מהקבוצה, אדם כבן 60, שהתחיל להשתולל ולצעוק שדפקנו אותו בסוף המטוס ושהוא לא מוכן לעלות אם לא נחליף לו מקומות. ניסיתי להרגיע אותו אבל הוא היה עצבני מאוד ואמר לי בצעקות ליד כל הנוסעים: 'שרמוטה רוסיה, יא זונה, תחזרי לרוסיה, מי את בכלל, אפס, זבל'".
אורית, בשנות השלושים לחייה שעלתה לישראל לפני למעלה מעשרים שנה, נעלבה עד עמקי נשמתה. היא עצרה את הדמעות, אבל אחרי שהמשמרת הסתיימה היא פרצה בבכי וסיפרה על כך לבני משפחתה.
"המקרה הזה שבר אותי", אמרה בצער. "שמעתי כל מיני איומים מנוסעים, פה ושם קללות בקטנה אבל לא על רקע המוצא שלי, לא חשבתי שזה קיימת גזענות ושנאה כזו. הגיע הזמן שהנוסעים הישראליים ילמדו להתנהג כמו בני אדם ולא כמו ברברים".
אין ספק, שעבודתן של דיילות הקרקע לעיתים לא פחות מקשה מאלו של דיילות האוויר. הלחץ המטורף לפני הטיסה, אחרי הבידוק ולפני העלייה למטוס, והמרדף אחר הנוסעים האחרונים שהתברברו להם בין חנויות הדיוטי פרי, גורם לא פעם לחיכוכים רבים. כל נוסע רוצה את המקום הכי טוב במטוס - מרווח, קרוב ליציאת החירום, באמצע המטוס או במעברים.
"חתיכת מכוערת, מי יגע בך בכלל?"
"הנוסעים הכי גרועים הם אלה שנוסעים לקזינו ברומניה, גיאורגיה או בולגריה. הם חסרי סבלנות ומדברים בצורה גסה כאילו שהמטוס שייך לאבא שלהם", סיפרה לנו דינה (שם בדוי), דיילת ותיקה. "יש כאלו שמגיעים תמיד ברגע האחרון וצועקים שהם רוצים מקום טוב, ליד יציאת חירום או במעברים, חלקם לפעמים גם שתויים. היו לי כמה מקרים שהסברתי בצורה הכי מנומסת ורגועה לאותם נוסעים שהמקומות כבר תפוסים מה שזיכה אותי בעלבונות: 'תראי איך את נראית יא זקנה, חתיכת מכוערת, מי יגע בך בכלל, חתיכת כלבה, אפס, מגעילה, שונאת מזרחים'. היו מצבים שלא היו רחוקים מכך שאקבל מכות מנוסעים, אפילו הזעקנו מאבטחים לטפל בהם. זה די מפחיד וגם לא נעים לטפל בנוסעים כאלה. אני כבר לא מתרגשת מהקללות, למדתי להבליג ולא להתעמת, כי זה מה שאנחנו גם לומדים בהכשרות בתחום הזה, אבל הדיילות הצעירות בהלם בהתחלה. אני מרחמת עליהן, לוקח להן הרבה זמן עד שהן מתחשלות ולא לוקחות ללב כל קללה או איום שנוסע מפטיר לעברן. אם אין לך עצבים של ברזל אי אפשר לעבוד במקצוע הזה".
ז'אנר נוסף של נוסע קשה לדברי דינה, הוא אלו שנוסעים לאומן. "הם הכי תחמנים, בעיקר כשהם טסים בטיסות הלואוקוסט - תמיד יגיעו ברגע האחרון עם המון מזוודות כדי להיכנס למטוס מבלי לשלם על משקל עודף", סיפרה לנו. "במרבית המקרים הדיילות בטירוף לפני הטיסה, שאמורה להמריא כל דקה והם מאשרים להם את העלייה למטוס עם המזוודות, אבל יש גם אחראיות משמרת שמתעקשות מולם שהם יעלו בלי משקל עודף ולא מוכנות לוותר להם, ובצדק".
אלינור (שם בדוי), דיילת קרקע עם ניסיון של 20 שנה סיפרה לנו על מה שעבר עליה בעת שטיפלה בנוסעים הישראליים לאומן. "הם מרעישים, שרים, מעשנים, מקללים ומגיעים עם עודף משקל. האמת, פחדתי להתעמת איתם", שחזרה אלינור, "היו מקרים של דחיפות ואיומים אם לא נאפשר להם לעלות עם המזוודות הכבדות. אז ויתרתי. יש דיילים שלא עושים לנוסעים כאלו הנחות ותובעים מהם להוריד משקל עודף מהמזוודות, וזה יכול ליצור בלגן ולעיכובים בטיסות. היו כבר מקרים של אלימות כלפי דיילים ואפילו זרקו עליהם מצתים וסיגריות בוערות. זה ממש לא נעים".
סוג נוסעים אחר, אבל פחות שכיח, הם הנוסעים שמנסים לשחד את הדיילות כדי שיסדרו להם ולמשפחותיהם מקומות טובים במטוס.
"יש נוסעים שבלי בושה מציעים 100 שקל או בקבוק ויסקי או וודקה שקנו בדיוטי פרי כדי לקבל מקום נוח ומרווח במטוס, או כדי שנתעלם מהמשקל העודף שיש להם במזוודה", סיפרה לנו דיילת אחרת. "היו נוסעים שהתחזו לחולים או פתאום לא 'הרגישו טוב' כדי לקבל מושבים במקום טוב. אנחנו מכירות טוב מאוד את התרגילים האלה ועצה שלי לנוסעים: תתנהגו יפה, אנחנו עובדים מספיק קשה כדי לדאוג לכם. אז תגיעו מוקדם, ותקבלו מקום נוח".
"דיילי הקרקע הפכו לשק אגרוף", אומרת לנו דיילת נוספת. "אני פוחדת שמאלימות מילולית זה יעבור לפסים אלימים ולהערכתי זה עוד יקרה. אני יודעת על דיילות שעזבו אחרי פחות מחודשיים כי הן לא יכלו לסבול את ההתנהגות הגסה כלפיהן. אני זוכרת שמיקמנו נוסע במושב אמצעי והוא השתולל, קילל ולא רצה לעלות למטוס. כשהוא ראה שאנחנו סוגרים את הדלפק ולא מתייחסים להתנהגות שלו הוא רץ למטוס כדי לא לפספס את הטיסה".
כל הדיילים והדיילות שדיברנו איתם חוזרים ואומרים שהישראלים נוהגים להגיע זמן קצר מדי לפני העלייה למטוס, מה שיוצר תורים ארוכים, חיכוכים ואלימות מילולית ואפילו פיזית. "הם יודעים שהם צריכים להגיע שלוש שעות לפני הטיסה, אבל הם מצפצפים על הנהלים, מגיעים לפעמים שעה וחצי לפני הזמן, בעיקר בקיץ זה יוצר בלגן ליד הדלפקים" אומר לנו רון (שם בדוי). "יש דחיפות בין הנוסעים, כל אחד בא עם העצבים שלו מהבית ומי שסופג את הכל אלו דיילי הקרקע. כשהמצב מסלים ואנחנו מזמינים מאבטחים ושוטרים שיטפלו בהם הם התחננו שלא נתלונן נגדם. זו כנראה השפה שהנוסע הישראלי מבין לצערי. היה לי מקרה שנוסע ירק עלי בגלל שהתעקשתי שיעמוד בתור כמו כולם ולא יידחף. הזמנתי משטרה הוא נעצר ולא עלה על המטוס".