מאיר שמגר / צילום:אמיר מאירי
עיקרון בסיסי בדיני הנזיקין הינו "השבת המצב לקדמותו". עיקרון זה נועד להעמיד את הניזוק במצב שבו היה אלמלא התאונה, אך לא מאפשר לו להתעשר על חשבון המזיק. לעתים, במסגרת תשלום תגמולי הביטוח עקב אירוע תאונתי ותיקון כלי הרכב יוענק פיצוי בגין ירידת ערך, אשר מהווה פיצוי שניתן לגבי הפסד, כאשר למשל המבוטח ירצה למכור את רכבו בעתיד. ערכו של רכב יוערך על-ידי שמאי לפי ערכו בעיני קונים פוטנציאליים.
לעתים המחיר יהיה נמוך בשל כך שהדגם אינו מבוקש או בגלל נסיבות אחרות הנחשפות בבדיקה מקדמית של הקונה הפוטנציאלי. למשל, רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ולכן מוערך במחיר הנמוך ממחיר המחירון.
אחת השאלות העיקריות היא ממתי יש לחשב את ירידת ערך הרכב - האם ממועד התאונה? ממועד המכירה? ממועד התיקון? לפתחם של בתי המשפט הגיעו מקרים שבהם טענו מבוטחים וחברות ביטוח, כל אחד מהם, מהו המועד ה"נכון" לחישוב ירידת ערך הרכב. לעניין המועד נודעת חשיבות רבה, הואיל ומדובר באלפי שקלים ולעתים בעשרות אלפי שקלים שהינם תוצאה של מועד החישוב. נבחן מה פסקו בתי המשפט והאם היו עקביים בהחלטותיהם לאור "הלכת מוריאנו" שקבע בנושא בית המשפט העליון.
פ' הינה חברה הסוחרת בכלי רכב ומשכירה אותם. באחד הימים נפגע אחד מכלי הרכב הרבים של פ' בתאונת דרכים. חברת הביטוח, שביטחה את הרכב במועד התאונה, שילמה כעבור שנה ל-פ' את שווי סך הנזקים שאירעו לרכב. פ' לא השלימה עם הסכום שקיבלה, ולכן הגישה תביעה כנגד חברת הביטוח בבית המשפט.
פ' טענה בכתב תביעתה, כי חברת הביטוח שילמה לה סכום נמוך מדי, אשר אינו כולל את ירידת הערך האמיתית של הרכב. לטענתה, רכבה היה שווה יותר במועד התאונה - ולכן יש לחשב את הפיצוי ברכיב של ירידת ערך ממועד זה. חברת הביטוח סירבה לעשות זאת, וטענה כי יש לחשב את הפיצוי ברכיב של ירידת ערך סמוך ככל האפשר למועד מכירת הרכב לאחר התאונה מאחר שכך תהיה השבה אמיתית של מצבה של פ' לקדמותו. לשיטתה, גם אם לא ייוודע מועד מכירת הרכב, יחושב הפיצוי סמוך למועד שבו ניתן הפיצוי על-ידה. בית המשפט ציין כי לפי עיקרון "השבת המצב לקדמותו" ולפי פסיקות קודמות כגון פסק דין מוריאנו בבית המשפט העליון, הפיצוי ברכיב הנזק של ירידת ערך הינו נזק מוחשי שאירע - ולא נזק עתידי.
חברת הביטוח המשיכה והציגה פסיקות שונות, אשר בהן נקבע לטענתה כי החישוב צריך להיעשות לפי מועד מאוחר יותר של מכירת הרכב או במועד הסמוך ככל האפשר למועד שבו מוענק הפיצוי. בית המשפט סייג את האמור בפסקי הדין שהובאו ע"י פ' ולא קיבל את טענתה, מאחר שהתייחסות בית המשפט בפסיקות לסוגיית ירידת הערך נעשתה בדרך של "אמרת אגב" בלבד, ללא כל דיון מפורט, ולא אומצה כגישה מקובלת בפסיקה.
חברת הביטוח הפנתה למכתב שהופנה לממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, שעוסק במועד הקובע לחישוב ירידת ערך של רכב צד ג', ובו נאמר "צד ג' שטרם מכר את רכבו ואשר תבע את הפיצוי בגין ירידת הערך באיחור, רשאית חברת הביטוח של המזיק, לשלם לו פיצוי בגין ירידת הערך שהוא מחושב לפי שווי הרכב ביום הגשת התביעה". ממילים אלה ניתן להסיק, לטענתה, כי החישוב בגין ירידת ערך צריך להיעשות לפי שווי הרכב הקרוב ביותר למועד הגשת התביעה או מועד תשלום הפיצוי למבוטח.
בית המשפט לא העניק משקל לעמדה זו שהוצגה במכתב, מאחר שלדבריו לא מדובר בעמדה מפורשת שנקבעה על-ידי המפקח על הביטוח - אלא זו רק עמדה שהביעה עובדת במחלקה לפניות הציבור, ולכן לא מהווה מסמך מחייב המורה מהו הלך הרוח בפיקוח על הביטוח. לאחר ששקל את טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי עדיפה עמדתה של פ' ולפיה מועד חישוב הפיצוי לרכיב ירידת ערך הינו במועד קרות התאונה, ולא כנזק עתידי, מאחר ששיטה זו מגלמת בצורה הטובה ביותר את מטרת הבאתה של פ' למצבה הקודם לפני התרחשות התאונה. גם מבחינה מעשית וטכנית סבר בית המשפט כי אין לקבל את עמדתה של חברת הביטוח, שכן עמדה זו תחייב בכל מקרה של נזק לרכב שבו נגרמה ירידת ערך שתי חוות-דעת נפרדות ממועדים שונים (אחת ממועד התאונה ואחת קרוב למועד התשלום למבוטח). בית המשפט קיבל את תביעתה של פ' לעניין מועד חישוב הפיצוי ברכיב ירידת הערך, ופסק כי חברת הביטוח תשלם ל-פ' פיצוי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי ערך הרכב במועד התאונה.
פערי ציפיות
ד' הינה חברה העוסקת בליסינג מימוני. באחד הימים אירעה תאונה לרכב שבבעלותה, וזאת באשמת רכב אחר שפגע בו ("הרכב הפוגע"). בעקבות כך, דרשה ד' מחברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה. חברת הביטוח נענתה לדרישתה של ד', אך כאשר בוצע התשלום גילתה ד' כי הסכום ששולם לה נמוך יותר ממה שציפתה, ובשל כך פנתה לבית המשפט על-מנת לדרוש את יתרת סכום הנזק שנגרם לה, לדבריה.
במשך הדיון הוסכם על הצדדים כי ירידת הערך הינה בשיעור של 2% בלבד מערך הרכב, אך נתגלעה מחלוקת ביניהם לעניין מועד חישוב ערך הרכב. ד' טענה שיש לחשב את ערך הרכב לצורך הפיצוי בהתאם ליום התאונה או ליום עריכת חוות-הדעת של השמאי מטעמה. לעומתה, חברת הביטוח טענה שיש לחשב את ערך הרכב לצורך הפיצוי, נכון לפי ערכו ביום הגשת דרישת התשלום של ד'. לדברי חברת הביטוח, הואיל וחלפו כמה חודשים ממועד התאונה ועד למועד שליחת הדרישה מטעמה של ד', הרי שערך הרכב ירד והסכום לפיצוי נמוך יותר מהסכום שאותו דורשת ד'.
בית המשפט הסכים במקרה זה עם עמדתה של חברת הביטוח, והדגיש כי אם הרכב היה נמכר סמוך לאחר התאונה, אזי צריך היה לחשב את ירידת הערך בהתאם לערכו במועד המכירה. אם הרכב היה נמכר בסמוך למועד דרישת התשלום, צריך היה לחשב את ערכו באותו יום, שכן זהו היום שבו בפועל המחיר שהיה מתקבל בעבורו היה נמוך מאשר המחיר המרבי ללא השפעותיה של התאונה. למעשה, מן הראוי היה לחשב את ערך הרכב נכון ליום הדיון, ואף לחשוב על מנגנון להיוון הסכום, שכן גם אם תחושב ירידת הערך נכון ליום הדיון, הרי שמוענק ל-ד' פיצוי בגין נזק שיקרה רק בעתיד (אולי מחר ואולי עוד 3 שנים, כאשר תהיה מעוניינת למכור את רכבה). לכן, יש לחשב את ירידת הערך סמוך ככל האפשר למועד שבו מוענק הפיצוי. האופן שבו חישבה חברת הביטוח את הפיצוי נראה סביר בעיני בית המשפט, ולכן דרישתה של ד' נדחתה ונפסק כי תשלום ירידת הערך יחושב ממועד דרישת התשלום שהגישה ד'.
בפסק דין הפניקס נ' מוריאנו קבע בית המשפט העליון (הלכת מוריאנו) שהפיצוי ברכיב הנזק של ירידת ערך הינו נזק מוחשי ולא נזק לכאורה או בעל רכיב עתידי, ולכן ירידת הערך הינה נזק ישיר, אשר צריך להיות משולם על-ידי מבטחי הרכב כחלק אינטגרלי משאר הנזקים הישירים ולפי ערך הרכב במועד התאונה. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט בדימוס מאיר שמגר, קבע בהלכת מוריאנו כי ערך השוק של נכס נגזר מתפיסת הבריות או תועלתו בעבורם - ולכן כל ערך שוק הוא "פסיכולוגי" בלבד.
נראה לפי המקרים שהוצגו כי בתי המשפט מפרשים, כל אחד מהם, את הלכת מוריאנו באופן שונה וניתנים פסקי דין סותרים. בעקבות חוסר ודאות זה מומלץ למבוטחים לוודא נושא זה לפני קרות המקרה הביטוחי, לדעת בוודאות מהי מדיניות חברת הביטוח ולהימנע מפנייה לבתי המשפט ולחסוך דיונים ארוכים ויקרים, אשר תוצאותיהם אינן ידועות.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.