ברצלונה, ליונל מסי, ניימאר, לואיס סוארז / צלם: רויטרס
חבר קרוב אמר לי השבוע ש"אם פריז סן ז'רמן תשלם 222 מיליון אירו עבור ניימאר אז באמת שאין טעם יותר לכדורגל". זאת התחושה לא רק של אוהדי הכדורגל. הכדורגל האירופי מתנהל על ספידים, יצא משליטה. מעולמנו הצר והמושחת - ממתי משלמים על שחקן כדורגל מחיר של חצי צוללת קרב? יורגן קלופ, מאמן ליברפול, אמר בשבוע שעבר ש"אם זו לא שמועה, אז זה כבר מעבר למדרגה הבאה. זה לקוח מפלנטה אחרת. 222 מיליון אירו?! אני לא יכול להאמין שדבר כזה יכול לקרות".
וזה לא רק ניימאר. הקיץ הארנק נפתח לרווחה. העברות של 50 מיליון אירו עוברות בשוק בקלות רבה מדי, חלקן לא עבור שחקנים שנחשבים לדרג הבכיר מאוד. הנה כמה דוגמאות: מנצ'סטר יונייטד משלמת 84 מיליון אירו עבור רומלו לוקאקו, מוראטה עובר לצ'לסי ב-65 מיליון אירו, בנג'מין מנדי למנצ'סטר סיטי ב-57.5 מיליון, ואלכסנדר לקאזט לארסנל ב-53 מיליון.
אבל בואו נבדקו לרגע אם באמת הגענו לקו שבו אבדו הפרופורציות או שהשוק בכל זאת מתנהל בסוג של היגיון (כל הנתונים נסמכים על אתר transfermarkt.com המתמחה בשוק ההעברות):
1. לא לבדוק כמה כסף יצא, אלא כמה נכנס. חלון ההעברות עדיין רחוק מסיומו (נותרו עוד 35 ימים לגונג) ואכן ביחס לקייצים קודמים יש פה התפרעות משוללת רסן. סך ההעברות בחמש הליגות הבכירות של אירופה (אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה, צרפת) עומד בשלב זה על 2.72 מיליארד אירו. אין שום ספק שקיץ 2017 יחצה בקלות את סך ההעברות של הקיץ הקודם, שעמד על 3.24 מיליארד אירו. גם אם עסקת ניימאר לא תצא אל הפועל.
עכשיו בואו נשים לרגע בצד את המספר הפופוליסטי הכללי. הנתון שמתאר את המציאות נכון יותר הוא המאזן הנקי, כלומר אחרי שקבוצה רוכשת שחקנים היא גם מוכרת בצד השני. כאן הסיפור כבר נראה שונה: נכון לעכשיו, מתוך 15 הליגות שהוציאו הכי הרבה כסף בינתיים בחלון ההעברות, ב-9 ליגות נכנס לקופות הקבוצות יותר כסף מאשר יצא. כלומר, רווח בשוק ההעברות. בצרפת נדמה שפריז סן ז'רמן שמדברת עם ניימאר היא חזות הכול, אבל המספרים האמיתיים שונים: 20 הקבוצות בליגה הצרפתית הבכירה הוציאו יחד 310 מיליון אירו על רכש. בצד השני הכניסו מרכש 427 מיליון אירו. מאזן חיובי של 117 מיליון אירו. בספרד, אמנם עוד לפני התפרעות של ברצלונה וריאל מדריד, המאזן גם הוא חיובי - מכירת שחקנים בהיקף 386 מיליון אירו, לעומת רכישה ב-334 מיליון.
הפרמיירליג האנגלית היא הסמן הימני והמאוד קיצוני לכל תופעת ההעברות. הליגה הזאת נהנית ממאבקים בין זכייני השידורים שהביאו לעלייה עצומה במחירי הזכויות ולהתעשרות של המועדונים, וכתוצאה מכך ליכולת שלהם לשלם שכר גבוה ולהיות אגרסיביים בשוק העברות השחקנים. בקיץ הנוכחי הוציאו בליגה האנגלית הבכירה 975 מיליון אירו על רכש. אבל במספרים מוחלטים המצב נראה עדיין סביר ביחס לקייצים קודמים - המאזן ה"נקי" בשוק ההעברות (רכישת שחקנים בניכוי מכירה) עומד על 514 מיליון אירו, עדיין רחוק מאוד מהמאזן הנקי של קיץ 2016 שהסתיים ב-797 מיליון אירו. ולאור הפעילות עד כה, נראה שהדברים הגדולים כבר התרחשו באנגליה. דברים גדולים מאוד, כשיקרו, צפויים דווקא בגזרה הספרדית.
2. לא לשכוח שגם המועדונים צמחו במהלך השנים. כשמדברים על עסקת ניימאר או עסקאות גדולות אחרות, אנחנו נוטים להשוות את הסכומים לעבר. אבל שוכחים שבמהלך השנים המועדונים הללו לא קפאו וחלקם הגדילו את המחזור שלהם בצורה קיצונית.
בשבוע שעבר פרסמה פירמת דלויט את הדוח השנתי על הכדורגל האירופי, שמראה שלמסע הקניות יש גיבוי. הדוח שמתייחס אמנם לעונת 2015/16 מראה שההכנסות של חמש שהליגות הבכירות באירופה מסתכמות ב-13.4 מיליארד אירו, לעומת 8.6 מיליארד אירו חמש שנים קודם לכן (עונת 2010/11).
שיעור הגידול נטו ברכש בתקופת הזמן הזאת? הוא לא מתקרב לשיעור הגידול בהכנסות.
כאשר ריאל מדריד שברה את השוק בקיץ 2009 והדהימה את עולם הכדורגל כששילמה 94 מיליון אירו עבור כריסטיאנו רונאלדו, היא הייתה מועדון עם מחזור שנתי של 438 מיליון אירו. כלומר, השקיעה 20% מהתקציב השנתי שלה ברונאלדו. היום ריאל היא מועדון עם מחזור של 700 מיליון אירו. על פי אותן פרופורציות נראה שהיא תשמור על אותה רמת טירוף כמעט אם אכן תחליט לרכוש הקיץ ממונאקו את אמבפה, שחקן העתיד של הכדורגל, עבור 180 מיליון אירו.
כשמנצ'סטר יונייטד עושה הקיץ מהלך "לא הגיוני" של רכישת לוקאקו עבור 85 מיליון אירו, היא עושה את זה בזמן שהיא מועדון רווחי מאוד שמגלגל קרוב ל-650 מיליון אירו בשנה; זו כבר לא אותה יונייטד מלפני עשור עם מחזור של 325 מיליון אירו.
לצורך העניין נבודד את זה לליגות. הפרמיירליג האנגלית חסרת הגבולות השקיעה בעונת 2015/16 בממוצע 36 מיליון אירו נטו לקבוצה על רכש - מול מחזור שנתי ממוצע של 243 מיליון אירו לקבוצה. כלומר, 14.8% מהמחזור הולך לרכש נטו. חמש שנים קודם לכן? 17.9 מיליון אירו נטו לקבוצה על רכש, מול מחזור שנתי ממוצע של 125 מיליון אירו - שמהווים 14.3%.
ואם רוצים לבודד מהלכים היסטוריים מאוד לא הגיוניים, הם לא יהיו מהשנים האחרונות ה"פרועות". אפשר לקחת למשל את ההעברה של לואיש פיגו לריאל מדריד בשנת 2000 עבור 60 מיליון אירו. ריאל השקיעה בפורטוגלי 43% מהמחזור השנתי שלה באותה עת. אם פיגו היה נמכר היום באותו יחס לריאל, היא הייתה משלמת עליו 300 מיליון אירו. הרבה יותר מ"עסקת ניימאר החלומית" (שבכלל לא התרחשה). והנה עוד אחד: אינטר שרכשה ב-1999 את כריסטיאן ויירי עבור 46.5 מיליון אירו - שווה ערך ל-50% מההכנסה השנתית שלה באותה עונה. ואחרון: ריאל מדריד שילמה באוגוסט 2001 סכום של 73.5 מיליון אירו ליובנטוס עבור זינאדין זידאן - רכישה שהיוותה 53% מההכנסה השנתית שלה באותה עונה (138 מיליון אירו). אז היום משתגעים?
3. הפייננשל פייר פליי מת? ההבדל העיקרי בין אז להיום הוא לא רק שהיום מועדונים מוציאים את הסכומים הללו במקביל לעלייה בהכנסות, אלא שהם עושים את זה כשהם רווחיים מאוד. כל מועדוני הצמרת באירופה (וכמעט כל המועדונים באנגליה) הם כיום מועדונים שמרוויחים הרבה כסף. מנצ'סטר יונייטד, למרות הרכש הגבוה בהיסטוריה של הספורט - רכישת פול פוגבה בקיץ 2016 עבור 105 מיליון אירו - צפויה לסיים את העונה ברווח של כ-210 מיליון אירו.
חלק מהרווחיות הזאת קשור גם לרגולציה שנראית היום כמו בדיחה - הפייננשל פייר-פליי של מישל פלאטיני. פלאטיני כבר לא באופ"א, אבל הרפורמה שלו, שקבעה מגבלות הוצאה מינימליים מבעלי הבית והסתמכות על מקורות טבעיים, עדיין הכניעה את השוק ומיתנה אותו. גם עכשיו, העונשים שקבוצות סופגות פה ושם בגין חריגה מהתקנות של אופ"א מהווים תמרור אזהרה.
ודווקא בהקשר הזה מעניין לבחון את ההתפתחויות מהיומיים האחרונים: דיווחים בספרד שלפיהם ביקש ניימאר מראשי פריז סן ז'רמן הבטחה שהעברת ה-222 מיליון אירו לא תיבחן אחר כך במסגרת חריגה מתקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א.
הספיקה לו פעם אחת הצרות שגרמו למשפחה שלו, לו, ולברצלונה - ההעברה ההיא מסאנטוס.
