פאב של וותר'ספון / צילום: בלומברג
אחר הצהריים באחד מימות השבוע שעבר ישבו אלן גאו וידידו, קאלום הרוד, בפאב "פונדק התרנגול" וקיטרו ש"ביצים" לא צריכות להיכלל ברשימת המילים האסורות.
הפאב, שהוקם במאה ה-18, והשוכן בקרבת רחוב אוקספורד בלונדון, אסר לאחרונה על הלקוחות להשמיע קללות, ושני הידידים - לשעבר אנשי צבא - מתנגדים למהלך.
"אי אפשר פשוט לאסור קללות במקום שבו מגישים אלכוהול", אמר גאו בן ה-63. "זה סתם בולשיט".
"תגידו למי שהמציאו את המדיניות המגוחכת הזאת שילכו לעזאזל", הצהיר הרוד בן ה-64. סמואל סמית אולד ברוורי (Samuel Smith Old Brewery), מבשלת השיכר בת 250 השנה המפעילה יותר מ-200 פאבים ברחבי בריטניה, כולל פונדק התרנגול, הכריזה באפריל על "מדיניות אפס סובלנות" כלפי קללות. לדברי היסטוריונים שמתמחים בתולדות הפאבים, זוהי הפעם הראשונה שבה הטילה רשת פאבים בריטית איסור רשמי על קללות.
מפעילי הפאבים קיבלו הוראה לסרב למלא את הזמנותיהם של לקוחות בעלי פה מלוכלך, והם אף החלו להשליך החוצה לקוחות שמסרבים לחדול מניבול פיהם.
מפעילי הפאבים אומרים כי דבר הטלת האיסור, שלא הוכרז בפומבי, נמסר להם בתזכיר ששלחה סמואל סמית באפריל, ושלדבריהם אינו כולל רשימת מילים אסורות.
"איפה מותחים את הקו?" שאל מפעיל פאב של החברה בצפון-מערב לונדון. "האם 'ארור' היא קללה? זה מאוד מבלבל".
גם ברים אחרים מתחילים לנקוט מדיניות יד קשה כלפי קללות, וביניהם רשת הפאבים הגדולה בבריטניה, וות'רספון (Weatherspoon), שאשתקד הרחיבה את הכשרת המנהלים שלה כדי ללמד מפעילי פאבים לאכוף איפוק על לקוחות קשקשנים מדי - אך נמנעה מהטלת איסור חד וחלק.
"ההייררכיה של שיחות פאב דומה לעשרת הדיברות", אמר טים מרטין, יו"ר ג'יי.די וות'רספון. "יש מילה אחת או שתיים שאסורות לחלוטין, אבל הכלל העיקרי היא שלא מקללים אנשים".
כמה מבעלי הפאבים העצמאיים נוקטים גישה מחוצפת משלהם לסוגיה, ואחד השלטים הפופולריים התלויים בפאבים מכריז: "לא לקלל, לעזאזל!".
הקמפיין נגד קללות, שנועד להפוך את הפאבים למקום בילוי מתאים למשפחות, הוא הפרק האחרון בתהליך השינוי בתרבות השתייה הבריטית, שהחל לפני עשרות שנים, ושבמסגרתו הפכו אלפי מסבאות בירה מסורתיות למקומות בילוי יוקרתיים ואלגנטיים או לפאבים גסטרונומיים - מסעדות שמגישות מזון איכותי ובירה ארטיזנלית.
רבים משינויים אלה היו פופולריים, אך איסור הקללות מעורר תהיות נוקבות בסוגיה אם ניתן יהיה אי פעם להפריד את תרבות השתייה בפאבים מניבול הפה - שתי אושיות של חיי התרבות הבריטיים.
בנוסף, "הפאב הבריטי הוא מוסד שבו מבקרים אנשים כדי ליהנות - מקום לא רשמי שבו נשכחים המעמד החברתי וגובה המשכורת", אמר טום סטיינר מ"הקמפיין לבירה אמיתית", ארגון שמייצג לטענתו 187 אלף שותי בירה ברחבי העולם. "אנחנו לא צריכים תקנות שיגבילו את זה".
באתר האינטרנט שלה מתפארת סמואל סמית במסורת "הוויקטוריאנית ללא פשרות" שלה, והפאבים שהיא מפעילה ידועים בתפאורה הוויקטוריאנית ובמשקאות הזולים שלהם. בכמה מהפאבים של סמואל סמית נתלו שלטים שבהם נאמר: "ברצוננו למסור לכל לקוחותינו שהשקנו מדיניות אפס סובלנות כלפי שימוש בקללות בכל הפאבים שלנו".
למרות תדמיתם כמקומות משוחררים וחופשים, ניסו הפאבים הבריטיים במשך מאות שנים להשפיע על התנהגות הלקוחות בהתאם למוסכמות של התקופה. ב-1656 אסרה ממשלתו הפוריטנית של אוליבר קרומוול על מוזיקאים לנגן בפאבים. במלחמת העולם הראשונה, אסר חוק הגנת הממלכה על הלקוחות לכבד זה את זה במשקאות, וזאת כדי לצמצם את השתייה הכבדה בערים שבהן היו מפעלים לייצור תחמושת. אשתקד אסר אחד הפאבים ברשת וות'רספון על הלקוחות להיכנס כשהם לבושים בטריינינג וחבושים בכובעי בייסבול. כמה פאבים אסרו על לקוחות לחשוף את חזותיהם.
חזרה לפונדק התרנגול. כמה מהלקוחות במקום ציינו כי מתוקף האיסור הם עלולים להיזרק החוצה בגין אזכור שמו של הפאב בהקשר לא מתאים. לקוחות אחרים טענו בעקשנות כי ניבול פה וסיפור סיפורים הם חלק מהתרבות המהותית של הפאב הבריטי.
"ניבול פה זה שפה שמכניסה פלפל לסיורים. זה מעורר אצלך תגובה רגשית מהבטן", אמר מאט היל, מהנדס סאונד בן 30 מצפון לונדון. "איזה מקום מתאים לזה יותר מפאב?"