ניו זילנד / צילום: בלומברג
ניו-זילנד משווקת את עצמה לתיירים כ"100% טבעית", אבל ההתרחבות המהירה של תעשיית מוצרי החלב שלה מאיימת על הדימוי הנקי והירוק הזה. לא רק זאת, מדובר על דו-קרב בין שתי תעשיות היצוא הגדולות ביותר במדינה: מוצרי החלב והתיירות. בתעשיית התיירות במדינה, וכן בקהילה המדעית, החשש הוא שהמגמה של המעבר מהגידול המסורתי של כבשים וצמר להפקת חלב פרות כדי ליהנות מהביקוש הגואה למוצרי חלב באסיה, מחמיר את הפגיעה בטבע.
העלייה ברמת החיים במדינות כמו סין והודו העלתה מיליוני בני אדם אל המעמד הבינוני, והגבירה מאוד את התיאבון לחלבונים, כולל חלב ומוצריו. כתוצאה מכך, גאו מחירי החלב בעולם וחקלאים רבים בניו-זילנד עברו מעדרי כבשים לעדרי פרות מניבות. בעשור שהסתיים ב-2016, מספר הפרות המניבות גדל ב-28% ל-6.6 מיליון ראש, ואילו אוכלוסיית הכבשים התכווצה ב-45% ל-27.6 מיליון ראש, לפי נתונים רשמיים.
הפרות מייצרות יותר פסולת בהשוואה לכבשים, וחלק מהן אוהב להשתכשך במי נהרות כאשר יורד גשם סוחף או כשהשדות מוצפים מדי. מועצת יצוא התיירות של ניו-זילנד אומרת שהיא חוששת שהמדינה "הולכת במסלול שבו איכות המים השפירים עלולה להוביל לנזק תדמיתי להבטחות השיווק שלנו כמדינה נקייה וירוקה לשאר העולם".
הפרות מזהמות את המים
האתגר הסביבתי גדול במיוחד באזור קנטרברי, שכולל את העיר כרייסטצ'רץ' על האי הדרומי של ניו-זילנד. תעשיית החלב הייתה כאן בעבר שחקנית משנית, והכבשים והיבולים היו הדומיננטיים בחקלאות. אבל בשנים 2002-2016, מספר הפרות המניבות בקנטרברי הוכפל ויותר ל-1.27 מיליון ראש. "חקלאות היא הסיבה העיקרית לבעיות שלנו עם מי שתייה", אמר ג'ון קווין, מדען המים השפירים הראשי במכון המים והמחקר האטמוספירי הלאומי בעיר כריסטצ'רץ'. "תעשיית החלב ומוצריה הם חלק מהחקלאות".
באותה תקופה בערך הידרדרה איכות המים. כמחצית מ-56 אתרי בדיקות המים על אדמה חקלאית בקנטרברי הראו עלייה ברמת החנקן בשנים 2004-2013, ואלו הנתונים העדכניים ביותר. רק בשלושה אתרים היה שיפור ברמת החנקן. ביתר האתרים קשה היה להגיע למסקנות חותכות.
"לפני 15 שנה, כשהתחלתי להדריך תיירים באזור, לא היה נר שהייתי מהסס לשתות ממנו", אמר סרג' בונאפו, מדריך דיג בחכות. "היום רק באזורים מרוחקים, שאני יודע שאין בהם פרות מעליי, אני שותה מי נהר".
מדענים אומרים שהפרות מילאו תפקיד גדול בזיהום דרכי המים, אבל הן לא היחידות. שבעה מעשרת הנהרות העיקריים בניו-זילנד, רובם באזורי שפלה, כבר איננם בטוחים לשחיינים, לפי דוח ממשלתי משנה זו על איכות המים במדינה, וזאת משום העלייה בכמות החנקן והאצות ים.
תעשיית החלב מכירה מצדה בבעיה ואומרת שהחקלאים מטפלים בבעיות הסביבה. מלבד גידור של גדות נהרות, מגדלי הפרות שותלים צמחייה לאורך הגדות כדי להפחית את כמות החיידקים והפסולת שמגיעה למים, אומר תיאו ספרינגס, מנכ"ל פונטרה קואופרטיב גרופ, יצואנית מוצרי החלב הגדולה בעולם.
"בכמה אזורים, שימוש אינטנסיבי בקרקע הגיע לגבולות סביבתיים ידועים, אבל יש גם אזורים שבהם זה לא קורה", אמר ספרינגס. "הרבה חוות של פונטרה עוברות מדור לדור במשפחה, ולחקלאים שלנו יש רגש אדיר של אחריות לאיכות הקרקע והמים, כדי להגן על הדורות הבאים".
פונטרה מרכזת את חלק הארי של יצוא החלב ומוצריו מניו-זילנד, שהסתכם בשנה (יוני 2016-2017) ב-9.1 מיליארד דולר ארה"ב (12.5 מיליארד דולר ניו-זילנדי).
התלות של המדינה ביצוא סחורות דוחפת אותה קרוב יותר למגבלות הסביבתיות ומאיימת עם המגוון הביולוגי שלה, לפי דוח של ארגון OECD ממארס השנה.
הממשלה נהנית מהמסים
בלחץ גורמי התיירות וארגונים קהילה, הממשלה השיקה בפברואר תוכנית לטיהור 99% מהנהרות לשתייה עד שנת 2040, באמצעות שתילת צמחייה על הגדות, חוקים חדשים לגידור שדות מרעה ויישום הנחיות סביבתיות חזקות יותר לרשויות מקומיות. ארגוני סביבה וכמה מחוקקים טוענים שהתוכנית אינה מרחיקת לכת מספיק, ותקן איכות מי השתייה נמוך מהמקובל במדינות מפותחות אחרות.
מדען המים ד"ר קווין אומר שרמת הזרחן, הפסולת וחיידקי הקולי במים משתפרת בכמה אזורים שבהם מגדלי הפרות נקטו פעולה מונעת. ועדיין, ייתכן שיחלפו עשרות שנים עד שהחנקן יחלחל במערכת מי התהום. "ידוע שזיהומים נפתרים לעתים רק אחר זמן רב", הוא אומר.
המחוקקים לא ממהרים למתוח ביקורת על תעשיית החלב ומוצריו, ששולטת בעיירות כפריות רבות. מסים שהחקלאים משלמים מממנים בתי ספר ובתי חולים, ויצוא מוצרי החלב הפך את ניו-זילנד לארץ חלב ודבש במונחי צמיחה כלכלית, שעוקפת את זו של ארה"ב.
לדברי נייתן גיא, השר לתעשיות מפתח, בעלי משקי החלב הציבו מרצונם החופשי כבר גדרות באורך 26,000 ק"מ סביב נהרות כדי למנוע מהפרות להיכנס אליהם או לעשות צרכים בקרבת מקום. "זה כמו המרחק מאוקלנד לשיקגו הלוך וחזור", הוא אומר.
