מושב במחלקת עסקים / צילום: רויטרס
חברות התעופה מגדילות את הימוריהן על נוסעי מחלקות הפרימיום, ומציעות להם מושבים מפוארים עם שפע של אבזרים, שעלולים להתפיח במיליוני דולרים את עלות ציוד המטוס.
הזן החדש של מושבים עבור נוסעי מחלקת העסקים מסוגל להפוך למיטה, והוא מצויד בצגי 15 אינץ', מערכות בידור שכוללות מאות ערוצים ולוחות שמסתירים את הנוסע משאר הנוסעים ומעניקים לו פרטיות. קבוצה של מושבים כאלה יוצרת "מיני סוויטה".
עלותם של המושבים האלה לחברות התעופה נעה מ-50 אלף דולר ל-500 אלף דולר, לדברי מקורות בתעשייה. חברות תעופה שונות, כולל דלתא אירליינס, קטאר איירווייס ויונייטד קונטיננטל, מתחרות זו בזו בהצעת החדשנויות העדכניות ביותר לנוסעים, ובמקביל הן מוצאות דרכים נוספות לסחוט הכנסה נוספת ממחלקות הנוסעים הרגילות.
נוסעי מחלקת העסקים ממשיכים להיות מקור הרווח הגדול ביותר של חברות התעופה, ושמירה על נוחיותם במשך השעות הארוכות של טיסות למרחקים ארוכים הפכה למשחק שבו מוטל הרבה מאוד על כף המאזניים מבחינתן של חברות התעופה, שנאלצות להיפרד מ-20 מיליון דולר או יותר כדי לצייד מטוסים בעלי גוף רחב.
"זה הפך לחלק מהותי מהאופן שבו חברות התעופה מתחרות ומבדלות את המותג שלהן", אמר קלי אורטברג, מנכ"ל רוקוול קולינס (Rockwell Collins). רוקוול קולינס הפכה לחברה המובילה בשוק המושבים למטוסים, לאחר שרכשה השנה את B/E Aerospace בעסקה שאפשרה לה לצרף ייצור ציוד פנימי למטוסים לפעילות המערכות האלקטרוניות לאיירוספייס.
החברה במתכונתה המורחבת נחשבת כעת ליעד השתלטות פוטנציאלי של יונייטד טקנולוג'יס, שלהוטה לבסס את מעמדה בשרשרת האספקה לתעשיית התעופה, לדברי מקורות יודעי דבר.
מרבית חברות התעופה רוכשות מושבים וציוד אחר לחלקו הפנימי של המטוס, כגון בתי שימוש ומערכות בידור לנוסעים, ישירות מיצרניות כמו רוקוול והחברה הצרפתית זודיאק איירוספייס. לאחר מכן נשלח הציוד ליצרניות מטוסים כמו אירבוס ובואינג לצורך התקנה.
בתחילת שנות ה-90 הושקו מושבים שהופכים למיטות, ומאז נסקו המחירים במקביל למורכבותו הגוברת של המוצר. למושב במחלקת העסקים יכולים להיות עד 5,000 רכיבים, כולל מנועים חשמליים וחיווט באורך של מאות מטרים. הפיתוח ובדיקות הבטיחות מגדילים עוד יותר את העלות, ומכיוון שחברות התעופה מעדיפות מושבים ייחודיים, היצרניות מבצעות לעתים סבבי ייצור לכל פחות מתריסר יחידות כשמדובר במושבים האקסקלוסיביים ביותר. לעתים רחוקות מגיעים סבבי ייצור אלה לרמה של מאות יחידות.
קטאר איירווייס בילתה 3 שנים עם יחידת רוקוול שמעצבת כעת את מוצר Qsuite החדש שלה, שמאפשר את הפיכתם של 4 מושבים שניצבים זה מול זה להפוך למרחב יחיד עבור משפחות או קולגות שטסים יחד. מושבים אלה מסוגלים גם להפוך לשתי מיטות זוגיות.
פקידים ברוקוול אמרו כי חלק מהמושבים נשמרים תחת מעטה סודיות כבד - פשוטו כמשמעו - כשבכירים מחברות תעופה אחרות מבקרים במפעל, וזאת במטרה להגן על בלעדיותם של פרטי עיצוב ייחודיים.
אפילו תוספת פשוטה כמו מנורת קריאה מצריכה בדיקות ואישורים רבים יותר, כולל בדיקות התרסקות במתכונת מלאה שאותן מבצעת רוקוול באמצעות מזחלת שמחקה את השפעתו של כוח משיכה גדול פי 16 בהדמיה של נחיתת חירום. החברה צריכה לעצב מחדש רכיבים שעפים באוויר ועלולים לפגוע בנוסעים או באנשי הצוות.
הבדיקות המבוצעות בשלבי העיצוב והייצור הופכות למחמירות יותר במקביל להאמרת עלות המושבים. תהליך הבחירה של חברות התעופה חורג אל מעבר לביקורי מנהלים ואנשי צוות קו-ראשון, כמו דיילי טיסה, במפעלים שמייצרים את המושבים.
ג'ון קורנל, מנהל מחקר ופיתוח ביצרנית המושבים Jamco America, אמר כי החברה שולחת מושבים לדוגמה כדי שחברות התעופה יוכלו לנסות אותם בטיסות ברחבי העולם.
חלק מחברות התעופה משתמשות בתהליך בדיקת המושבים כאמצעי לצ'פר את הנוסעים רבי-הערך ביותר שלהן, ומאפשרות לנוסעים אלה להיות הראשונים לנסות את המושבים החדשים ולהציע שיפורים, לפני שחברות התעופה מחליטות לרכוש אותם. אחת מחברות התעופה האסיאניות מבקשת מכמה מנוסעיה המתמידים ביותר - כשהם נמצאים במעבר מטיסה אחת לשנייה בנמל התעופה העיקרי שלה - לבקר במתקן בדיקה קרוב כדי לנסות מושבים חדשים.
רוקוול קולינס משתמשת ברובוטים לביצוע בדיקות בלאי, כמו למשל הצבת מטען במשקל 30 פאונד (13.6 ק"ג) על שולחן-מגש אלפי פעמים, אך היא גילתה כי בדיקת הכיסא בידי בני אדם מניבה תובנות חשובות. אנשים יכולים לשבור דברים בדרכים שאותם לא צפו המעצבים, לדברי גלן ג'ונסון, מנהל הנדסה ביחידת הציוד הפנימי למטוסים של רוקוול.
החברה מפרסמת מודעות בעיתונים מקומיים כדי למשוך בודקי כיסאות, ומשלמת להם כ-100 דולר כדי שהם יישבו 3-4 שעות במושבים במפעל הייצור. זה מאפשר למעצבים לבדוק את מידת הנוחות והעמידות של המושבים.
רוקוול משתמשת גם בשיטות מתקדמות יותר לעיצוב והכנסת שינויים במושבים, והיא מפעילה מערכת מציאות רבודה, שמאפשרת ללקוחותיה הפוטנציאליים בקרב חברות התעופה להתחבר למערכת כדי לבחון כיצד ייראו המושבים בתוך גוף מטוס וירטואלי.