עובדים אמריקאיים / צילום: בלומברג
לראשונה מאז 2005, יותר ממחצית העובדים בארה"ב מביעים שביעות רצון ממקום עבודתם, לדברי מכון המחקר קונפרנס בורד (Conference Board). שיעור התעסוקה גדל, השכר מתחיל סוף סוף לעלות, שיעור הפיטורים מתקרב לרמה הנמוכה ביותר אי פעם, וכתוצאה מכך העובדים אופטימיים ומרוצים יותר.
האופטימיות הזו מעניקה לאמריקאים את הביטחון לשלוף את הארנקים. הוצאות הצריכה גדלו בכל אחד מהחודשים מתחילת השנה הנוכחית, ובאוגוסט נרשמה עלייה חדה. ברבעון השני צמחה כלכלת ארה"ב בקצב המהיר ביותר בתקופה שעולה על שנתיים.
אך מהנתונים עולה גם כי העובדים בארה"ב מגדירים כעת באופן שונה מה הוא מקום עבודה טוב. בעקבות עשר שנים של פיטורים מכאיבים, העלאות שכר זעירות וצוותי עובדים מינימליים במקומות העבודה, העובדים הנמיכו ציפיות, לדברי כלכלנים ומומחים לשוק העבודה.
העובד הממוצע נושא כיום באחריות רבה יותר לפנסיה ולביטוח הבריאות שלו מאשר בדורות קודמים, ויש לו פחות ביטחון תעסוקתי, בעקבות היעלמותו של רעיון העבודה לכל החיים. הקשר המסורתי בין המעסיק לעובד - שבמסגרתו סיפקו חברות מקום עבודה וביטחון פנסיוני בתמורה לעבודה קשה ונאמנות - נשחק כל כך שעובדים צעירים כיום "אפילו לא יודעים מה הם מחמיצים", לדברי ריק וורצמן, מומחה למינהל ומחבר "קץ הנאמנות: עלייתם ונפילתם של מקומות עבודה טובים באמריקה".
כ-51% מהעובדים אומרים שהם מאוד מרוצים, או מרוצים למדי ממקומות עבודתם, לדברי קונפרנס בורד, שסקר כ-1,600 עובדים ברחבי ארה"ב בנובמבר שעבר והציג להם שאלות על היבטים שונים של עבודתם. העובדים העניקו את הדירוגים הגבוהים ביותר לקולגות, למסלול הנסיעה מהבית לעבודה וחזרה, ולמטלות במקום העבודה, אך הביעו אכזבה ממדיניות הקידום של החברות, מתוכניות הבונוסים, מהזדמנויות ההכשרה המקצועית ומתהליכי בדיקת הביצועים.
העובדים האמריקאיים עדיין מצולקים מהמיתון הגדול ששרר בשנים האחרונות של העשור הראשון של המאה ה-21, ושגרם להם לשנות את ציפיותיהם למשך דור שלם, לדברי פיטר קפלי, פרופסור למנהל בבית הספר לעסקים וורטון באוניברסיטת פנסילבניה.
ב-2009 נסקה האבטלה ל-10%, ומספר שיא של אמריקאים נותרו ללא עבודה במשך תקופות ארוכות. אנשים שהצליחו לשמור על מקום עבודתם התבקשו לעבוד יותר תמורת תגמולים קטנים יותר.
כיום עומד שיעור האבטלה על 4.4% והשכר מתחיל להראות סימני עלייה. העובדים חשים שלווה וסיפוק רבים יותר לראשונה זה שנים ארוכות, ומצליחים למצוא מקומות עבודה שמתאימים יותר לכישוריהם ולשאיפותיהם.
מהנדס המכונות דיוויד האנט פוטר מעבודת הנדסה ב-2012, ובילה את חמש השנים שלאחר מכן באבטלה או בעבודה על בסיס חוזים קצרי-טווח, כולל תקופת עבודה כאיש מכירות בחנות של Lowe's.
כשהוצעה להאנט, המחזיק בשני תארים שניים, עבודה בחברת היי-טק באזור בוסטון בחודש יוני, טלפן אליו מנהל משאבי האנוש של החברה כדי לבשר לו את החדשות הטובות - ולצדן את החדשות הרעות לגבי משכורתו. האנט הן ב-52 ביקש לשמוע קודם כול את החדשות הרעות.
מנהל משאבי האנוש אמר לו שהחברה אינה יכולה לשלם לו את השכר שהוא ביקש. במקום זאת, היא מציעה לשלם לו 10% יותר מהסכום שבו הוא נקב.
האנט מרוויח כעת מספיק כדי לפרנס את משפחתו, בעוד אשתו משלימה לימודי תואר שלישי. הוא מספר שהוא חש שרעיונותיו זוכים להערכה. לראשונה במשך שנים הוא יוצא מדי יום לעבודה בהתלהבות.
דיווחי העובדים על שביעות רצון מהעבודה הם מעורבים, אך נמצאים במגמת שיפור בתחומים כמו שכר וביטחון תעסוקתי. קצת יותר מ-52% מהעובדים חשים שהם אינם בסכנת פיטורים - עלייה של 6% לעומת 2011. 41.6% מהעובדים מדווחים שהם מרוצים משכרם, לעומת 36.1% בלבד לפני חמש שנים, על פי נתוני קונפרנס בורד.
השכר הממוצע לשעה צומח בקצב איטי בהשוואה לעבר - עלייה של 2.5% בתקופה שבין יולי 2016 ליולי 2017 - אך הודות לאינפלציה הנמוכה כוח הקנייה של הכסף הזה גדול יותר, והעובדים חשים שיש להם יותר כסף.
על רקע המעבר הנמשך מתוכניות פנסיה לתוכניות 401 (k) שתשואותיהן אינן ניתנות לחיזוי, גברה שביעות הרצון מתוכניות הפנסיה מ-35% ל-37.3% בשנים 2011-2016, לדברי קונפרנס בורד, וקרוב לוודאי שתופעה זו נובעת מהתשואה הגבוהה יותר של תוכניות 401 (k) מהשקעות במניות.
באופן כללי תחושת הביטחון הפנסיוני של האמריקאים ירדה. ב-1993, 73% מהעובדים בארה"ב חשו ביטחון כי יוכלו להרשות לעצמם פרישה נוחה, על פי נתוני המכון למחקר הטבות עובדים (Employee Benefits Research Institute). ב-2017 התכווץ מספרם ל-60%.
כמו כן נרשמה ירידה בשביעות רצונם של העובדים מתוכניות ביטוח הבריאות ומתוכניות החופשה מסיבות משפחתיות. העובדים משלמים יותר על שירותי בריאות, ומתמודדים עם הפרשות גבוהות יותר משכרם. למרות שחלק מהגברים עובדי הצווארון הלבן זוכים לחופשת לידה מוגברת, מקבלים ההורים העובדים בארה"ב פחות ימי חופשה ממקביליהם במדינות תעשייתיות אחרות.
לפני כמה שנים עבדה היילי אודונל בת ה-33 כמנהלת במשרד של אחד התאגידים הכלולים בפורצ'ן 500. אחד מעובדיה הפך לאב. החברה לא הציעה לו חופשת לידה בתשלום, ואודונל שלחה מכתב זועם למנכ"ל, אך מעולם לא זכתה לתשובה.
אודונל ביצעה שינוי קריירה. היא כתבה ספר שנועד לקוראים שגילם 14-21 שנים, וכעת היא עובדת במשרה חלקית ככותבת עבור חברת הייעוץ הלוגיסטי Armstrong & Associates במילווקי. לאחרונה היא ילדה את תינוקה הראשון, וקיבלה שמונה שבועות חופשת לידה בתשלום - הטבה נדירה לעובדים במשרה חלקית.
אודונל מציינת את ההבדל בין מסלול הקריירה שלה למסלול של אביה, שעבד באותו התאגיד במשך יותר מעשרים שנה. "אתה יוצא לעולם בציפייה שמה שהיה הוא שיהיה", אומרת אודונל. "ואתה לומד בדרך הקשה כשאתה משלם מכיסך עבור ביטוח הבריאות שלך".
