משתמשי סמארטפונים / צילום: רויטרס
אז קניתם את האייפון החדש הזה. אם אתם הבעלים הטיפוסיים, אתם תשתמשו בו כ-80 פעם ביום, לפי נתונים של אפל. זה אומר שאתם תתייעצו עם המלבן הנוצץ הזה בערך 30,000 פעם ביום בשנה הקרובה. הטלפון החדש שלכם, כמו הישן, יהפוך לבן הלוויה הנאמן ולמשרת הקבוע שלכם - מדריך, מזכירה, גורו. שניכם תהיו בלתי נפרדים.
הטלפון החכם הוא מוצר ייחודי בתולדות הטכנולוגיה האישית. אנחנו מחזיקים אותו בהישג יד פחות או יותר 24 שעות ביממה, ומשתמשים בו בדרכים רבות מספור, כולל התייעצות עם היישומים שלו ובדיקת ההודעות וההתראות שלו עשרות ויותר פעמים ביום. הוא הופך למעשה למחסן של עצמנו, שמתעד ופולט את המילים, הצלילים והתצלומים שמגדירים את מה שאנחנו חושבים, מה החוויות שלנו ומי אנחנו. בסקר של גאלופ מ-2015, יותר ממחצית מבעלי האייפונים אמרו שהם לא יכולים לדמיין את חיים ללא המכשיר הזה.
אנחנו אוהבים את הטלפונים שלנו מסיבות טובות. קשה לתאר מוצר אחר שמספק כה הרבה פונקציות בצורה כה זמינה. אבל בשעה שהטלפונים שלנו מציעים נוחות והסחת דעת, הם גם מייצרים חרדה. השימושיות המופלאה שלהם מעניקה להם אחיזה ללא תקדים של תשומת הלב שלנו, והשפעה גדולה על החשיבה וההתנהגות שלנו. אז מה קורה בראש שלנו כשאנחנו מאפשרים למכשיר יחיד שליטה כזו על תפיסתנו ועל ההכרה שלנו?
המדענים החלו לבחון את השאלה הזו - ומה שהם מגלים הוא בו זמנית מרתק ומפחיד. הטלפונים לא רק מעצבים את המחשבות שלנו בדרכים עמוקות ומסובכות, אלא שהאפקטים נמשכים גם כשאיננו משתמשים בהם. כאשר המוח נעשה תלוי בטכנולוגיה, המחקר מעריך, האינטלקט שלנו, כלומר היכולת השכלית, נחלשים.
אדריאן וורד, פסיכולוג קוגניטיבי ופרופסור לשיווק באוניברסיטת טקסס באוסטין, חוקר בעשור האחרון את הדרכים שבהן סמארטפונים והאינטרנט משפיעים על המחשבות ועל השיפוט שלנו. במחקר שלו, וכן במחקרים של אחרים, הוא רואה עדויות מצטברות לכך ששימוש בטלפון חכם, או אפילו שמיעה של צלצול או רטט של טלפון, מייצרים שפע של הסחות דעת שמקשות על התרכזות בבעיה או בעבודה קשה. חלוקת תשומת הלב הזו פוגעת בהיגיון ובביצועים.
מחקר של ה"ג'ורנל לפסיכולוגיה ניסויית" (Journal of Experimental Psychology) מ-2015, שהקיף 166 נבדקים, מצא שכאשר טלפונים של אנשים מצפצפים או מזמזמים כשהם בעיצומה של מטלה מאתגרת, ההתמקדות שלהם מתערערת והעבודה שלהם נעשית רשלנית יותר - בין שהם בודקים את הטלפון ובין שלא. מחקר אחר מאותה שנה, שהקיף 41 משתמשי אייפון והופיע ב"ג'ורנל לתקשורת בתיווך מחשבים" (Journal of Computer-Mediated Communication), הראה שכאשר אנשים שומעים את הטלפונים שלהם מצלצלים אך אינם יכולים לענות לצלצול, לחץ הדם שלהם קופץ, הדופק מוחש וכישורי פתרון הבעיות שלהם יורדים.
מבחן הטלפונים על השולחן
המחקר המוקדם יותר לא הסביר אם ואיך הטלפונים החכמים שונים מכל מקורות הסחת הדעת הרבים האחרים בחיינו. ד"ר וורד חשד שהקשר שלנו לטלפונים הפך לכה חזק, שרק הנוכחות שלהם משפיעה אולי על האינטליגנציה שלנו. לפני שנתיים, הוא ושלושה קולגות - כריסטן דיוק ואיילת גניזי מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ומדען ההתנהגות מרטן בוס מחברת דיסני ריסרץ' - השיקו ניסוי מקורי לבדיקת התחושה הזו שלו.
החוקרים גייסו 520 סטודנטים תואר ראשון באוניברסיטת סן דייגו, ונתנו להם שני מבחנים סטנדרטיים של תפיסה שכלית. מבחן אחד מדד "יכולת קוגניטיבית זמינה", כלומר עד כמה מוח של מישהו יכול להתמקד במטלה מסוימת. המבחן השני העריך "אינטליגנציה נזילה", יכולת של אדם לפרש ולפתור בעיה לא מוכרת. המשתנה היחיד בניסוי הזה היה מיקום הטלפונים החכמים של המשתתפים. חלק מהם התבקשו להניח אותם על השולחנות שלפניהם, אחרים התבקשו להטמין אתם בכיסים או בתיקים שלהם, ואחרים התבקשו להשאיר אותם בחדר אחר.
התוצאות היו מדהימות למדי. בשני המבחנים, הנבדקים שהטלפונים שלהם היו על השולחן רשמו את הציונים הגרועים ביותר, ואלו שהפקידו את הטלפונים בחדר אחר השיגו את התוצאות הטובות ביותר. הסטודנטים שהחזיקו את הטלפונים בכיסים או בתיקים השיגו ציונים באמצע. כשזמינות הטלפון עלתה, כוח המוח ירד.
בראיונות המשך, כמעט כל הנבדקים אמרו שהטלפונים שלהם לא היו הסחת דעת - הם אפילו לא חשבו עליהם במהלך הניסוי. הם נשארו לא מודעים לכך שהטלפונים פגעו בהתמקדות ובחשיבה שלהם.
בניסוי שני שערכו החוקרים התוצאות היו דומות, וחשפו גם שהסטודנטים שנשענו הכי הרבה על הטלפונים בחיי היומיום שלהם, היו אלו שנענשו הכי הרבה מבחינה קוגניטיבית.
במאמר מאפריל השנה ב"ג'ורנל של האגודה למחקר צרכני" (Journal of the Association for Consumer Research), ד"ר וורד ועמיתיו כתבו ש"שילוב הטלפונים החכמים בחיי היומיום" גורם כנראה ל"בריחת מוחות" שיכולה להפחית כישורים מנטליים חיוניים כמו "למידה, חשיבה הגיונית, חשיבה מופשטת, פתרון בעיות ויצירתיות". הסמארטפון הפך כה קשור לקיומנו שאפילו כשאנחנו לא מציצים או מדפדפים בו, הוא גוזל מאיתנו תשומת לב ומשאבים קוגניטיביים נדירים. רק דיכוי הדחף לבדוק את הטלפונים שלנו, מה שכולנו עושים בהתמדה ובאופן בלתי מודע לאורך כל היום, יכול להשפיע לרעה על חשיבתנו. העובדה שרובנו מחזיקים את הטלפון בסמוך לנו ובטווח ראייה, רק מגבירה את "הגבייה המנטלית" הזו מיכולותינו, ציינו החוקרים.
הממצאים של ד"ר וורד עולים בקנה אחד עם מחקרים עדכניים אחרים. במחקר דומה אך מצומצם יותר מ-2014 (47 נבדקים) ב"ג'ורנל לפסיכולוגיה חברתית" (journal Social Psychology), פסיכולוגים באוניברסיטת דרום מיין מצאו שאנשים שהחזיקו את הטלפונים שלהם בטווח ראייה, אם כי מכובים, במהלך שני מבחנים קשים של תשומת לב והכרה, עשו משמעותית יותר שגיאות בהשוואה לקבוצת בקרה שהטלפונים שלה היו מחוץ לטווח ראייה (הפער בין שתי הקבוצות היה קטן בהרבה במבחנים קלים יותר).
במחקר נוסף, שהמגזין לפסיכולוגיה קוגניטיבית יישומית (Applied Cognitive Psychology) פרסם באפריל השנה, החוקרים בדקו איך טלפונים חכמים השפיעו על למידה בכיתת הרצאות על 160 סטודנטים באוניברסיטת ארקנסו במונטיצ'לו. הם מצאו שסטודנטים שלא הביאו את הטלפונים שלהם לחדר הרצאות השיגו ציון אחד גבוה יותר בשיטת האותיות האמריקאית (A עד D) במבחן על ההרצאה מאשר אלו שהביאו את הטלפונים שלהם. זה לא שינה אם הסטודנטים שהביאו את הטלפונים השתמשו בהם: כולם רשמו ציונים גרועים יחסית. מחקר של 91 בתי ספר תיכונים בבריטניה מצא שכאשר בתי הספר אוסרים על הבאת טלפונים חכמים, ציוני הבחינות של התלמידים משתפרים משמעותית, והתלמידים החלשים ביותר נהנים מכך הכי הרבה.
מה קורה לכישורים החברתיים?
לא רק החשיבה ההגיונית שלנו נפגעת כשהטלפון שלנו בסביבה. גם כישורים חברתיים ויחסים נפגעים כנראה. מאחר שסמארטפונים מזכירים לנו את כל אותם החברים שאנחנו יכולים לשוחח איתם בצורה אלקטרונית, השיחות הפיזיות איתם נוטות להיות רדודות ופחות מספקות.
במחקר שערכה אוניברסיטת אסקס בבריטניה, 142 נבדקים חולקו לזוגות והתבקשו לשוחח באופן פרטי במשך עשר דקות. מחצית הנבדקים שוחחו עם הטלפון שלהם בחדר, ולמחצית השנייה לא היה טלפון. הנבדקים קיבלו לאחר מכן מבחני חיבה, אמון ואמפתיה. "רק הנוכחות של טלפונים ניידים", דיווחו החוקרים ב-2013 ב"ג'ורנל ליחסים אישיים וחברותיים" (Journal of Social and Personal Relationships), "מנעה את התפתחותם של קירבה ואמון בין-אישיים, והקטינה את המידה שבה אנשים חשו אמפתיה והבנה מצד בני הזוג שלהם". התוצאה השלילית הייתה מודגשת במיוחד כש"נושא חשוב מבחינה אישית" עלה בשיחה. תוצאות הניסוי הזה אושרו על ידי מחקר המשך של חוקרים במכון הטכנולוגי של וירג'יניה שפורסם ב-2016 ב"ג'ורנל לסביבה והתנהגות" (Journal Environment and Behavior).
הראיות לכך שהטלפונים יכולים להיכנס לנו לראש עד כדי כך הן מפחידות. הן מאותתות שהמחשבות והרגשות שלנו אינם מוגנים על ידי הגולגולת, והם יכולים להיות מוטים על ידי כוחות חיצוניים שאנחנו אפילו לא מודעים להם.
המדענים יודעים זה זמן רב שהמוח הוא מערכת ניטור ולא רק מערכת חשיבה. תשומת הלב מופנה לכל חפץ שהוא חדש, מסקרן או מפליא מבחינה אחרת - שיש לו בעגה הפסיכולוגית "בולטות". מכשירי מדיה ותקשורת, מטלפונים עד טלוויזיה, ניצלו תמיד את הדחף הזה. בין שהם דולקים ובין שהם מכובים, הם מבטיחים אספקה בלתי נדלית של מידע וחוויות. הם נועדו מטבעם ללכוד את תשומת ליבנו בדרכים שחפצים טבעיים לא יכולים ללכוד.
אבל אפילו בהיסטוריה של המדיה כובשת תשומת הלב, הטלפונים החכמים הם חריגים. הם מגנט של תשומת לב יותר מכל דבר אחר שהמוח שלנו התמודד איתו בעבר. מאחר שהטלפון עמוס כה הרבה צורות מידע וכה הרבה פונקציות מועילות ומבדרות, הוא מתנהג כמו מה שד"ר וורד מכנה "גירוי סופר-נורמלי", כזה שיכול "לחטוף" תשומת לב אם הוא חלק מהדברים שסובבים אותנו, כפי שהוא אכן במציאות. תארו לכם שילוב של תיבת דואר, עיתון, טלוויזיה, רדיו, אלבום תמונות, ספרייה ציבורית ומסיבה תוססת בהשתתפות כל מי שאתם מכירים, כולם בתוך חפץ קורן יחיד וקטן. זה מה שסמארטפון מייצג עבורנו. מה הפלא שאיננו יכולים להסיח ממנו את הדעת?
המידע בטלפון, לא בראש
האירוניה של הטלפון החכם היא שאותן האיכויות שלו שאנחנו אוהבים - החיבור הקבוע שלו לאינטרנט, היישומים הרבים, הניידות שלו - הן התכונות שמשתלטות על מוחנו. יצרניות טלפונים כמו אפל וסמסונג וכותבי יישומים כמו פייסבוק וגוגל מעצבים את המוצרים שלהם כדי שהם יצרכו כמה שיותר מתשומת הלב שלנו בכל אחת משעות הערות שלנו, ואנחנו מודים להם על כך בקניית מיליונים מאותם גאדג'טים והורדת מיליארדים של יישומים בכל שנה.
לפני רבע מאה, כשהתחלנו לגלוש באינטרנט, האמנו כולנו שהאינטרנט יהפוך אותנו לחכמים יותר: יותר מידע יוליד חשיבה חדה יותר. כעת אנחנו יודעים שזה לא כזה פשוט. האופן שבו מכשיר מדיה מעוצב ומשמש אותנו משפיע על מוחנו באותה מידה כמו המידע שהמכשיר הזה מעמיד לרשותנו.
עד כמה שזה נראה אולי מוזר, הידע וההבנה של אנשים עלולים לרדת בפועל כאשר הגאדג'טים מאפשרים להם גישה קלה יותר לחנויות נתונים. במחקר פורץ דרך מ-2011 שפורסם במגזין "סיינס" (Science), צוות חוקרים - בראשות הפסיכולוגית בטסי ספרו מאוניברסיטת קולומביה ובהשתתפות מומחה הזיכרון המנוח מהרווארד דניאל ווגנר - קבוצת מתנדבים קראה 40 קביעות עובדתיות קצרות (כמו "מעבורת החלל קולומביה התפרקה בחזרה לאטמוספירה מעל טקסס בפברואר 2003") ולאחר מכן התבקשה להקליד אותן למחשב. למחצית הנבדקים נאמר שהמחשב ישמור על מה שהם הקלידו. למחצית השנייה נאמר שהדברים יימחקו מיד.
לאחר מכן, החוקרים ביקשו מהנבדקים להקליד כמה שיותר קביעות שהם יכלו לזכור. אלו שהאמינו שהמחשב ישמור על מה שכתבו הפגינו זיכרון חלש בהרבה מאלו שהניחו שהקביעות לא יישמרו. הציפייה שהמידע יהיה זמין בצורה דיגיטלית הנמיכה לכאורה את המאמץ המנטלי שהנבדקים עשו כדי לזכור יותר עובדות. החוקרים כינו את התופעה הזו "אפקט גוגל" וציינו את ההשלכות הרחבות שלה: "מאחר שמנועי חיפוש זמינים לנו כל העת, אנחנו נמצאים אולי במצב שבו איננו חשים שאנחנו צריכים לשמר את המידע בתוכנו. כשנצטרך אותו, אנחנו אומרים לעצמנו, נחפש אותו".
כעת כשהטלפונים מקילים כל כך את עבודת איסוף המידע המקוון, המוח שלנו כנראה מוריד מעצמו עוד יותר עבודת זכירה לטובת הטכנולוגיה. אילו היה מדובר רק בזכירה של עובדות טריוויאליות, אולי לא הייתה בעיה. אבל, כמו שחלוץ הפסיכולוגיה הפילוסוף וויליאם ג'יימס אמר בהרצאה ב-1892, "אמנות הזכירה היא אמנות החשיבה". רק צבירת מידע בזיכרון הביולוגי שלנו יכולה לארוג את הקישורים השכליים העשירים שיוצרים את מהות הידע האנושי, ולאפשר חשיבה ביקורתית ותפיסתית. לא חשוב כמה מידע סובב אותנו, אם הזיכרון האישי שלנו יהיה פחות מצויד, יהיה לנו פחות עם מה לחשוב.
אשליה של אינטליגנציה
לסיפור הזה יש פיתול בעלילה. מסתבר שאנחנו לא טובים במיוחד בהבחנה בין המידע שאנחנו שומרים בראש למידע שאנחנו מוצאים בטלפונים או במחשבים שלנו. ד"ר וגנר וד"ר וורד הסבירו במאמר שהם פרסמו במגזין "סיינטיפיק אמריקן" ((Scientific American, שכשאנשים מעלים מידע במכשירים שלהם, הם סובלים במקרים רבים מאשליות של אינטליגנציה. הם מרגישים כאילו היכולות השכליות שלהם יצרו את המידע הזה, לא המכשירים שלהם. "הופעת 'דור האינפורמציה' יצרה לכאורה דור של אנשים שחושבים שהם יודעים יותר מבעבר", הסיקו החוקרים. זאת, למרות ש"הם אולי יודעים אפילו פחות על העולם שמקיף אותם".
התובנה הזו שופכת אור על משבר האמון של החברה האנושית בימינו, שבו אנשים ממהרים להאמין לשקרים ולחצאי-אמיתות שמופצים במדיה החברתית על ידי סוכנים רוסיים או שחקנים רעים אחרים. אם הטלפון שלכם יינק את כוחות הביקורת שלכם, אתם תאמינו לכל דבר שאומרים לכם.
נתונים, כתבה פעם סופרת הרומנים והמבקרת סינתיה אוזיק, הם "זיכרון בלי היסטוריה". האבחנה הזו מצביעה על הבעיה של מתן היתר לטלפונים החכמים שלנו לשלוט במוחנו. כשאנחנו מצמצמים את יכולתנו לחשוב בהיגיון ולהיזכר או מעבירים את היכולות הללו למכשיר, אנחנו מקריבים את היכולת שלנו להפוך מידע לידע. אנחנו מקבלים את הנתונים אבל מאבדים את המשמעות שלהם. שדרוג הגאדג'טים שלנו לא יפתור את הבעיה. אנחנו צריכים לתת למוח שלנו יותר מרחב לחשוב. וזה אומר קצת יותר מרחק בינינו לבין הטלפונים שלנו.
