ביטקוין/ קרדיט: שאטרסטוק
בחיי היומיום, ובמיוחד בחיים העסקיים, זרים נותנים מעט מאד אמון זה בזה. לשם כך נוצרו בחברה המודרנית ארגונים שניתן לכנותם סוכני אמון. תפקידם של אלה הוא לתווך בין שני צדדים ולשמש נאמן של שניהם לביצוע עסקה או טרנזקציה.
דוגמה מובהקת היא המוסד של ערבות בנקאית: יצרן ממדינה א' מעוניין לשלוח סחורה למשווק ממדינה ב', אבל הוא אינו מכירו ולכן אינו בטוח כי התשלום עבור הסחורה, ובמיוחד בסכומים משמעותיים, אכן יבוצע. מה יעשו הצדדים? לשם כך נולדה הערבות הבנקאית. הבנק המשמש סוכן האמון, יתחייב לביצוע התשלום. בעת שהסחורה תסופק, ועל פי תנאים שנקבעו מראש, ישחרר סוכן האמון (הבנק) את התשלום עבור הסחורה מהקונה למוכר. עבור שירות זה יגבה סוכן האמון סכום משמעותי משני הצדדים.
סוכני אמון כאלה ניתן למצוא בפורמט זה או אחר לאורך ולרוחב החיים הכלכליים. לעתים סוכן האמון גם משמש מארגן הטרנזקציה. כך למשל, חברה כמו Airbnb העוסקת בתיווך נכסים להשכרה לטווח קצר. השוכר והמשכיר זקוקים למקום שבו הם יוכלו למצוא זה את זה, ללמוד זה על זה ועל הנכס, אבל גם להבטיח את ביצוע הטרנזקציה המוסכמת. בעבור שני השירותים האלה, אספקת המידע והבטחת התשלום, גובה Airbnb כ-15% מהעסקה - סכום לא מבוטל לכל הדעות.
ארגונים רבים מתקיימים במידה כזו או אחרת מפעילותם כמתווכי אמון: המערכת הבנקאית, חברות כרטיסי אשראי, עורכי דין, מנפיקי "תעודות כשרות" למיניהם וכו'. שוו בדמיונכם כמה חיסכון בזמן ובכסף היו נוצרים אם יכולנו להוציא את המתווך או סוכן האמון מהתמונה; אם ניתן היה לבצע עסקה ישירה בין שני הצדדים זרים לחלוטין זה לזה, שבטוחים ב-100% כי יקבלו את חלקם המובטח בעסקה.
בתחילת 2009 נפל דבר: המצאה טכנולוגית בעלת משמעויות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת באה לעולם - הבלוקצ'יין, המהווה את התשתית והקונספציה הטכנולוגית שעליה נשען הביטקוין - המטבע הדיגיטלי-קריפטוגרפי הראשון בהיסטוריה.
יומן מבוזר
כדי להבין את מהות הבלוקצ'יין ואיך הוא עובד, נצטרך ראשית להבין כמה קונספציות מקדימות.
כשאדם מורה לבנק להעביר מהחשבון שלו לחשבונו של פלוני 1,000 שקל, למשל, הבנק רושם אצלו ביומן הרישומים, המנוהל במחשב הבנק, שורה: "לזכות המקבל 1,000 שקל, לחובת המעביר 1,000 שקל". היומן של הבנק (באנגלית, Ledger) הוא המקום וההוכחה הבלעדית לביצוע הטרנזקציה האמורה, והוא גם המקום היחיד שבו הנכס הזה (במקרה זה, סכום של 1,000 שקל) רשום. בתמורה לניהול היומן והעדכונים שלו, הבנק גובה עמלה.
הרישום הבלעדי ביומן הבנק גם כרוך בסיכונים. אם הבנק פשט רגל בגלל ניהול האשראי שלו או תיק הנגזרות העצום שרכש, או אם הרישומים ביומן הושמדו בשל תקלה במערכת המחשב, או עודכנו על ידי פולש סייבר, רישום הזכות והבעלות עלול להיעלם כלא היה.
הפרוטוקול של הביטקוין התבסס על קונספציה חדשה לגמרי לרישום והעברת ערך - יומן מבוזר (Distributed ledger). במקום רישום הטרנזקציה ביומן אחד, המנוהל על ידי הבנק, הרישום מתבצע במקביל במספר גדול של מחשבים נפרדים, המנוהלים על ידי אלפי חברי קהילת הביטקוין.
על המחשבים הנפרדים האלה (המכונים "כורים", משום שהם גם מייצרים את הביטקוינים החדשים) מתנהל הרישום המבוזר. רישום מבוזר זה לא רק מבטיח ליומן המבוזר שרידות ועמידות גדולות רבות יותר, כולל בפני התקפות סייבר, אלא מאפשר גם ביצוע טרנזקציות ישירות בין צדדים - כלומר, ללא צורך במתווך סוכן האמון.
את סוכן האמון מחליף המחשב והפרוטוקול, שמבצע את הטרנזקציה המבוקשת אוטומטית. משעה שזו נקבעה והוגשה לבלוקצ'יין, איש אינו יכול להתערב בה או לשנותה - ממש כמו תשלום במזומן לסוחר אנונימי בצד השני של העולם. לכן, אם פלוני רוצה להעביר 1,000 שקל לאלמוני, הם יכולים לבצע באמצעות הבלוקצ'יין את העברת הערך מאחד לשני מבלי להכיר או לסמוך זה על זה.
יתר על כן, הצדדים יכולים להוסיף תנאים לטרנזקציה כך שההעברה תתרחש רק כשתנאים אלה אשר ייבדקו על ידי הבלוקצ'יין אוטומטית יתממשו. לדוגמה: לאחר שיימצא רישום באתר של Fedex שהחבילה נמסרה, העבר סכום מסוים לנמען פלוני.
איך מונעים כאוס?
כדי שמערכת כזו של יומן מבוזר אכן תעבוד, יש צורך בשני תנאים פשוטים: האחד, שרק אחד מכל אלפי המחשבים יהיה רשאי ברגע נתון אחד לעדכן את הרישומים; והשני, שכל המחשבים האחרים ברשת יאמינו לעדכון, וגם הם יעדכנו את הרישומים אצלם באופן זהה לעדכון של אותו מחשב. ללא שני התנאים האלה, כל הרישום המבוזר יהפוך לכאוס בתוך זמן קצר.
הפרוטוקול של הביטקוין טיפל בהצלחה בשני תנאים אלה. בלי להכביד יתר על המידה בפרטים הטכניים, נאמר רק שעל פי שיטה רנדומלית, נבחר בערך כל 10 דקות מחשב אחד שונה ברשת לעדכן את הרישומים. אותו מחשב, המייצר כמה ביטקוינים חדשים ושומר אותם לעצמו כשכר על השתתפותו ברשת, מאשר את כל הטרנזקציות החדשות - כלומר, אלה שהתרחשו מאז העדכון הקודם. את הטרנזקציות החדשות האלה, המכונות "בלוק" (בלוק חדש של מידע), הוא מוסיף לשרשרת הבלוקים הקודמים. מכאן כמובן השם בלוקצ'יין - שרשרת הבלוקים.
הפרוטוקול גם משתמש באמצעים שונים כדי לאשר את האמינות של המידע שאותו רוצה המחשב המעדכן להוסיף לבלוקצ'יין. המידע הזה ייבחן ויאושר על ידי כל המחשבים הכורים שברשת. האישור הזה מכונה "קונצנזוס", והוא מבטיח כי התנאי השני מבין השניים, שלפיו המחשבים האחרים ברשת "האמינו" לעדכון, אכן מובטח. משאישרו כל הכורים את העדכון, הם יעדכנו בהתאם את הבלוקים שלהם והיומן המבוזר יסתנכרן ויהיה זהה אצל כל המחזיקים עותק ממנו.
פרוטוקול הביטקוין יצר ומתבסס על הקונספט של בלוקצ'יין - יומן מבוזר המתוחזק על ידי כל המשתתפים ברשת. יומן כזה מייתר את סוכן האמון ומחליף אותו במערכת עמידה ואמינה הרבה יותר. הוא גם מאפשר טרנזקציות בין יחידים (עמית לעמית; peer to peer) והעברת ערך באמצעות האינטרנט (internet of value) - חידוש מהפכני, שלא היה קיים קודם לכן.
ב-2014 בחור צעיר בשם ויטליק בוטרין בא עם רעיון חדש - "חוזים חכמים" - שישדרג את הקונספט של הבלוקצ'יין והשימוש בו באופן משמעותי ויאפשר ביצוע טרנזקציות מתוחכמות הרבה יותר. הוא גם יאפשר שימוש בטכנולוגיה של אמון - הבלוקצ'יין - לדברים שקשה היה דמיינם רק לפני שנים בודדות. הרעיון הזה, שנמצא בבסיסה של פלטפורמת האת'ריום (Ethereum) שפיתח בוטרין, מסכן את עצם המודל העסקי, אם לא את הקיום ממש, של הבנקים כפי שאנו מכירים אותם כיום.
האם הבלוקצ'יין יעשה לבנקים מה שהאינטרנט עשה לעיתונים המודפסים? את זה עוד נראה.
■ הכותב הוא עורך דין, מנהל קרן השקעות במטבעות קריפטוגרפיים ומחבר הספר "A brief history of money"
----------
■ מאמר שני בסדרה - המהפכה שמטרידה את מנכ"ל הבנק הגדול בארה"ב
■ מאמר שלישי בסדרה - חוכמת האת'ריום - הדור הבא של החוזים החכמים
■ מאמר רביעי בסדרה - האם הביטקוין בדרך להחליף את הזהב?
■ מאמר חמישי בסדרה - הקשר בין החוב של טבע, שר האוצר האמריקאי והביטקוין
■ מאמר שישי בסדרה - מה הוביל את הביטקוין ל-10,000 דולר בתוך פחות מ-9 שנים?
■ מאמר שביעי בסדרה - בועת האשראי - התקווה של המטבעות הדיגיטליים
■ מאמר שמיני בסדרה - הטכנולוגיה שעומדת מאחורי הביטקוין רק בתחילת דרכה