תמר פרנקל / צילום: צילום: אתר ביה"ס למשפטים, אוניברסיטת בוסטון
רוב בני האדם מודדים סבלנות בדקות, בשעות או בשבועות. תמר פרנקל מודדת אותה בעשורים.
פרנקל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת בוסטון, היא הסנדקית הרוחנית של חוק חובת הנאמנות, רגולציה של משרד העבודה האמריקאי שמחייבת כל אחד שמקבל תשלום על ייעוץ בהשקעות לתוכנית פנסיה לפעול ככל יכולתו על פי האינטרס של הלקוח. בגיל 92, היא ממשיכה לנסוע לעבודה חמישה ימים בשבוע וללמד שני קורסים, ולא מתרגשת מהודעת משרד העבודה ביום שני שעבר על עיכוב יישום חלקים חשובים בחוק הנאמנות עד יולי 2019.
אחרי הכול, פרנקל מטיפה זה 40 שנה לכך שברוקרים יעמידו את האינטרס של לקוחותיהם לפני כל דבר אחר, אז מהם כבר עוד שנה וחצי?
היא נולדה בארץ ישראל-פלסטינה ב-1925, והצטרפה ל"הגנה" לפני קום מדינת ישראל, בגיל 14. אביה היה הנשיא הראשון של לשכת עורכי הדין בישראל, והיא עברה את ההתמחות בעריכת דין אצלו. ב-1949 היא הפכה ליועצת המשפטית הראשונה של חיל האוויר הישראלי. כעבור שנתיים, כשהיא הייתה בת 26, אביה נפטר והיא לקחה על עצמה את המשרד שלו.
ב-1963 הגיעה פרנקל לבית הספר למשפטים בהרווארד. היא כתבה את הדוקטורט שלה על מה שמכונה בישראל ביטוחי מנהלים, שמשלבים קרנות חיסכון (נאמנות) וביטוחי חיים. "זה היה מושלם, כי ידעתי מעט מאוד על קרנות נאמנות, ומעט מאוד על ביטוח", היא אומרת. "יש רק שתי אפשרות להגיב לאי-ידיעה: אחת היא לחשוש מהבורות שלך, והשנייה היא להתמלא תשוקה להבין. אני הרגשתי כמעט שיכורה מכמה שיכולתי ללמוד".
ב-1968, כשהיא עדיין לא השלימה את עבודת הדוקטורט, הצטרפה פרנקל לאוניברסיטת בוסטון. התחום שלה היה כה גברי, שכהגיעה לפקולטה למשפטים כפרופסורית הראשונה, האוניברסיטה הקצתה לה משרד במרתף הספרייה.
"לא הייתי צריכה להחזיר את הספרים למדפים", היא צוחקת. "השאיפה להיות חלק מהקבוצה, להשתלב, לא הייתה העדיפות הראשונה שלי".
ברוקסלי בורן, יו"ר רשות המסחר בחוזי סחורות עתידיים בשנים 1996-1999, הוא ידיד של פרנקל משנות ה-60. "היא תמיד הביאה איתה נקודות השקפה חיצונית", הוא אומר. "היא הפגינה הרבה אומץ ונחישות בניתוח שלה את הצורך בתקן של חובות נאמנות".
פתחה דלת ונעלמה
פרנקל למדה כבר בגיל מוקדם הרבה על אמון. בגיל שנתיים היא פתחה את דלת דירת המשפחה בארץ ישראל ונעלמה. אמא שלה, שנבהלה, מיהרה אל מנהל סניף הבנק בקומת הקרקע של הבניין שבו שכנה דירתם. הוא הורה מיד על סגירת הסניף, כדי להוביל את עובדיו לחיפוש אחר הילדה ברחובות. כעבור זמן קצר הגיע החלבן השכונתי, כשהוא מחזיק את תמר הזאטוטית ביד.
"כשאתה חי בסביבה שמהווה סכנה, אתה מתעלם מחילוקי הדעות ומתמקד בביטחון", היא אומרת. "אתה צריך להסתמך על אחרים ולהאמין להם, ולכן עליך להיות ראוי לאמון ואמין בעצמך". החוק צריך להכיר בחשיבות האמון בתפקוד חברה אזרחית - ושוקי הון.
כשפרנקל החלה לבדוק את נושא חוק הנאמנות הפיננסית ברצינות בשנות ה-70, היא חשבה על הרעיון הזה: נאמן הוא מי שאחרים סומכים עליו, מפני שלו או לה יש ידע ומומחיות עדיפים. אנשים שוכרים ברוקרים מפני שהברוקרים יודעים מה הם עושים, והלקוחות לא. זה מעניק לנאמנים כוח ואחריות לאלו שנותנים בהם אמון.
האמון הבלתי מסויג שהלקוחות מעניקים לנאמן שלהם יוצר פרדוקס, טוענת פרנקל. "כשאתה מקבל כוח, אתה מאבד את הכוח שיכול היה להיות לך".
יועץ נאמן אינו יכול לנצל לרעה את יחסי האמון על-ידי גביית שכר טרחה לא הגיוני או פעילות של ניגוד עניינים שניתנת למניעה. היחסים נועדו לספק רק את צורכי הלקוח.
חלק גדול מהתעשייה הפיננסית לא תפקד כך בזמנו. הברוקרים היו במקרים רבים חופשיים למכור השקעות במחירים מנופחים, שהעשירו את החברות שלהם על חשבון הלקוח, כל עוד הנכסים הללו הוגדרו כ"מתאימים" או "סבירים".
לכן הרעיון של חובת נאמנות היה רדיקלי כשפרנקל פירטה אותו במאמר ב-1983, אבל ההשתכנעות היתה איטית. "גם בלי דעת קהל מאחוריה, הייתה לה השפעה רבה על אנשים כמוני", אומר ג'ון בוגל, היו"ר שעבר של קבוצת קרנות ונגארד, שטען זמן רב שלברוקרים צריכה להיות חובת נאמנות ללקוחותיהם.
פיליס בורזי, תת-שרת העבודה בשנים 2009-2017, שהובילה את המאמץ לחוקק את חוק הנאמנות, אומרת שהעבודה של פרופסור פרנקל סיפקה את "העקרונות המנחים" לרגולציה.
כאשר ממשל טראמפ מעביר להמתנה חלקים מהחוק החדש, פרנקל ממליצה על סבלנות. "מה שהחוק עשה זה לזרוע את הזרע, וככל שזה לוקח זמן, נהיה במצב טוב יותר, מפני שמה שצריך להשתנות זה התרבות וההרגלים של התעשייה הפיננסית", היא אומרת. "הרגלים לא משתנים ביום אחד. זה לוקח זמן".
כשימלאו לה 93 ב-4 ביולי, אומרת פרנקל, היא תפסיק ללמד, אבל תמשיך במחקר ובכתיבה. מהו סוד אריכות הימים שלה? "לחשוב פחות על מה שאחרים חושבים, ויותר על השאלות שאין לך תשובות להן".