טראמפ חוגג את רפורמת המס / צילום: רויטרס
כלכלנים מכל טווח הקשת הפוליטית מסכימים זה זמן רב שמערכת המס האמריקאית הייתה לא תחרותית במבט עולמי, מוטה נגד השקעות, זרועה בהקלות מס מעוותות וחסרת יכולת לממן את הצרכים התקציביים של ארה"ב. חבילת ההטבות שהקונגרס העביר אתמול (ד') והנשיא טראמפ יחתום עליה בקרוב, מזכירה רק במעט את הרפורמה שרוב הכלכלנים ראו לנגד עיניהם: היא מטפלת בכמה מהבעיות הללו, אבל מחמירה בעיות אחרות - מה שיאלץ את המחוקקים לחזור לשולחן הדיונים בשנים הבאות.
אז מהם היתרונות והחסרונות של רפורמת המס:
היתרונות
ב-30 השנים האחרונות כמעט כל מדינה עשירה אחרת הפחיתה את שיעור מס החברות שלה כדי לעודד השקעה, ואילו בארה"ב הוא נשאר ללא שינוי. ההפרש הגדול עודד הימנעות ממס של חברות רב-לאומיות, ששללה הכנסות מקופת האוצר והשקעות מהכלכלה. אפילו הדמוקרטים מסכימים שזה לא היה מצב קיימא.
זה תוקן כעת. מס החברות יורד מ-35% ל-21%. המס המשולב הפדרלי-מדינתי הופך מהגבוה ביותר מבין 35 מדינות OECD לשיעור אמצעי פחות או יותר. במשך חמש שנים, עסקים יוכלו לנכות ציוד ומיכון מיד, במקום לרשום פחת על פני כמה שנים.
זה צריך לעודד השקעה וצמיחה, וגם להניע חברות למקם את משרדיהן ומפעליהן היכן שיש בכך היגיון כלכלי, ולא רק בהיבט של מיסוי.
מבחינת מס ליחידים, הרפורמה הולכת כמה צעדים לקראת צמצום העיוותים. היא מגבילה את הקלת המס הפדרלי ממסי מדינה ורשות מקומית, ומגבילה עוד יותר את ניכוי ריבית המשכנתאות - שני סעיפים שמיטיבים בעיקר עם בעלי היכולת. ניכוי סטנדרטי גבוה יותר ויותר נקודות זיכוי לילדים מעבירים יותר הקלות למשפחות מעוטות הכנסה ומהמעמד הבינוני, תוך ביטול תמריצים לקחת הלוואות ולשלם יותר על דיור או על מגורים באזורי מס גבוה.
החסרונות
אם רפורמה במס היא מימון שיעורים נמוכים יותר על ידי ביטול הקלות מס, הרפורמה הזו לא עומדת במבחן. הווארד גליקמן, אנליסט במרכז למדיניות מס, אומר שמתוך עשר הקלות המס היקרות ביותר במערכת המס הנוכחית, תשע יישארו במערכת החדשה, כמו הקלה לביטוח רפואי על ידי המעסיק, חסכונות לפנסיה ורווחי הון. רק ההקלה של מסי המדינה (state) והרשות המקומית צומצמה משמעותית, במידה רבה מפני שהעלות תיפול בעיקר על נישומים במדינות שנוטות לדמוקרטים.
חלק מההקלות המעוותות ביותר לעסקים, כמו על קידוחי נפט וגז, מכוניות חשמל ואנרגיה מתחדשת, נשארו. אפילו פרצת "הריבית הנגררת" לרווחי קרנות גידור נשארה בחלקה הגדול.
ונוצרו הקלות חדשות לגמרי, שהחשובה בהן היא ניכוי של 20% לעסקים שמשלמים מס כיחידים (חברות ארנק, של בעלים יחידים ושותפויות שמחלקות את כל הרווחים). בתיאוריה זה משווה את שיעור המיסוי למס החברות הנמוך יותר, אבל התוצאה היא יצירת פער בין השכירים והעצמאיים שעושים את אותה עבודה. אלן אורבך, כלכלן באוניברסיטת ברקלי, אומר שהיתרונות של מס חברות הארנק מקוזזים על ידי "המורכבות הקשה" שלו. השיעורים השונים יוצרים תמריצים אדירים להתחמקות ממס. רואי חשבון, עורכי דין ואנשי מס ההכנסה יבזבזו שנים בוויכוחים על מי יהיה זכאי לשלם מס מופחת, והעלות הסופית תהיה גבוהה בהרבה ממה שהקונגרס תקצב.
אי ביטול הקלות המס מוביל לבעיה הגדולה הבאה: אורבך אמר שמדינות אחרות מממנות את מס החברות המופחת על ידי גיוס או השקת מסים חדשים, כמו מע"מ. לרפובליקנים הייתה במקור תוכנית דומה - מס תזרים מזומנים שממנו יצואנים פטורים והוא מעניש יבואנים. אבל הרעיון מת מול התנגדות עסקים כמו קמעונאים וכן טראמפ. במקום להעלות מסים אישיים על העשירים למשל, שכבעלי מניות הם המוטבים העיקריים מהפחתת מס החברות, הרפורמה מורידה את המיסים לעשירים, וההכנסות האבודות ימומנו בהלוואות (אג"ח מדינה).
והבעיה הסופית - התהליך. העברת הרפורמה על ידי מפלגה אחת מבטלת שיתוף פעולה עם הדמוקרטים שאולי יהיה בו צורך בעתיד. עבודה חפוזה כזו עלולה לחייב חוק חדש לתיקון בעיות חרום, אבל הרפובליקנים יתקשו למצוא דמוקרטים להשגת הרוב הדרוש של 60 סנטורים. ברני סנדרס מוורמונט, לשעבר מועמד דמוקרטי לנשיאות, אמר ביום א' האחרון שאם הדמוקרטים ייקחו מחדש את הקונגרס, הם ינסו להעלות שוב את מס החברות. הוודאות שהחברות רצו לראות לא תבוא להם בקלות.
