רצפת המסחר של הבורסה בניו-יורק / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
ציינו את ה-5 בינואר הקרוב בלוח השנה שלכם: אם לא יתחולל אסון בשוק המניות האמריקאי, תאריך זה יציין את פרק הזמן הארוך בהיסטוריה שבו מדד 500 S&P או קודמיו לא ירדו ב-5% במשך שישה חודשים. השיא הקודם, שהחזיק מעמד 90 שנה, היה 394 ימי מסחר, לפי גולדמן זאקס.
המשקיעים המשולהבים יכולים להודות איש איש לפי השקפת עולמו הפוליטית לג'נט ילן, דונלד טראמפ, ברק אובמה, או סתם למזלם הטוב על התקופה הזו של הפלגה על מי מנוחות. תמחורי המניות הגבוהים מוסברים, בחלקם לפחות, על-ידי הנסיגות המועטות יותר בשוק, מאחר שהפיננסים ההתנהגותיים מלמדים אותנו שתנודתיות של נכס הופכת אותו לפחות נחשק ולזול יותר.
חלק מהקרדיט לשקט בשוק נזקף לחבורת פעילים שאימצה אסטרטגיה שנקראת BTFD (Buy the (expletive) Dip, "קנה ברצפה חסרת המשמעות").
אולי מפני שבנקים מרכזיים נותנים גיבוי לשוק המניות כבר כמעט עשר שנים, הנסיגות הללו הפכו להזדמנויות לעשיית רווחים. פריחתם של מוצרי השקעות שמאפשרים ליחידים לבצע הימורים מוגדלים על מדדים, העניקה להמונים משקל אמיתי בשוק - המוצרים הללו מרכזים בדרך כלל מחזור מסחר גדול יותר מכמעט כל המניות בבורסות האמריקאיות.
אז אולי מטבעות מוצפנים?
סוחר נועז אחד אמר לדוגמה שמאז ההקלה הכמותית של הבנקים המרכזיים לפני תשע שנים, כל מה שהיה צריך לעשות, זה לקנות את מדד 500 S&P ואז להכפיל את החשיפה בעזרת מינוף (הלוואות) עם קניות בסגירת השוק, אם הוא יירד ב-1% לפחות ביום, ולהחזיק במדד (בתעודת הסל שלו) במשך עוד יומיים. בדיקה מהירה מגלה שהאסטרטגיה הזו הצליחה יפה.
אבל לאסטרטגיות נאיביות שכאלו יש חיסרון גדול, והוא שכמעט אין ירידות כאלה בשוק שאפשר לקנות בהן. הפעם האחרונה שבה מדד 500 S&P ירד ב-2% לפחות ביום מסחר אחד, הייתה כמעט חודשיים לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016. היו רק ארבעה ימי מסחר ב-2017 עם ירידות של 1% לפחות. זוהי סטטיסטיקה חריגה מאוד. ב-30 השנים הקודמות היו ירידות של 1% ויותר כל שבעה או שמונה ימי מסחר בממוצע, ובערך עשר ירידות של 2% ויותר בשנה.
אחת התוצאות היא שיש סוחרים שמחפשים רווחים מהירים במקומות אחרים. בורסת המטבעות המוצפנים Coinbase נהנית היום מיותר לקוחות מאשר חברת הברוקרים המקוונת צ'רלס שוואב. משקיעים אחרים מוסיפים להחזקות המסוכנות ביותר שלהם, ומדחיקים כמה כסף הם עלולים להפסיד.
הסוחרים מנסים ולא מצליחים למצוא את "הגביע הקדוש" של רווחים בלי סיכונים, כפי שהם עושים מאז בריאת שוק המניות. כאשר ירידה חדה בלתי צפויה וממושכת מתרחשת בשוק, חלק גדול מההון של ציידי BTFD יתאדה, יחד עם בולמי הזעזועים של המניות.
לא מתעוררים: חוב גבוה וסיכון פוליטי
מי שמנסה לעבור לשווקים המתעוררים, שחוו שנה מוצלחת במיוחד ב-2017, צריך להיזהר באותה מידה. על רקע האופוריה, יש תזכורות לכך שהשווקים הללו יכולים להיכנס להילוך אחורי במהירות רבה.
זרימת ההון נטו לשווקים מתעוררים נמצאת בשיא של שנתיים, ובנק ג'יי.פי מורגן צופה שהצמיחה הכלכלית בהם תגיע בשנה היוצאת ל-4.8%, בעיקר בזכות ביקוש מקומי. המניות והאג"ח מהעולם המתעורר היו מהנכסים הטובים ביותר ב-2017 על בסיס תשואה כוללת.
גם כאשר הריביות בארה"ב עלו, מרווח התשואה בין אג"ח ממשלתיות מהעולם המתעורר לבין אג"ח האוצר האמריקאי התכווץ. תנודתיות האג"ח של המתעוררות הייתה נמוכה. המשקיעים הניחו לאחרונה אפילו למדינה כמו פקיסטן לגייס מיליארד דולר בחוב, וההנפקות הדולריות של מדינות מתעוררות רשמו השנה שיא. אינדונזיה, שבדרך כלל מנפיקה אג"ח בתחילת שנה, גייסה החודש 4 מיליארד דולר בפחות ריבית מזו שהיא שילמה ביולי.
אבל על רקע כל החגיגה, סוכנויות הדירוג הורידו את דירוגי החוב בעולם המתעורר לרמה הנמוכה ביותר מאז 2010, לפי מדד המכון למימון בינלאומי. מלבד הפחתות דירוג לסין, דרום אפריקה וטורקיה, היו 43 הפחתות דירוג לאג"ח קונצרניות בעולם המתעורר ברבעון השלישי השנה, לעומת 16 העלאות דירוג, לפי S&P. מגמת ההורדה מאותתת שהסוכנויות עדיין חוששות מהרמה הגבוהה של חובות המדינות המתעוררות, ומאי יכולתן לפרוס אותם על רקע עליית הריביות.
קיים עוד סיכון לשוקי האג"ח והמניות בעולם המתעורר - הסיכון הפוליטי. ב-2018 מתוכננות לפחות 18 מערכות בחירות במדינות מתעוררות, כולל בגדולות שבהן כמו דרום אפריקה ואינדונזיה. באמריקה הלטינית מתוכנן לוח שנה פוליטי כבד במיוחד. הסיכויים לתוצאות לא צפויות הם גבוהים. כפי שהודו הדגימה ב-2017, ממשלות רפורמיסטיות יכולות להאט את הכלכלות הרבה יותר מכפי שמעריכים משקיעים. וישנה גם השאלה הנצחית באשר לצמיחה בסין, שב-2017 נשכחה קצת: מערכת פיננסית רעועה או שוק הנדל"ן - מי מהם יכניס את הכלכלה הסינית להאטה, שיהיו לה השלכות עולמיות?