רון אילון / צילום: איל יצהר
צודק רון אילון, מנכ"ל yes, כשהוא טוען כי יש רגעים בחייה של חברה שבהם היא נדרשת להיאבק על עצם קיומה, להוריד את הכפפות ולהתחיל במלחמה. בחיים של חברה יש עליות וירידות, ותחרות כמו שמתפתחת בתחום הטלוויזיה בישראל היא איום רציני על yes, שגם ככה גוררת חובות במאות מיליוני שקלים מן העבר, ולכן אינה רווחית שנים ארוכות.
ההסתייגות העיקרית מהמהלך של yes מגיעה מכמה מישורים. ראשית, החברה החליטה להוריד מחירים - מצוין, אבל מדוע לצעוק את זה? החלטת ליישר קו ולמכור ב-199 שקל - למה צריך להכריז על כך בריש-גלי? כדי שאותם לקוחות שמשלמים 260 או 300 שקל יבקשו להוריד את המחיר? הרי אם ניקח כדוגמה את השוק הסלולרי, עד היום ישנם מאות אלפי לקוחות שממשיכים לשלם מחירים גבוהים - האם החברות פונות אליהם וקוראות להם לבוא ולשלם פחות? עסקית זה נשמע בעייתי. ממילא יש לקוחות שיבקשו להוריד את המחיר כתוצאה מהצעה שקבלו מהמתחרים, אז למה להזמין אותם לעשות זאת? ב-yes החליטו לתרום תרומה?
שנית, ספק גדול אם yes הייתה עושה מהלך כה דרמטי בתקופה אחרת, ללא חקירות, וספק אם בעל בית דומיננטי, שאינו מסובך אף הוא בחקירות, היה מאפשר להנהלת yes לעשות מהלך כזה. צריך להבין את ההשלכות: מדובר בקיצוץ שעל-פי תחזיות שמרניות עשוי להגיע ל-250-300 מיליון שקל בשנה. זהו סכום אדיר במונחים של yes, וזה עוד לפני הגידול בעלויות בהוצאות התוכן.
זהו מהלך שעשוי להשפיע גם על מכירת בזק. יושבים רוכשים פוטנציאליים שלוקחים בחשבון שהרווחיות של בזק היא מעל למיליארד שקל בשנה, ופתאום מגלים היום שהרווחיות הולכת להישחק ב-300 מיליון שקל. זו דרמה.
והכי חשוב, התחרות מבורכת לצרכנים, אבל אי-אפשר שלא לתת את הדעת למצבה הקשה של yes, שהיא החברה היחידה בשוק שאסור לה למכור חבילות טריפל. חוסר האיזון הוא משווע ודורש תיקון. הרגולטור השיג מה שרצה, והתחרות בטלוויזיה היא עובדה קיימת, עכשיו חייבים לתקן כמה עיוותים ולהסדיר את ביטול ההפרדה המבנית בבזק, ויש דרכים לעשות זאת באופן שדווקא יעודד תחרות ויהיה טוב לצרכן.
לכן קשה שלא לראות במהלך תגובת נגד חזקה מדי, אם כי זה צעד שאפשר לפרש אותו ככזה שבא להתייצב מאחורי קווי הגנה מסודרים ולנהל מלחמה עד הסוף. בכל מקרה זו החלטה שיש לה משמעויות ארוכות-טווח, אך לא בטוח שאותם מנהלים ואותם בעלים יהיו אלה שיישאו באחריות לתוצאותיה.