מפגינים בתוניסיה / צילום: רויטרס, Zoubeir Souissi
לפני יותר משבע שנים, רוכל פירות טוניסאי העלה את עצמו באש והצית בכך מהפכה שהדיחה משטרים סמכותניים בעולם הערבי, ועזרה להצית שלוש מלחמות אזרחים.
כעת, יותר ויותר צעירים טוניסאים יוצאים שוב לרחובות, במחאה נגד עליות מחירים ותקציב ממשלתי חדש שמעלה מסי קנייה על מוצרים בסיסיים. המחאות משקפות תסכול עממי עמוק מן המצוקות הכלכליות של המדינה, ופעילים אומרים שלפחות חלק מהמפגינים יצאו לרחובות בעקבות ידיעה על התאבדותו של טכנאי תיקונים מובטל.
ההתקוממות של 2011 הציתה את האביב הערבי והביאה לחופש ביטוי רחב יותר ולבחירות דמוקרטיות בטוניסיה. אבל המהפכה לא הניבה שפע כלכלי ולא פירקה את מדינת המשטרה שהוקמה על ידי הנשיא לשעבר זין אל עבידין בן עלי, שהודח במרד.
טכנאי התיקונים, רדואן עבאסי, התגורר בבית בטון זעיר עם אמו בעיירה סאקיט סידי יוסף הסמוכה לגבול האלג'ירי. הוא חיפש עבודה במשך שנים, וחזר כועס הביתה ב-5 בינואר אחרי ביקור בלשכת תעסוקה מקומית, סיפרה אמו. למחרת בבוקר הוא התעורר עם שחר, קנה לחם והכין קפה, ומאוחר יותר נמצא תלוי מעץ בצומת סמוך לביתו, לפי האם והשכנים.
ביום מותו, המונים בעיירת מגוריו הקימו אוהל על הכביש וחסמו את מעבר הגבול עם אלג'יריה במשך כמה וכמה ימים. שבוע לאחר מכן, הפגנות פראיות נגד התקציב הממשלתי החדש פרצו בעשר ערים ועיירות לפחות. כ-800 בני אדם נעצרו, ולפחות אדם אחד נהרג. החדשות על התאבדות עבאסי הופצו במדיה החברתית, והוציאו עוד אנשים לרחובות, לפי פעילים.
"התקווה של אנשים נתקלת בקיר", אמר האשם סעירי, פעיל נגד שחיתות בטוניס הבירה. "ההתקוממות היא מסלול, ואנחנו עדיין הולכים בו".
זעם ברחבי המזה"ת
ברחבי המזרח התיכון, עניים ובני מעמד העובדים מביעים זעם כלפי מערכות שהם רואים כמושחתות ומוטות נגדם. מחאות פרצו בערים ברחבי איראן בסוף דצמבר, לפחות בחלקן בגלל הצעת תקציב שכוללת קיצוצים בתשלומי רווחה וסיוע פופולריים. מרוקו זועזעה במחאות בשנה שעברה, אחרי מותו של רוכל דגים שנמחץ על ידי מכונת דחיסת זבל בניסיון להציל דג חרב שהוחרם על ידי המשטרה.
בטוניסיה, האבטלה בקרב צעירים מגיעה ליותר מ-35%, לפי ארגון העבודה הבינלאומי, לעומת 29% בשנת 2010. הצמיחה הכלכלית במחצית הראשונה של 2017 הייתה 1.8% בלבד, ירידה מ-3.5% ב-2010, לפי הבנק העולמי.
התקציב החדש שנכנס לתוקפו ב-1 בינואר העלה את המסים על מוצרים מבנזין עד טעינה מחדש של כרטיסי טלפון נייד, כולל פירות וירקות, בנימוק שיש צורך לאזן את הוצאות הממשלה. המהלך זה מתאים למה שדרשה קרן המטע הבינלאומית, שהעניקה לטוניסיה הלוואה בסך 2.9 מיליארד דולר ב-2016.
האבטלה גבוהה יותר והצמיחה הכלכלית חלשה יותר גם בהשוואה למצרים, המדינה שראתה גם היא התקוממות באביב הערבי של 2011. האבטלה הכרונית תורמת לתחושת מצוקה חזקה, בייחוד בקרב הצעירים.
בסאקיט סידי יוסף, עבאסי העביר את זמנו בטיפול באמו בת ה-74 והרוויח קצת כסף במזומן מתיקוני חשמל ומכשירים אצל שכניו. העיר הזו ידועה בטוניסיה כמקום שבו הצרפתים הפציצו ב-1958 מורדים אלג'יראים שנלחמו על עצמאות ארצם. נציגי הממשל מבקרים בה מדי שנה לציון אותו היום.
עבאסי, שהיה בן 29, החזיק קלסר של מכתבי פנייה ששלח בחיפושיו אחרי עבודה, יחד עם קורות חייו ודיפלומה ממכון טכני. בזמנו החופשי הוא ישב בבתי קפה ושוחח עם חבריו, שיכלו לקנות לעצמם קפה רק לעתים נדירות.
כשפנייתו ללשכת העבודה ב-5 בינואר לא העלתה דבר, עבאס כעס עד כדי כך שאחד הפקידים שם הזעיק את המשטרה, והשוטרים כפתו אותו לפני שהניחו לו ללכת, סיפרו האם והשכנים. האם, פטימה, אמרה שהוא חזר הביתה במצב רוח קשה. "הוא איבד תקווה", היא סיפרה.
זרז למהומות
מותו היה הזרז למהומות, לפי המארגנים שלהן. "הוא באמת עזר להגדיל את מספר המפגינים", אמר זיאד אל-מוכטי, פעיל בטוניס שהקים תנועה בשם "למה אנחנו מחכים?" - שהיא גם הסיסמה העיקרית במחאות האחרונות.
ההפגנות חזרו וצברו תנופה ב-14 בינואר, יום השנה לבריחת הנשיא בן עלי מהמדינה ב-2011. הממשל הגיבה בהצעת שינויים, כולל תשלומי רווחה מוגדלים והעלאת תוכנית לביטוח רפואי ממלכתי.
כמה מדינות באזור כבר חזרו לדיקטטורה או שקרסו לאנרכיה אחרי התקוממויות האביב הערבי. כתוצאה מכך אפילו תנועות שמאל קיצוני מהססות לקרוא להחלפת המשטר. כוחות פוליטיים חזקים תומכים בסטטוס קוו. ממשלת הקואליציה הנוכחית בטוניסיה כוללת גם את אנשי האיסלאם וגם את מקורבי הנשיא לשעבר בן עלי.
הכעס כלפי הממשלה נשאר החזק ביותר בערים ובעיירות שרחוקות מהבירה טוניס, שבהן האבטלה היא כרונית, והתושבים חשים שמזניחים אותם. "האזור זה נשכח לגמרי", אמר סאלח לבדי, בן 33, אחד מחבריו של עבאסי המנוח.
כעת, כשהיא אם שכולה, פטימה עבאסי אומרת שההכנסה היחידה שלה היא פנסיה חודשית של 150 דינר טוניסאי. אחרי תשלומים למזון, מים, חשמל ותרופות, לא נשאר לה כלום, היא אומרת.