לחיצת ידיים של הנשיא טראמפ ונשיא סין שי ג'הנפינג / צילום: צילום: רויטרס
הכלכלנים מסכימים: המסחר מועיל הדדית לכולם, גירעונות סחר אינם משמעותיים, ומדינה שמטילה מכסים מזיקה לעצמה, בייחוד אם היא מזמינה תגובת נגד. אז למה הנשיא דונלד טראמפ מאיים במכסים גבוהים על יבוא מסין, ומטלטל את שוקי המניות?
זה לא רק מפני שטראמפ דוחה את הכלכלה המקובלת. זה גם מפני שזהו משא ומתן, ונושא ונותן חייב להפגין סיבולת לכאב אם דרישותיו לא מתמלאות. כדי שטראמפ יצליח, סין צריכה להאמין שהכאב שלה יעלה על זה של ארה"ב במלחמת סחר, ולהסכים לדרישותיו. הכול תלוי בשאלה למי יש ההשפעה הגדולה ביותר. מבחינה כלכלית, זו ארה"ב.
היצוא הסיני בסך 506 מיליארד דולר לארה"ב בשנה שעברה היווה 4% מן התמ"ג הסיני, ואילו היצוא האמריקאי לסין, 130 מיליארד דולר, היווה רק 0.7% מהתמ"ג של ארה"ב. זה מסכן יותר את הצמיחה הכלכלית בסין במלחמת סחר. זה גם אומר שאם שתי המדינות יממשו את איומיהן להטיל מכסים על יצוא של המדינה השנייה בסך 50 מיליארד דולר, לארה"ב יישארו יותר מטרות לפגוע בהן בהמשך העימות מאשר לסין.
מכסים על יבוא סיני מעלים את העלויות לאמריקאים, אך הם יהיו ניתנים לניהול בקלות בהתחשב בגודל הכלכלה האמריקאית. הסיכון הגדול ביותר אולי לסין ממלחמת סחר הוא שיצרניות זרות כבר לא יראו בה בסיס אמין שממנו אפשר לייצא לארה"ב, ויעבירו את פעילותן למקומות אחרים. אם סין תגיב בענישה של חברות אמריקאיות בסין, למשל בעבירות בריאות או בטיחות, היא תגדיל את הסיכון הזה. השקעות זרות הן המפתח לרכישת טכנולוגיות וידע תעשייתי על ידי סין.
סין תוכל לנסות לפגוע בשוקי ההון האמריקאים על ידי מכירה או קנייה של פחות אג"ח אוצר אמריקאי. אבל המסחר העולמי באג"ח הללו כה גדול, שההשלכות לא יהיו גדולות. והמטבע הסיני יתחזק ויפגע עוד יותר ביצוא שלה.
לא קל להחליף את היצוא האמריקאי לסין. כמה בלוגרים מעריכים שסין מייבאת כה הרבה מהיצע פולי הסויה העולמי, שאין לה הרבה חלופות לארה"ב. ברזיל, הספקית הגדולה השנייה היחידה, כבר מגיעה לקצה יכולת הגידול שלה. זה אומר שסין תצטרך להמשיך לייבא פולי סויה אמריקאיים כאשר המכס שלה מייקר את מחירי הטופו, גבינות הסויה, האבוס לבהמות משק ומכאן גם בשר עוף וחזיר. "מכסים סיניים יפגעו ללא ספק בחקלאים אמריקאים, אבל כנראה יפגעו יותר בצרכנים הסיניים", כתב ברד סטסר מהמועצה האמריקאית ליחסים בינלאומיים.
סין יכולה להטיל מכסים על מטוסים רחבי גוף של בואינג, כי היא יכולה לקנות במקומם מטוסים מאיירבוס. אבל, מציין סטסר, אם היא תהפוך לתלויה מדי באיירבוס, היא תאבד את ההשפעה שנחוצה לה כדי לכפות על איירבוס להעביר אליה טכנולוגיה.
אבל אם השריר הכלכלי הוא של ארה"ב, השריר הפוליטי הוא של סין. מנהיגי סין אינם צריכים לחשוש מהפסד בבחירות או ממאמרי מערכת שליליים אם הצרכנים שלה ישלמו יותר על פולי סויה. ההנהגה הסינית מעניקה עדיפות לצמיחה, אבל עוד יותר מכך עדיפות לאינטרסים גיאו-אסטרטגיים ארוכי טווח. ב-2012 הותר למפגינים סינים לתקוף מפעלים בבעלות יפנית כששתי המדינות היו בסכסוך בעלות על איים.
בניגוד לכך, סך הכאב הפוליטי של ארה"ב הוא נמוך, ומדינות אחרות מנצלות זאת: ב-2002, האיחוד האירופי הגיב על מכסי פלדה אמריקאיים בנקיטת צעדים נגד אופנועים מוויסקונסין ומיץ הדרים מפלורידה, שתי מדינות מתנדנדות במערכות בבחירות. ארה"ב ביטלה את המכסים.
סין פעלה נגד מוצרים מתוצרת מדינות שמיוצגות בקונגרס על ידי רפובליקאים בעלי השפעה, כמו וויסקי מקנטקי, שממנה מגיע מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל.
אבל לא צריך להגזים במידת היעילות של מהלך כזה. ויסקי מייצג רק 1% מהיצוא של קנטקי. מחוקקים רפובליקאים רבים אמנם מתחו ביקורת על כך שטראמפ פתח חזית סכסוכי סחר מול דרום קוריאה, יפן, קנדה, מקסיקו והאיחוד האירופי, אך הם שותפים לתסכול שלו כלפי סין, גם אם לא לטקטיקה המועדפת עליו. ולבסוף, בוחרים שמתנגדים לפרוטקציוניזם של טראמפ יגלו כנראה שהדמוקרטים הם לא פחות חסידי מגננה כלכלית ממנו.
חשוב גם איך כל צד ישתמש בהשפעה שלו. המנהג של טראמפ של הפרכת דברי הפקידים בממשלו, גם בסוגיות מסחריות, מדלל את ההשפעה שלו על ידי ערעור הערך של מה שאותם פקידים אומרים לעמיתיהם הזרים.
ישנו גם הסיכון שטראמפ יגזים במידת ההשפעה שלו ויפעל לקבל יותר מכפי שהאחרים יהיו מסוגלים לתת לו או ירצו לתת. הוא רוצה שגירעון הסחר עם סין יפחת ב-100 מיליארד דולר, אבל סין אולי לא מוכנה או לא יכולה לספק את זה. כוחות רבים מעבר לשליטתו הישירה של הנשיא מכתיבים את הגירעון. בנוסף, סין אינה רוצה מלחמת סחר, אבל היא מעדיפה מלחמה כזו על פני הקרבת היוקרה הלאומית שלה, שהיא מסד הסמכות של הנשיא שי ג'ינגפינג.
כך השפיעה מלחמת הסחר על דוח התעסוקה
יש סיבות טובות להתעלם מדוח התעסוקה החלש של מארס בארה"ב. זו הייתה ירידה מפברואר חזק, מזג האוויר היה גרוע, והכלכלנים היו אופטימיים מדי בהרבה לפני חודשי מארס בשנים האחרונות.
המשקיעים יכולים לשאוב נחמה מההסברים הללו, אבל הם לא צריכים להתעלם משתי סיבות אפשריות נוספות לכך שכלכלת ארה"ב יצרה רק 103,000 מקומות עבודה חדשים במארס, ירידה מ-326,000 משרות שנוצרו בפברואר. נתוני מארס היו החלשים ביותר כמעט ב-12 החודשים האחרונים.
הנשיא טראמפ התחיל את מלחמת הסחר שלו בתחילת מארס, בציוצי טוויטר על מכסים על פלדה ואלומיניום, שאחריהם באה במהירות ההודעה על המכסים. כך התחיל חודש של דו קרב איומים בין סין לארה"ב, ומכסים שהוטלו בפועל, שרק הסלימו את המצב.
הפעולות הראשונות של טראמפ שיגרו את המניות לירידות, ומארס הפך לחודש תנודתי שהסתיים בירידה בשוק.
שילוב של סכסוכי סחר ושוק מניות תנודתי עשוי לגרום להנהלות, שהתקשו לגייס עובדים בשוק עבודה הדוק, עצבנות מסוימת. הראיה הברורה ביותר לכך היא נתוני התעסוקה במגזר היצרני, שיצר רק 15,000 מקומות עבודה חדשים במארס, לעומת 106,000 בפברואר, במידה רבה בעקבות ירידה של 15,000 בשכירת עובדי בנייה. זה לא מקרי שקבלנים משתמשים בהרבה אלומיניום ופלדה, אם כי גם מזג האוויר פגע בהם. יצרנים אמנם מהווים חלק קטן יותר בכלכלה ממגזר השירותים, אבל הם היו מנוע חזק של יצירת משרות בחודשים האחרונים, אחרי נתונים פושרים בשנה שעברה.
זהו רק חודש אחד קשה של נתונים שהושפעו מאוד ממזג האוויר, אבל החפיפה עם התחלת מלחמת סחר אפשרית אולי איננה צירוף מקרים.