מילפורד סאונד בניו זילנד / צילום: רויטרס, Henning Gloystein
פסגות הרים נישאות, יערות ונהרות שמוזנים ממימי קרחונים הפכו את ניו-זילנד לתפאורה המושלמת לממלכה התיכונה בסדרת סרטי "שר הטבעות", ולמסע קידום קולנועי של היופי הטבעי שלה.
היום, סירות מנוע מהירות גולשות במורד נהרות בחיפוש אחרי איזנגארד המיתולוגית, שבה המכשף גנדאלף מצוי מאחורי סורג ובריח. "תיירי חירות" בקרוואנים משאירים מאחוריהם נתיבים של פסולת. עשרות אלפי סיורי מסוקים בשנה מנחיתים תיירים, חלקם בכפכפים, על הקרחונים של ניו-זילנד, שהיו פעם נחלתם של מטפסי הרים מקצועיים בלבד.
קבוצה של מטיילים חולצה לא מכבר אחרי שניסתה להגיע ברגליים יחפות למאונט נגאוהואו, שהזכיר לה את "הר יום הדין" של ג'יי.אר טולקין.
פקידים שעוסקים בנושא במדינה שוקלים כעת מגוון של אמצעים, ממסים חדשים על תיירים עד הגבלות קשות יותר על טיולי הקרוואנים. עיירה אחת שוקלת לסגור את ה-Wi-Fi בלילות כדי להרתיע את תיירות המחנאות. קווינסטאון, שראש העיר שלה אומר שבכל שנה מבקרים בה 120 תיירים על כל משלם מסים מקומי, שוקלת להגביל את השכרת דירות Airbnb.
באי ווייהיקי מול אוקלנד היו מחאות בשנה שעברה אחרי שאוטובוסי קומותיים של תיירים הופיעו, ופקקו את הכבישים הצרים. אדם אחד חסם בגופו אוטובוס עד שכל הנוסעים ירדו ממנו. תושב אחר התמלא כה הרבה זעם כלפי הסירות המהירות שחצו את הנהר בסמוך לביתו, שהוא שכר דחפור כדי להטות את מי הנהר. הממונים בסביבה איימו אליו בצעדים משפטיים אם ימשיך בכך.
התיירות, שמדינות רבות ראו בה בעבר נישה עסקית שיכולה להניב הכנסות קלות, הפכה למגה-תעשייה. ואותם מיליוני תיירים שנוחתים מדי שנה על עיירות קטנות, חופים בודדים לשעבר ואתרים היסטוריים מחוללים תגובת נגד בקנה מידה עולמי.
תנועת התיירות הבינלאומית בעולם עלתה ל-1.3 מיליארד נפש ב-2017, לפי נתוני ארגון תיירות העולמי של האו"ם - לעומת 674 מיליון בשנת 2000 ו-278 מיליון ב-1980. הרקע הוא כמובן עליית הטיסות המוזלות, המדיה החברתית, עליית מעמד הביניים בסין והטכנולוגיות שהופכות ניווט במקומות רחוקים למשימה קלה.
גל של הפגנות נגד תיירות התרחש ביעדים אירופיים פופולריים בקיץ שעבר, כולל ונציה, מיורקה וסאן סבסטיאן בספרד. בברצלונה, קבוצות צעירים תועדו כשהן חותכות צמיגים של אופניים להשכרה, והגישה לחלקים מהעיר נחסמה על ידי הרשויות.
המנוע הכלכלי
תיירות נשארה מנוע כלכלי קריטי שמתקבל בברכה במקומות רבים, בייחוד במדינות מתפתחות כמו קמבודיה וחלקים מאפריקה, שבהם כספי התיירים חילצו מקומיים רבים מהעוני. כמה מדינות עם אטרקציות ממוסדות היטב כמו מצרים נפגעו בשנים האחרונות מירידה בתיירות בתקופות של מתיחות ביטחונית.
בניו-זילנד "אנחנו מקווים לדיון טוב בנושא הזה, ולא לשליפות מהמותן", אומר כריס רוברטס, מנכ"ל התאחדות התיירות Aotearoa, שמייצגת מלונאים ומפעילי תיירות. הוא מוסיף ש"תיירים הם תועלת כלכלית מאסיבית".
יעדים מהליגה הראשונה, כמו פארקים לאומיים בארה"ב, גיבשו מזמן איזון בין משיכת כספי תיירים לבין שליטה בקהלים גדולים. אבל הגל הנוכחי של התיירות הוא שונה, אומרים מומחים כמו סיימון מילן. התסכול של המקומיים הגיע לרמה חסרת תקדים, בייחוד ב-18 החודשים האחרונים.
"אי אפשר להתעלם מכך שלתיירים יש מוניטין גרועים במקומות רבים", אמר מילן, שהוא מנהל מכון מחקרי התיירות באוניברסיטה הטכנולוגית של אוקלנד בניו-זילנד.
מאז המחאות באירופה בקיץ שעבר, התעשייה העמידה במוקד הדיון את תופעת "תיירות היתר" (overtourism). יותר מ-60 שרי תיירות וראשי עסקים מהמגזר הפרטי התכנסו בנובמבר לדיון בנושא, בפסגה שארגן האו"ם. תיירות היתר הייתה גם נושא כנס התיירות החשוב ITB Berlin במארס השנה.
תאילנד הודיעה במארס שהיא תסגור את מפרץ מאיה ביי באי קופיפי, שבו צולם הסרט "החוף" עם ליאונרדו דיקפריו, מיוני עד ספטמבר בגלל תיירות יתר שפוגעת בסביבה הימית. הפיליפינים הודיעו באפריל שהאי בורקאי, שהיה ידוע במימיו הצלולים, ייסגר לתיירים לשישה חודשים מחשש מזיהום.
עליית סין כמקור לתיירות מוסיפה לצפיפות. תיירות החוץ הסינית עלתה בשנה שעברה ליותר מ-60 מיליון, לעומת פחות מ-20 מיליון עשר שנים לפני כן, לפי נתונים סיניים.
הסינים הוציאו 261 מיליארד דולר על חופשות בחו"ל ב-2016, יותר מאשר התיירים מכל מדינה אחרת, וסין היוותה 80% מהגידול בתיירות הבינלאומית במונחים דולריים משנת 2008, לפי האו"ם. ראש ממשלת ניו-זילנד לשעבר, ביל אינגליש, הכריז בשנה שעברה בביקור של ראש ממשלת סין לי קקיאנג ש-2019 תהיה "שנת התיירות הסינית-ניו-זילנדית".
אבל הבום בתיירות הסינית פקק כמה יעדים פופולריים, כמו החופים הטרופיים עם החול הלבן ושוניות האלמוגים של דרום-מזרח אסיה, שהיו כבר תחת לחץ של גדודי המבקרים.
משבר הקיווי
תושבי ניו-זילנד חשבו פעם על תיירות כעל חלופה ירוקה לתעשיות כמו כרייה או כריתת עצים. חידושי התעופה הפכו את ארצם לנגישה יותר, ואנשי הממשלה מיהרו לפתח קמפיינים עולמיים לקידום התיירות הזו.
בפרסומות אחרי הסרט הראשון בסדרת "שר הטבעות" ב-2001, הסיסמה "100% ניו-זילנד טהורה" הפכו ל"100% הממלכה התיכונה". המשרד הממשלתי לשימור הסביבה הקים יחידה מסחרית לגיבוש עוד דרכים להפקת הכנסה מאזורי טבע מוגנים, וסיפק קואורדינטות GPS לאתרים מ"שר הטבעות".
התיירות הפכה ליצוא העיקרי של ניו-זילנד לצד תעשיית מוצרי החלב. "הנוף כאן כל כך יפה, שהוא נראה מזויף", אמרה איימי בליצר, מנהלת פרויקטים בת 34 מיו יורק שלקחה לאחרונה סיור מסוק לקרחון.
מקומות כמו קווינסטאון, שממנה אפשר לצאת לכמה אתרים של "שר הטבעות", שגשגו. בשנה שעברה עברו 567,000 מבקרים בנמל התעופה הבינלאומי שלה, מול 39,000 ב-2005. מחירי הנכסים גאו. האבטלה ירדה ב-2017 ל-1.9%, מול 4.7% בכל המדינה.
אבל המקומיים מתלוננים שהתחבורה הפכה לבעיה, ותושבים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות דיור מרגישים שדוחפים אותם החוצה. ג'ייסון מדינה, מנהל אירועים, אומר שהוא עבר לקווינסטאון ב-2004 ומצא עיירה הררית מנומנמת שהדירות בה הושכרו בכ-1,000 דולר לחודש. היום, במחיר הזה אפשר לקבל לכל היותר חדר.
סקר של תעשיית התיירות מהסתיו האחרון מצא ש-40% מתושבי ניו-זילנד חוששים שהתיירות מעמיסה עליה יותר מדי לחצים, עלייה מ-18% בלבד לפני שנתיים.
חלק גדול מהוויכוח מתרכז סביב פיורדלנד, "ארץ הפיורדים", אזור טבע פראי ליד קווינסטאון. אחד מ-14 הפיורדים שלו, מילפורד סאונד, ניתן לגישה רק באמצעות כביש מנהרה צר ומתפתל של נתיב אחד. כ-800,000 תיירים מבקרים בו בכל שנה, רבים מהם על אוטובוסים שלוחות הזמנים שלהם הדוקים עד כדי כך שלכמה נהגים יש רק 30 דקות הפסקה להשלים את הנסיעה הלוך וחזור, בלי לנהוג את כל הדרך ביום אחד. תאונות דרכים של תיירים נהגים הן שכיחות.
אל הפיורד מגיעות גם עשרות סירות סיור, שמתקרבות ללהקות הדולפינים בתורן, ואחר כך מתקרבות למפלים.
אחד מארגוני שימור הסביבה המובילים בניו-זילנד, פדרייטיד מאונטן קלאב, שנוסד לפני 87 שנה, הגיש למשרד לאיכות הסביבה עשרות תלונות בחמש השנים האחרונות, שרבות מהן נגעו לפיורדלנד. הארגון הפיץ עצומה נגד הקמת מונורייל (רכבת פס) חדש ומנהרה חדשה לפארק הטבע הזה, שעליה חתמו כ-10,000 מקומיים. שתי ההצעות נגנזו בסופו של דבר.
מאבק נוסף התנהל על Routeburn trail, אחד משבילי ההליכה המפורסמים בניו-זילנד, שמתפתל דרך יערות קדומים ומחבר את פיורדלנד עם הפארקים הלאומיים ב- Mount Aspiring. המשרד לשימור הסביבה העניק לחברת הדרכת תיירים את הזכות להכפיל כמעט את מספר הסיורים המודרכים על השביל הזה, ובכך לחרוג מהגבלות שנקבעו לאחרונה לפארקים. השביל הפך לפופולרי מאוד, וההולכים החלו להתלונן על עומס יתר.
משרד שימור הסביבה הצדיק את החלטתו ב"נסיבות חריגות", סעיף שקיים בחוק השימור. בדיקה של מבקר עצמאי שפסיקותיו לא מחייבות מצאה שהנימוק הזה הוא "שטויות במיץ". המשרד התנצל בפומבי בפני המטפס שהתלונן, אבל לא חזר בו מהחלטתו להוסיף עוד מדריכי סיורים.
ב -2016, בעקבות לחץ של חברות מסוקים שרצו להציע עוד טיסות לרגל השנה הסינית החדשה, משרד שמירת הסביבה התיר הגדלה ניסיונית של פי שמונה במספר הנחיתות על קרחון מרוחק בפיורדלנד.
מועדון מטפסי הרים פתח במסע גיוס המונים כדי לקנות את פרסום הנימוקים של המשרד להחלטתו. בדיקה של מבקר פנים קבעה באפריל שהמשרד "פעל בלא בהיגיון" וכי "היבטים בהחלטתו נראים כעומדים בסתירה לחוק".
מרי לונג, מנהלת חטיבת היתרי התכנון במשרד שימור הסביבה, אומרת שהמשרד מקבל כעת את הטענה שהחלטתו הייתה שגויה. לדבריה, היא הנחתה את עובדיה להיצמד למגבלות הקיימות בתוכניות הניהול של הפארקים הלאומיים.
בכירים בתעשיית התיירות אומרים שהתושבים שפועלים נגד התיירות גורמים נזק כלכלי למדינה. "הם שוכחים שלפני עשר שנים, הקהילות בניו-זילנד שיוועו לצמיחה", אומר סיימון אינגליש הול, מנכ"ל "טוריזם ניו-זילנד", סוכנות שיווק תיירות. לדבריו, גורמי התיירות מודעים כעת לשינוי באווירה, ולכך ש"רוב רובה של ניו-זילנד עדיין לא הרוויח מהגידול בתיירות".
בשנה שעברה, משרד שימור הסביבה ביקש מהאזרחים להצביע על אזורי פיתוח חדשים כדי להקטין את הלחץ על מסלולי ההליכה הפופולריים. התקבלו כ-30 תגובות מאוכלוסייה של 4.8 מיליון מקומיים. קווין האקוול, יועץ בחברת שימור הטבע פורסט אנד בירד, אומר שההיענות הנמוכה לא מפתיעה. "למה שמישהו ירצה לנדב את מסלול ההליכה שהוא אוהב כדי למסחר אותו כפי שמסחרו את השבילים בפיורדלנד?" הוא אומר.
הבחירות הכלליות בספטמבר פיצלו את המדינה בין אלו שנהנו מהניהול הכלכלי-תיירותי של משרד שימור הסביבה בתשע השנים האחרונות, לאלו שנותרו מאחור. המנצחת הייתה מפלגת הלייבור מהשמאל, שהציעה מסים חדשים על תיירים כדי לממן תשתיות חדשות.