ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו קושטהו / צילום: רויטרס
האיחוד האירופי קיבל שתי ממשלות חדשות בסוף השבוע, ושתין לא נראות יציבות. הן מבוססות על קואליציות לא טבעיות, שמורכבות מקצוות של הקשת הפוליטית, מה שמעלה גם תהיות לגבי כיוון הנסיעה שלהן.
הממשלה החדשה באיטליה משלבת את הימין הקיצוני, שמתנגד למהגרים וגם לאיחוד האירופי בדמות מפלגת הליגה, ואת תנועת חמשת הכוכבים האנטי-ממסדית, שהבטחת קמפיין העיקרית שלה הייתה הכנסה בסיסית אוניברסלית לכל אזרח, שהיא בלתי אפשרית מבחינה תקציבית.
המשלה החדשה בספרד מחזיקה ב-86 מושבים בלבד בפרלמנט של 350 מושבים, והיא מתבססת על קואליציה של לא פחות מ-25 מפלגות או סיעות, החל בפודמוס מהשמאל הרדיקלי, עד מפלגות הפרישה הקטלוניות והמפלגה הלאומית הבסקית מהימין הקיצוני.
במבט ראשון, שתי הממשלות הללו נראות כמו מתכון לאי ודאות כלכלית מעמיקה בשתיים מהכלכלות הגדולות בגוש האירו.
אבל זה לא חייב להיות כך. האיחוד האירופי כבר היה בסרט הזה. כשממשלת המיעוט הסוציאליסטי בפורטוגל החלה לכהן בנובמבר 2015 בתמיכת שלוש מפלגות שמאל רדיקליות, כולל הקומוניסטים, גם היא התקבלה באותה עצבנות בבירות האירופיות ובשוקי ההון. בשנתה הראשונה של הממשלה החדשה, תשואת האג"ח הממשלתית הפורטוגלית לעשר שנים כמעט הוכפלה ליותר מ-4% על רקע חששות שהממשלה תאמץ מדיניות תקציבית חסרת אחריות ותבטל רפורמות קודמות, מה שיעמיד בסימן שאלה את פירעון החוב הציבורי של פורטוגל.
אבל בהנהגת ראש הממשלה אנטוניו קושטה, פורטוגל הוכיחה את עצמה כמודל של אחריות תקציבית, וקיבלה החלטות קשות של ניקוי המערכת הבנקאית שלה מחובות. כתוצאה מכך היא זכתה מחדש בדירוג השקעה לאג"ח שלה, ותשואת האג"ח הללו חזרה אל מתחת ל-2%. שר האוצר מריו סנטנו אפילו מכהן היום כנשיא התורן של מועצת שרי אירופה.
ראש הממשלה החדש בספרד הבהיר שהוא ינסה לחקות את המודל הפורטוגלי. פדרו סנשז ביצע אקרובטיקה פוליטית מרשימה כשהוא קיבץ את הקואליציה שלו כדי להדיח את מריאנו ראחוי בהצבעת אי אמון בפרלמנט - אבל מה שמרשים במיוחד הוא שהוא עשה זאת בלי להבטיח הבטחות מופלגות למפלגות האחרות. במקום זאת הוא התחייב להישאר על התקציב שהציע ראחוי, שמצוי בהליכי החקיקה האחרונים בפרלמנט. זה לא רק הרגיע את השווקים אלא גם את הלאומנים הבסקים, שעמדו לאבד מימון נדיב אילו היה סנשז מכריז על בחירות מוקדמות ועל תקציב חדש.
ממשלתו של סנשז עדיין חלשה, כמובן. הוא לא יצטרך להעביר תקציב נוסף אלא בסוף השנה הבאה, אבל הוא לא צפוי להיות מסוגל להעביר חקיקה מהותית כלשהי בפרלמנט הנוכחי. האינסטינקט שלו יהיה להימנע מבחירות עד לשנה הבאה כדי לבנות תמיכה, אומרים בעלי בריתו. אבל כדי לשפר את מעמדה של מפלגתו, הוא זקוק גם לתמיכת פודמוס מהימין וסיאודדנוס מהמרכז-ימין. הוא צפוי לפנות לבוחרים מהשמאל על ידי ביטול כמה מההגבלות על חירויות האזרח שהטילה הממשלה של ראחוי, אבל לא סביר שהוא ישנה במשהו את רפורמות שוק העבודה ואת שוקי המוצרים שעזרו לספרד לצמוח היטב בחמש השנים האחרונות. סנשז גם לא צפוי לערער את יציבות שוקי ההון או לערער את דימויו כפוליטיקאי מהזרם המרכזי באירופה.
נכון, קשה הרבה יותר לראות באיטליה תוצאה פורטוגזית כזו. הקואליציה החדשה ויתרה על כמה מההצעות הראשונות הרדיקליות שלה, כולל דרישה להקלת החוב הציבורי. ובתגובה ללחצים של חוגי העסקים בצפון המדינה, מעוזה של הליגה, תיקי האוצר והחוץ נמסרו לטכנוקרטים נחשבים. אבל הקואליציה עדיין מחויבת לקיצוצי מס ולהוצאה חדשה על רווחה, שלפי כמה אומדנים תגיע ל-6% מהתמ"ג האיטלקי. הממשלה החדשה הבטיחה גם לבטל שינויים במערכת הפנסיה ובחוקי העבודה.
היצמדות לתוכניות הללו תוביל ללא ספק לעימותים עם בריסל ועם שוקי ההון. הסיכון הגדול ביותר הוא ירידת דירוג האשראי האיטלקי, שתעלה ספיקות לגבי יכולת החזר החובות בטווח הארוך. מודי'ס כבר העמידה את איטליה במעקב להורדת דירוג אפשרית ל-Baa2, שתי דרגות בלבד מעל דירוג זבל.
אבל הממשלה האיטלקית החדשה לא תהיה הראשונה שתגיע לבריסל במגמת עימות, רק כדי למתן את מדיניותה כשהמורכבות של הפוליטיקה האירופית תתברר לה. אחרי הכול, ממשלת יוון הנוכחית התעמתה עם בריסל במשך שישה חודשים ב-2015, אבל כעת היא נחשבת לשותפה אמינה של בריסל. גם ממשלת פולין הנוכחית מנסה לפרוק את המתח עם בריסל סביב רפורמות בתי המשפט שלה, שמאיים לפגוע באינטרסים הרחבים יותר של פולין, כולל נושא התקצוב שלה במוסדות האיחוד. אפילו בריטניה, שמנהלת מו"מ על עזיבת האיחוד, מוצאת את עצמה מנסה לשמר כמה שיותר את יחסי הכלכלה והביטחון עם אירופה.
לאיטליה יש אינטרסים רחבים יותר בתחומים כמו ביטחון והגירה, שמצביעים על הצורך בהידוק היחסים עם האיחוד האירופי. חוץ מזה, שתי המפלגות בקואליציה נבחרו על סמך הבטחות ליותר מקומות עבודה וצמיחה, לא החנקת ההבראה והכנסת איטליה למשבר חדש. הן כעת מפלגות שלטון, והן יודעות שאם הן לא יספקו את הסחורה, הן לא יישארו כאלה.