קידוח נפט / צילום: רויטרס, Essam Al Sudani
אופ"ק חזר לסכסוכים הפנימיים המסורתיים שלו אחרי תקופה של הרמוניה כמעט מלאה, אבל משקיעים שמהמרים על עליית מחירי הנפט בציפייה למחלוקת לא מכירים היטב את ההיסטוריה של הקרטל הזה, וגם לא את מצב שוק הנפט הנוכחי.
בסוף השבוע תתקיים ישיבת שרי הנפט של ארגון המדינות המייצאות, אופ"ק, והמחלוקת היא בין מנהיגת הקרטל, סעודיה, לבין שלוש מבין חמש המייסדות שלו, איראן, עיראק ו-ונצואלה. רוסיה, שאינה חברה באופ"ק, תומכת בעמדת סעודיה להעלאת תפוקה ב-300,000 עד 600,000 חביות ביום.
מחירי הנפט נלחצו בשבועות האחרונים כלפי מטה על רקע החששות שסעודיה ורוסיה ידחפו להעלאת תפוקה גדולה יותר. אתמול עלו המחירים מאחר שהסוחרים העריכו שהמדינות המתנגדות לסעודיה יצליחו לאכוף החלטה על העלאת תפוקה מצומצמת יותר. היום, הירידות בנפט התחדשו - המחיר נפל ב-1.67% ועומד כעת על כ-65 דולר לחבית.
המחלוקת באה אחרי 18 חודשים של קיצוצי תפוקה מתואמים, שהעלו את מחירי הנפט. כעת הארגון חזר למסורת שלו. פרשן אחד אמר בערוץ CNBC שהמחלוקת הנוכחית "עשויה לסיים את אופ"ק כפי שאנחנו מכירים אותו".
קצת היסטוריה ותורת המשחקים מראות שהתנהגות זו טיפוסית לאופ"ק, וכי העלאת התפוקה המוצעת תגיע, בלי קשר למה שהם יאמרו.
עם תפוקה כוללת של 21 מיליון חביות ביום, ויכולת להעלות אותה ב-700,000 חביות ביום לפחות בהתבסס על רמת ההפקה לפני הסכם הצמצום, סעודיה ורוסיה הן צמד רב- עוצמה. יחד הן מפיקות פי חמישה מאיראן או עיראק ופי 15 מוונצואלה.
כל השלוש הללו אינן בעלות יכולת להגדיל תפוקה. איראן ניצבת בפני ירידה בתפוקה בחודשים הקרובים על רקע העיצומים עליה, ותעשיית הנפט בוונצואלה נמצאת בנפילה חופשית. ונצואלה לבדה הוציאה 760,000 חביות ביום מן השוק העולמי משנת 2016 על רקע המחדלים שלה.
אילו הישיבה של יום ו' הייתה על קיצוץ תפוקה, הייתה אולי אי ודאות גדולה יותר. המדינות המפיקות מתקשות לוותר על הכנסות ועל נתח שוק. הגדלת תפוקה, לעומת זאת, היא צעד קל, והתנגדות לה היא מהלך קשה. בשנת 2000 הנציגים האיראנים יצאו מישיבת אופ"ק במחאה על החלטה סעודית להעלות תפוקה כדי לבלום עלייה חדה במחירי הנפט, אך חזרו לדיונים במהירות. ב-1986 סעודיה הוכיחה את ההגמוניה שלה על ידי הצפת השוק כדי להעניש את המדינות שחרגו ממכסת התפוקה שנקבעה להן, ושיגרה את מחירי הנפט לירידה של 50%.
המדינות המרדניות באופ"ק צריכות להיות שבעות רצון מכך שהעלאת התפוקה המוצעת עדיין מוגבלת. המחירים עדיין גבוהים מספיק כדי לעודד הפקת נפט פצלים בארה"ב, ואולי אפילו להאט את הביקוש לנפט, והדברים היו יכולים להיות גרועים בהרבה מבחינתן.