ציוד של קאטרפילר / צילום: רויטרס, מייק בלייק
אם הנשיא טראמפ רוצה באמת להשתמש במתחי הסחר הנוכחיים כדי לקדם עידן של סחר הדדי חופשי והוגן, יש תקדים לגישה שכבר הצליחה. היא אמנם לא תרגש את החוג הפוליטי של הנשיא ולא תשלוט במהדורות החדשות, אבל יש לה פוטנציאל להרגיע את השווקים, לעודד צמיחה כלכלית וליצור מורשת בת קיימא.
ב-7 באפריל 1988, מנכ"ל קאטרפילר ג'ורג' שפר העלה הצעה פשוטה וישירה במכתב לנציג הסחר האמריקאי קלייטון יוטר. הוא ציין ש"המכסים על מוצרים כמו אלו שקאטרפילר מייצרת הם בדרך כלל 2% עד 2.5% בארה"ב, 4% עד 10% במדינות מפותחות אחרות ויותר מ-15% ברוב המדינות המתפתחות".
הפתרון של שפר היה לעניין, ובלי שום יוצאים מהכלל: "כדי לתקן את אי השוויון הזה היינו מציעים שמכסים על מיכון לעבודות עפר, בנייה וטיפול בחומרים ועל המנועים יבוטלו לחלוטין - בכל העולם".
כדי להבהיר שההצעה שלו איננה קומבינה כלשהי, הוסיף שפר: "כדאי שתדע שבכמה שווקים, ועם כמה מוצרים, מכסים מספקים יתרון מיידי לקאטרפילר. אבל בטווח הארוך אנחנו סמוכים ובטוחים שעובדינו, לקוחותינו והמשקיעים יקבלו את השירות הטוב ביותר כשיאפשרו לנו להתחרות בשוק פתוח לגמרי". זו הייתה כל ההצעה. בלי איומים, בלי תיאטרליות, בלי כוונות סמויות של לעבוד על השיטה. נציג סחר החוץ יוטר אימץ את הצעת איפוס המכס של קאטרפילר.
אחרים הצטרפו לרכבת. ג'ון דיר הציעה שמיכון חקלאי יתווסף לרשימה. אינטרנשיונל פייפר התעקשה שנייר צריך להיכלל. קואליציה של אפס מכס התארגנה בהובלת קאטרפילר והנציגה של אינטרנשיונל פייפר בוושינגטון, לין ויתי. כאשר סבב אורוגוואי של ההסכמה הכללית על מכסים וסחר הושלם ב-1994, רשימת אפס מכס כללה גם תרופות, פלדה, צעצועים, בירה, משקאות חריפים, ריהוט, ציוד רפואי וציוד מכרות.
גם רשימת המדינות הייתה רחבה. מכונות של קאטרפילר ששווקו לאירופה, יפן, קנדה, דרום קוריאה ולעוד כמה מדינות כבר לא היו כפופות למכס. הלקוחות האמריקאים נהנו ממחירים נמוכים יותר ומאיכות גבוהה יותר.
ב-2011, לפני קריסת סבב דוחה (קטאר) של שיחות ארגון הסחר העולמי, ממשיכו של שפר, דאג אוברהלמן, ניסה להרחיב את אמנת אפס המכס לסין, הודו, ברזיל ועוד. לרוע המזל, אף שהאיחוד האירופי היה על הרכבת וסין אותתה שהיא מתעניינת, מדינות כמו ארה"ב התעייפו מהתהליך של ארגון הסחר, והמאמץ נכשל.
באופן פרברסי, טראמפ אולי ישיג את מה שהיה בלתי אפשרי לפני שבע שנים. רמת החששות לגבי הסחר העולמי בשיא של 89 שנים, אבל מה שמפתיע הוא התגובה לשפע המכסים החדשים של ארה"ב. התגמול בצעדים דומים היה צפוי, אך מעטים צפו הורדה מהירה של מכסים על יבוא שאינו אמריקאי. השותפות הטרנס-פאסיפית עם אפס המכס שלה נמשכה גם ללא השתתפות ארה"ב. יפן ואירופה הסכימו לבטל את המכס על מוצרי הצד השני. קנדה, מקסיקו ואוסטרליה מצוידות בתיאבון בריא לכל הסכם סחר חופשי חדש. אפילו סין מפחיתה מכסי יבוא, מלבד על יבוא אמריקאי.
לפני שארה"ב תהפוך למבצר עוד יותר גדול של מכס על ידי הטלת 20% על מכוניות מאירופה ומיפן, ועל כל היבוא מסין, יכול להיות שזה הזמן לרכוב על התיאבון העולמי המחודש למכס אפסי.
במקום להסלים את מה שהופך למלחמת סחר בין ארה"ב לבין שאר העולם, הממשל יכול להשתמש בחרדה הבינלאומית הנוכחית כדי להשיג הסכם עולמי לאיפוס מכסים. ומה שאפילו מרשים יותר בהתחשב בכישוריו של הנשיא טראמפ, הוא יוכל להשיג זאת בתוך שנה, למרות שהסכמים פחות שאפתניים הושגו אחרי כמעט עשר שנים או בכלל לא.
אחרי הכול, העלאת מכסים בארה"ב היא קלה יחסית, כי צריך רק לשכנע את האמריקאים לשלם יותר. לגרום למדינות אחרות לוותר על המכסים שלהן הרבה יותר קשה. אבל ההיסטוריה הוכיחה שזה אפשרי.