רחוב בעיר חומס / צילום: רויטרס ,Omar Sanadiki
הלחימה הפכה שכונות שלמות בעיר השלישית בגודלה בסוריה, חומס, לערימות של הריסות, אבל גרוטאות המתכת שנותרו נאספות ומותכות במפעל פלדה מקומי, כדי לבנות מחדש את הבתים ההרוסים. הבעלים של המפעל הוא סאמר פוז, איש עסקים שעשה הון מהמלחמה שהרסה את ארצו.
במדינה שאנשי עסקים רבים נמלטו ממנה כאשר הלחימה השתוללה, פוז העדיף להישאר. הוא עשה עסקים עם צדדים רבים בעימות, כמו מכירת חיטה לשטחים שהוחזקו על ידי דאעש ועל ידי הכורדים. הוא ניהל עסקים שנעו מתרופות עד מלט, נשאר מקורב גם לממשלה, ולאחרונה הוא עושה איתה עסקים.
פוז הצליח לעשות משהו נדיר בכלכלת המלחמה בסוריה: להתעשר בלי להיענש. כתוצאה מכך הוא הפך לכלי החשוב ביותר של משטר אסד לניהול עסקים.
הוא מתכנן להקים גורדי שחקים על שטחים שהמשטר הפקיע מחברי אופוזיציה בדמשק. מוקדם יותר השנה הוא הפך לבעל מניות הרוב לצד הממשלה במלון ארבע העונות היוקרתי בבירה, שבו שוהים נציגי חוץ כשהם מנסים לספק עזרה הומניטרית ולשמור על נוכחות דיפלומטית.
לאורך הדרך הזו, פוז בן ה-45 הסתכסך עם הרשויות בטורקיה, והיחסים שלו עם המשטר הסורי גרמו לכמה דיפלומטים לתהות איך הוא התחמק מסנקציות מערביות.
בשלב הבא של הקריירה שלו, פוז רוצה שהכבשנים של מפעל הפלדה שלו בחומס יהיו אבן הפינה של שיקום סוריה עוד לפני הסדר פוליטי. הוא מנסה לגייס משקיעים זרים ותורמים, שבדרך כלל מתרחקים מסוריה כל עוד הנשיא בשאר אל אסד ממשך לכהן בה.
בעוד שחברות או ישויות אמריקאיות מנועות מהשקעות חדשות בסוריה בכלל, לחברות אירופיות מותר לעשות עסקים עם יחידים סורים שאינם חברי ממשלה, הכוחות המזוינים, משפחת אסד או אחרים שנתונים לסנקציות. בשנה שעברה ארגנה חברת ההחזקות של פוז, קבוצת עמאן, יריד מסחרי בינלאומי בדמשק.
אימפריה של פלדה, נדל"ן, רכב וזהב
כשהוא לוגם תה בשעת חצות במסעדה בביירות תחת עינם פקוחה של שומרי ראשו, פוז, שכמעט אינו מעניק ראיונות, אומר שגם אינטרסים לאומיים מניעים אותו, לא רק האינטרס שלו. מייצור סוכר עד ייצור רכב ונדל"ן, הוא אומר, הוא מתכוון להחזיר לסוריה פליטים וליצור עבורם אלפי מקומות עבודה.
"כשאתה עושה די כסף, אתה מתחיל לחשוב על מה שאתה יכול לעשות בשביל ארצך", אמר פוז, כשהא מציץ במסר שהביא אליו עוזר בטלפון הנייד שלו. "אם אני לא אחשוב על השיקום של סוריה, מי יחשוב?"
אי אפשר לאמוד את הונו האישי של פוז, והוא אינו חושף אותו, אבל סורים אומרים שהוא הפך לאחד מעשירי המדינה, עם אינטרסים שכוללים - מלבד פלדה, מלונות ודיור - גם ייצור תרופות, זיקוק סוכר, הרכבת מכוניות, בקבוקי מים וכריית זהב.
זו אימפריה שהוא בנה אחרי ששב מלימודים בחו"ל, מעסק שאביו הקים. מפעל הפלדה שלו מעסיק יותר מ-1,000 סורים, כ-100 הודים וקומץ של מומחים מרוסיה.
ג'יהאד יזיגי, אנליסט שעוקב מקרוב אחרי הקריירה של פוז כעורך אתר העסקים מביירות Syria Report, נמנה עם אלה שמאשימים שאימפריית העסקים שלו מציעה עורק חיים פיננסי למשטר אסד. "אם ממשלות וחברות מערביות יתחילו לעשות עסקים עם פוז, הן יתקדמו למעשה לקראת נורמליזציה של המשטר", הוא אמר.
פוז אמר שהוא צריך לעבוד עם הביורוקרטיה הממשלתית במידה מסוימת כדי לעשות עסקים בסוריה, אבל הכחיש שהוא מקורב לאסד יותר מאנשי עסקים אחרים במדינה. הממשלה לא הגיבה לשאלות על פוז.
איש העסקים נמוך הקומה, בעל העיניים הכחולות והשיער המסורק לאחור הוסיף שהוא מנסה להתרחק מהעין הציבורית. "מי שמופיע פחות בציבור, עושה פחות טעויות", לדבריו.
השאיפות הגדולות נולדו בארה"ב
הוא נולד ב-1973 בעיר הנמל לטקיה לאב שהיה רוקח, וגדל בתקופה שבה המשפחה השולטת אסד השיקה מדיניות של המרצה כלכלית, שהולידה אליטה עסקית עירונית. ב-1988 הקים אביו זוהייר חברה למסחר שנקראה פוז, שהפכה לקבוצת עמאן שהיא כעת לב הפעילות של המשפחה.
סאמר פוז למד באוניברסיטה האמריקאית בפריז בתחילת שנות ה-90 ואומר שהוא לקח גם קורסים באוניברסיטאות בוסטון וסן דייגו. צרפת העניקה לו את השנים היפות ביותר בחייו, אבל בארה"ב נולדו השאיפות שלו. "בארה"ב אתה יכול לגדול באמת, בצרפת לא. בצרפת הכול petit, petit, petit ".
בשובו לסוריה הוא הרחיב את העסק המשפחתי על ידי יבוא של מיכון חקלאי ומלט. ללא קשרים מתאימים, החברה לא צמחה בהרבה. "היינו עסק מהליגה השנייה או השלישית", הוא אמר.
מלחמת האזרחים שפרצה ב-2011 שינתה את זה. הלחימה הבריחה עסקים ויצרה כאוס שהיטיב עם אנשי עסקים זריזים שיכלו להישאר ביחסי ידידות עם המשטר ועם קבוצות מורדים למיניהן.
המלחמה יצרה הזדמנויות חדשות
יותר מ-500 אנשי עסקים נחטפו למטרת כופר נפש על ידי לוחמי המורדים במחצית הראשונה של 2012, לפי פארז שיהאבי, יו"ר התאחדות התעשייה בסוריה. כאשר ראשי עסקים נמלטו מהמדינה, נעלמו מחאלב תעשיית הסבון בת מאות השנים שלה, משפחות תעשיית השוקולד האגדיות ואלפי עסקי טקסטיל שייצרו משי יקר וחפצי דת נוצרים ויהודיים.
בריחתם של כה הרבה עסקים פתחה הזדמנויות בפני פוז, עם צדדים שונים בסכסוך הסורי. "עבדתי ארבע שנים בלי מתחרים בכלל", הוא סיפר.
ממשלות המערב הטילו עיצומים על כמה אנשי עסקים שנשארו בסוריה, כמו איסור על חברות ויחידים לנהל איתם עסקים והקפאה של נכסיהם בחו"ל. אחד מהם היה מאנשי העסקים הבכירים במדינה, ראמי מחלוף, איל תקשורת ודודנו של אסד, שלפי האיחוד האירופי "מממן את המשטר". מחלוף ערער ללא הצלחה על הכללתו ברשימת הסנקציות. אנשי עסקים אחרים נענשו על מכירת נפט משטחי דאעש או מימון מיליציות פרו-ממשלתיות.
כשהפרופיל ציבורי של פוז עלה, בכמה שגרירויות אירופיות בביירות עלו מחשבות על כך שגם הוא צריך להיענש על קרבתו למשטר. שום מדינה באיחוד האירופי לא העלתה רשמית את שמו כדי להתחיל את תהליך העיצומים. פוז אמר שהסנקציות נחסכו ממנו מפני שהוא משקיע בתעשיות שאינן קשורות לפעילות הצבאית של המשטר, וכשהוא מפיץ חיטה וסחורות מזון זו למעשה עזרה הומניטרית.
"אם עלי יטילו עיצומים, גם על האו"ם יטילו עיצומים", לדבריו.
לפי אדם בלטקיה שמכיר מקרוב עסקיו של פוז, הוא קנה פעם חיטה מלאה בתולעים מדאעש, אחסן אותה בטורקיה, שינה את תעודת המקור כאילו החיטה היא מרוסיה ומכר אותה חזרה לאזורים בצפון סוריה. פוז אומר שהסיפור הוא בדיה שהמציאו יריביו כדי לפגוע במוניטין שלו. "זוהי שנאה טהורה בין אנשי עסקים", הוא אמר.
הוא העביר את אשתו וילדיו לטורקיה לפני חמש שנים כדי להגן עליהם מפני המרד בסוריה. את האזרחות הטורקית קיבל על ידי השקעה במדינה זו.
חשד לרצח של איש עסקים
בסוף 2013 התגלתה בטורקיה גופתו של איש עסקים מצרי-אוקראיני שלא העביר לפוז משלוח חיטה בשווי 14 מיליון דולר. הרשויות בטורקיה עצרו את פוז בחשד שהוא הזמין את הרצח של אותו איש עסקים, רמזי מאטה, וטשטש את הראיות לכך.
פוז שוחרר ממעצרו במאי 2014, ולדבריו הוא נוקה מכל חשד בשימוע השני שנערך לו. בכיר טורקי אמר שהוא שוחרר בערבות של חצי מיליון דולר.
אותו בכיר מסר שכחצי שנה אחרי שחרורו של פוז, בית משפט באיסטנבול דן אותו לארבע שנות מאסר וחודשיים על השמדת ראיות. גזר הדין הושהה בהמתנה לערעור, לפי המקור, שגרסתו דומה לזו של התקשורת טורקית באותה עת. פוז הכחיש שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר.
לפי המקור הטורקי, פוז עדיין ניצב בפני האשמות שהוא הזמין את הרצח, והוא מגיע לטורקיה כדי להשתתף בדיוני בית המשפט. פוז אמר שהוא מגיע לטורקיה לצורך עסקיו. הוא העביר את משפחתו לדובאי.
הנסיך אל-וואליד מכר לו מלון
ההרס הכלכלי שגרמה מלחמת האזרחים בסוריה, שנאמד על ידי הבנק העולמי ב-226 מיליארד דולר עד סוף 2016, יצר אקלים עוין לאנשי עסקים, להוציא אלו שנשארו במדינה וטיפחו קשרים עם המשטר. פוז אותת על הצטרפותו לאליטה המסחרית הסורית ברכישת "אוריינט קלאב" בדמשק והחזקת רוב במלון ארבע העונות בעיר, שנקנתה מהמיליארדר הסעודי הנסיך אל-וואליד בן טלאל.
בשנה שעברה, בשותפות הגלויה ביותר שלו עם המשטר, פוז נכנס למיזם בפרופיל גבוה עם הרשות המקומית של המחוז שמקיף את דמשק. הוא קנה את הזכות להקים שלושה מגדלים וחמישה מבנים נמוכים יותר על קרקע שדיפלומטים זרים מתארים כקרקע שהופקעה מאנשים שהתנגדו למשטר בתחילת ההתקוממות.
הבעלים הקודמים קיבלו תשלום, אבל נמוך מכדי לקנות דירות במגדלי המגורים המתוכננים, לפי מקורות דיפלומטיים. פוז הגן על מעורבותו בפרויקט - שנקרא רשמית "מארוטה סיטי" אבל כינויו העממי הוא "פרויקט 66" על שם הצו הנשיאותי - בטענה שהבתים שנהרסו נבנו ללא רישיון בנייה ולא הוא זה שהפקיע אותם.
בשנה שעברה, המשטר גינה איש עסקים בולט בשם עימאד עייוואטי לאחר שהוא עבר לדובאי. מיליציה פרו-ממשלתית תפסה מפעל ייצור כבלים שלו והחלה לבזוז מיכון. עייוואטי ביקש מפוז להתערב בעניין, לפי מקור יודע דבר. פוז קנה את המפעל, בהנחה גדולה.
חוזה גדול ראשון עם חברה אירופית
לאחרונה השיג פוז את החוזה העקיף הראשון שלו עם חברה אירופית, בשווי 250 מיליון דולר לפי עובדים שלו. החברה השותפה הישירה, ביומס תעשיות מטוניסיה, תקנה מיכון מיצרנית סוכר גרמנית, קבוצת BMA, ותשלח אותו למפעל סוכר סורי שבבעלות פוז.
ביומס לא השיבה לפניות לקבלת תגובה. NMA אישרה שיש לה חוזה אספקה לחברה מטוניסיה, ושהיא יודעת שהמיכון מיועד לסוריה. באמצעות עסקאות כאלה, פוז מקווה להביא השקעות זרות לסוריה בלי להפר את העיצומים הבינלאומיים שמגבילים את השיקום.
בחומס, שהפכה למעוז של המורדים עד שנאלצה להיכנע בעקבות שלוש שנות הפצצות על ידי המשטר, פוסטרים על שרידי מבנים מראים את אסד מניף ידיים ומצהיר "יחד נבנה מחדש".
במפעל הפלדה בחומס, שלא פעל כשפוז קנה אותו בשנה שעברה, שלושה מחמשת כבשנים כבר פועלים. "שיקום", אמר פוז, "זה להחזיר בני אדם ולתת להם עבודה. זה להתחיל לסובב את הגלגלים".