אנגלה מרקל, בנימין נתניהו ושרים מהממשלה הישראלית והגרמנית במפגש / צילום: הרשות לחדשנות
לו אני אחת מהמנהלות או היזמיות שפועלות לקידום נשים בהייטק הישראלי, הייתי שולח פרחים למי שצילם את תמונתה של קנצלרית גרמניה בכנס החדשנות. אפשר למחות עד האלף הבא על מיעוט הנשים בתחום, ועל המכשולים העומדים בפניהן. אפשר לצטט סטטיסטיקות, ולדבר גבוהה גבוהה על גיוון - מילה כל כך פופולרית ומכובסת, שמשרה נמנום על רוב שומעיה. בסופו של דבר, התמונה של מרקל אומרת הכול: חדשנות, בישראל, זה עדיין עסק לגברים. ומבחינת ממשלת ישראל, זהו מצב הדברים הטבעי.
עוד על מחאת הנשים:
● הדרך של הנשים עוד ארוכה: כשזה מגיע לתכל'ס, השינוי לא מתרחש
● הממזרות משנות את הכללים: היום שבו הנשים הסתערו על ביהמ"ש העליון
● "מכירה את התחושה של להיות האישה היחידה בחדר"
● ההסתבכות של רונאלדו: נייקי ו-EA Sport עוקבות אחרי הפרשה
התמונה הזאת ממחישה, יותר מכל מאמר מלומד, דיסוננס שאי אפשר להתעלם ממנו. הממשלה והעומד בראשה מקפידים כבר שנים לשווק את ישראל כמדינת החדשנות, הקדמה וההייטק. מנהיגים שמגיעים לכאן, אפילו לביקורים סמליים כמו של הנסיך ויליאם, נלקחים אחר כבוד לחזות בסטארט-אפים ולפגוש יזמים. אלה הפנים היפות של ישראל, המתקדמות והמתוחכמות, שמסתירות צדדים נעימים פחות ושנויים במחלוקת יותר. טק-ווש, אם תרצו.
מחאת הנשים ברחבי ארה"ב:
אלא שמכונת הטק-ווש מתחילה לחרוק. כשאנגלה מרקל מביעה, באנדרסטיימנט אירופי, את התקווה שבמפגש הבא מסוג זה יהיו עוד נשים מלבדה סביב השולחן, היא מציבה לישראל מראה מול הפרצוף. קדמה טכנולוגית שאין בצדה קדמה חברתית היא אולי יעילה, אולי מבטאת עוצמה כלכלית, אבל היא סימן לחברה חולה. ההצטרפות של חברות הייטק רבות למחאת הקהילה הגאה בקיץ, והמחאה הפמיניסטית המתהווה בעקבות ביקור מרקל כעת, מעידות שההבנה הזאת מתחילה לחלחל גם בתוך תעשיית ההייטק. זה לא מספיק, זה לא שינוי עומק, אבל זאת התחלה.
בניגוד לתפיסת העולם של כל מיני חסידי "הסברה", לא מדובר כאן רק בבעיה שיווקית מול העולם הנאור, אלא בבעיה מהותית, פנים-ישראלית. והיא לא קשורה רק לשאלה, הפורמלית והקשה להוכחה, האם ועד כמה ישנה הפליה פסולה בקבלת נשים לעבודות הייטק. קבוצות הומוגניות נוטות לראיית עולם אחידה יותר, שמתמקדת בבעיותיהן ובצורכיהן - לא מתוך רוע, אלא מתוך קושי להזדהות עם מי שחיים במציאות אחרת לגמרי. כאשר הרוב המוחלט של היזמים, העובדים הבכירים והשותפים בקרנות ההון סיכון הם גברים, לרוב ממעמד בינוני-גבוה ומעלה, לרוב מאותו רקע חברתי ועדתי, מספר נקודות המבט סביב השולחן מצטמצם, והתוצרים בהתאם.
מציאות חברתית ישנה ועצובה
עמק הסיליקון ספג בשנתיים האחרונות קיתונות של ביקורת על כך שהוא מרוכז עד אימה ב"בעיות" של פלח מצומצם מאוד מהאוכלוסיה, מה שמוביל למוצרים מופרכים כמו מסחטות מיץ ב-400 דולר. ישראל עדיין לא הגיעה לנקודות הקיצון האלה, אולי כי עדיין מוטמעים בה ערכים חזקים יותר של סולידריות חברתית. ועדיין, אפשר רק לשער אילו פתרונות למצוקות ורצונות של קבוצות שונות בחברה הישראלית - נשים, במקרה הזה, אבל גם מיעוטים - היו עולים אילו ייצוגן בסצינת ההייטק היה שיוויוני יותר. דוגמה לכך אפשר למצוא בעיתונות הטכנולוגיה הישראלית, שבשנים האחרונות, מאז שעיתונאיות רבות יותר החלו לעסוק בה, השתפרה בצורה משמעותית והגדילה את טווח האירועים שהיא מסקרת.
השאלה למה התהליך הזה לא קורה עדיין בהייטק עצמו (לפחות לא מספיק), ואיך אפשר לשנות זאת, היא אחת המורכבות שבנמצא. מיזוגניה מכוונת, אווירה עוינת ואפילו הטרדות מיניות הן חלק מהגורמים שמדירים נשים מההייטק, וצריך להילחם בכך, אבל זה עוד החלק שהכי קל להצביע עליו. שיטת ה"חבר מביא חבר" שמאפשרת ליזמי הייטק לסמוך אלה על אלה, החינוך השונה שניתן לנשים ולגברים בכל הנוגע ללקיחת סיכונים ולביטחון עצמי, הציפייה החברתית מנשים לשאת באחריות לגידול הילדים - אלה רק שלושה גורמים שקשה הרבה יותר לנתח ולפעול מולם. אין ברירה אלא לעשות זאת.
בימים אלה הממשלה לא מהססת להתערב במחסור הכולל בעובדי הטכנולוגיה בישראל, ולקדם הכשרות טכנולוגיות וסיירות תכנות. אותה חשיבה צריכה להנחות אותה בכל הנוגע לנשים בהייטק: גם אם הנזק מייצוג החסר שלהן קשה יותר לכימות, הגיע הזמן לא לדבר עליו כמשהו שיהיה נחמד אם ישתנה, אלא כעל מחסור בוער שיוצר עיוות חברתי. כי גם אילו היו משולבות בתמונה של מרקל כמה יזמיות שמעידות כביכול שאנחנו בסדר, היא עדיין הייתה מבישה, ומבטאת היטב את יחסי הכוחות הנוכחיים. במקום לייצג חדשנות, כפי שממשלת ישראל התכוונה, היא מייצגת מציאות חברתית ישנה ועצובה.