מכרה זהב בניז’ר. מקור חיים במדינה שבה השכר הממוצע הוא 2.71 דולרים צילום: Gettyimages/Anadolu Agency
עיר אוהלים גדושת תושבים צצה בצ'יברקטן, נקודה נידחת במדבר סהרה, שמצטיינת בעיקר בתנועת מהגרים צפונה, בטרור ג'יהאדי ובהברחת סמים.
בשנתיים האחרונות, כ-35,000 בני אדם נהרו לאזור נטול חוק זה בגבול ניז'ר ואלג'יריה ממערב וממרכז אפריקה. רוב המגיעים הגיעו מסיבה אחת - זהב.
בצ'יברקטן קיים מכרה הזהב הידני המתפקד הגדול ביותר בניז'ר, מדינה מוכת עוני עם שיעור הילודה הגבוה ביותר בעולם שהפכה לבעלת ברית של המערב במלחמה בטרור ובמאמץ לעצור את ההגירה מאפריקה לאירופה.
הכורים מגיעים לכאן על גבי חמורים או אופנועים ואפילו ברגל. החלק האחרון של הנסיעה הוא במשאיות בליווי צבאי. הם הופכים את השממה למטרופולין מדברי. החנויות כאן מוכרות כל דבר, מעוגיות וקופסאות טונה ועד גלאי מתכות ודינמיט. מסעדות, מרפאות וברים מאולתרים צצים בכל מקום, פועלים על חשמל מגנרטורים רועשים.
המכרה עצמו, במרחק שלושה ימי נהיגה לפחות מהיישוב הקרוב ביותר, הפך למוקד משיכה לאפריקאים שמחפשים להתעשר, וליתר דיוק כסף לשגר הביתה או מימון להגירה המסוכנת והיקרה שלהם לאירופה.
דמי ההברחה נסקו
דמי ההברחה של מדריכי המהגרים נסקו מאז שממשלת ניז'ר עצרה השנה מאות מדריכים כאלו במסגרת עסקה עם האיחוד האירופי לעצירת זרם בני האדם שחוצים את מדבר סהרה בדרך לים התיכון. המצוד הזה החליף את נתיבי ההברחה המסורתיים של המהגרים דרך העיר אגאדז בניז'ר ואחר כך בלוב, בנתיבים חדשים דרך אלג'יריה שעוברים סמוך לצ'יברקטן.
ההתרחבות המהירה של המכרה היא חלק מעלייה רחבה יותר בכרייה ידנית של זהב ומתכות יקרות נוספות באפריקה.
מספר העובדים בתעשייה הזו ברחבי העולם זינק בחמש השנים האחרונות, וכעת מדובר על יותר מ-40 מיליון עובדים ב-57 מדינות, לפי דוח של הפורום הבין-ממשלתי לכרייה, מינרלים, מתכות ופיתוח בר-קיימא מ-2017.
הבהלה לזהב בניז'ר, שהחלה ב-2014, באה כאשר 20 מיליון תושבי המדינה הזו נפגעו ממלחמות האזרחים במדינות השכנות מאלי ולוב, מהתקוממות מחתרת בוקו חראם בניגריה ומהתקפות אחרונות של כנופיות טרוריסטים ג'יהאדים. מכרות זהב נוספים, ביניהם מתחם דג'אדו המסועף הסמוך יותר לגבול לוב, נסגרו בעקבות מאבקים בין ארגונים חמושים שמנסים להשתלט עליהם.
כל יום בצ'יברקטן כורים עם פנסי ראש מאולתרים יורדים לעומק של 140 מטר מתחת לחולות הלוהטים כדי להכות בסלעים במכושים. לפני שקיעת השמש הם קושרים חבלים למותניהם (במקום חגורות), ממלמלים תפילה ועולים על פני השטח.
במדינה שבה כמעט עשירית מהילדים מתים עד גיל חמש, והבנק העולמי מעריך שההכנסה הממוצעת בה היא 2.71 דולרים ליום, רבים רואים את המכרה הזה כמקור חיים.
מומחי הדינמיט מקבלים 9.25 דולרים לכל פיצוץ, ורובם מבצעים חמישה פיצוצים ביום. כורה ממוצע מרוויח 462 דולר בחודש במדינה שבה מורה שלמד באוניברסיטה מרוויח 277 דולר בחודש בממוצע.
הרוב הגדול של הרווחים נשאר בידי אלו שקנו חלקות אדמה במכרה.
"כל יום כאן קשה מאוד"
איברהים ועבדאללה, שני כורים צעירים ממאלי, הגיעו לכאן כדי לממן את הגירתם לאירופה. "אני מקווה להרוויח כאן מספיק כסף כדי להגיע בשלום לצרפת ולמצוא שם עבודה טובה", אומר איברהים, ומוחה אבק צהוב ממצחו. "כל יום כאן קשה מאוד, אבל עדיף מאשר הבית", אומר חברו.
כמה אנליסטים אומרים שהתרחבות המכרה בצ'יברקטן משפיעה של הדינמיקה של הביטחון באזור שאין בו מוסדות שלטון, וארה"ב ואירופה רואות בו חממה לארגוני טרור מוסלמי.
"הברחת הנשק באזור עלתה עם פתיחת מכרות הזהב", אמר מתיה פלרן מהמכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים. "המכרות משמשים את המבריחים גם להעברת מהגרים בצורה סמויה".
ממשלת אלג'יריה הקימה ב-2016 גדר בגובה שני מטרים לאורך מאות קילומטרים של גבול כדי למנוע חציית משאיות של הברחת מהגרים . מאפריל 2017, אלג'יריה עצרה יותר מ-11,000 מהגרים והחזירה אותם למדבר, 15 ק"מ מעיר הגבול אסמאקה בניז'ר. הם נדרשו לחזור לבתיהם, לפי ארגון ההגירה הבינלאומי של האיחוד האירופי. רבים מהם מתו בדרך.
ממשלת אלג'יריה הודיעה ביום ה' שעבר שהיא גירשה מהגרים ממערב אפריקה באופן חוקי ולפי אמנות בינלאומיות. "ההתנהגות של אלג'יריה הפכה לבעיה גדולה", אמר חסן סאליסו, מנהל המכרות והמחצבות בניז'ר. "הדאגה הגדלה ביותר שלנו היא שלא להחמיר את מצב ההגירה ותנועת כלי הנשק".
שרשרת אספקה חוצת גבולות
עשרות הקילוגרמים של זהב שנחפרים במכרה צ'יברקטן בכל שבוע מועברים בשרשרת אספקה חוצת גבולות של סוחרים ושליחים, בדרך כלל עד לשוק הזהב הענק של דובאי. העושר הזה יצר שכבה חדשה של בארוני זהב, שחלקם מקושרים להברחת סמים, עם קשרים הדוקים לגורמים ממשלתיים בדרג גבוה.
מרבצי הזהב בצ'יברקטן התגלו ב-2014. כמה מחפשי זהב עקבו אחרי עורק של קוורץ, סלע שמצוי במקרים רבים ליד זהב, שהתפתל מערבה עד שהם הגיעו לצ'יברקטן, ומצאו בה מרבצים גדולים של המתכת הצהובה.
"חיינו למעשה על אי בודד", אמר איסאקה ארי, ניגרי שהיה אחד המחפשים הראשונים, וכעת הוא מפעיל כמה פתחי מכרות עם אחיו. לא היו שם טלפונים ולא דלק, ומים עלו 140 דולר לכ-200 ליטר.
אבל היה זהב. "לא עבר חודש בלי כמה קילוגרמים שלו", הוא אמר.
כשהשמועה נפוצה, אנשי עסקים מקומיים ונתוני החסות שלהם בממשלת ניז'ר השקיעו בגנרטורים, מקדחי סלעים, מכונות כתישה ודינמיט. הם חפרו פתחי כניסה עמוקים יותר, ויצרו גבעות של אדמה שפונתה מהמכרות. רוב המכרות יורדים כעת לעומק של יותר מ-120 מטר.
האחים ארי מעסיקים כעת יותר מ-200 עובדים, עם ארבעה גנרטורים בגודל של בית קטן, אינספור מכלי מים ומרפאה רפואית עם בית מרקחת. הכרייה התייעלה ונחפרים עוד מכרות לוויין. אבל כאשר העלויות הישירות פחתו, התחרות והמתחים עלו.
כורים רבים קנו נשק, שזמין מאוד באזור שמוצף ברובים ממחסני הנשק של לוב. אחרים נושאים את הפגיונות שנהוגים אצל שבטי הטוארג בסהרה.
לשלושת השוטרים במכרה אין אשליות בנוגע לסמכות שלהם. "יש לנו כאן אוהל, אבל אנחנו לא יכולים לשלוט בכל כך הרבה אנשים", אומר מוחמד אגאלי, מפקד תחנת המשטר המקומית.
הכרייה בוגדנית עוד יותר. בכל שבוע, המרפאה של המחנה מטפלת בממוצע בחמישה מקרים של פגיעת ראש קשה ובשני חולים שנפלו במורד המכרות. יש הרוג אחד בחודש בממוצע. "המכרות החדשים הם המסוכנים ביותר", אמר האח הראשי במרפאה, "אבל הכול כאן מסוכן. אנחנו תמיד עובדים כאן".
אבל כשתעריפי ההברחה עולים, והכלכלה המקומית בצרות, צ'יברקטן ממשיכה לצמוח. "זו בהלה לזהב", אומר מנהל הכרייה סאליסו, "וזו רק ההתחלה".