שדה אורז בסין/ צילום :רויטרס China Stringer
כדי למנוע מחרקים לפגוע ביבול החיטה והתירס שלה, וויי ג'ונשיה מרססת את חלקת האדמה שלה ממיכל שהיא נושאת על גבה. שכנה שלה משתמשת במכשיר פשוט עוד יותר לדישון: צינור פלסטי דחוס לתוך שק של דשן שהיא נושאת על כתפה.
שתי הנשים הללו הן חלק מכ-280 מיליון המועסקים בחקלאות בסין, יותר מפי מאה בהשוואה למספר החקלאים בארה"ב, לפי נתונים ממשלתיים. החקלאות הסינית מבוססת על משקים קטנים עם יבול נמוך. משק ממוצע בסין הוא בשטח של עד שמונה דונמים, לפי מומחים - מול 1,500 דונם בארה"ב.
אבל סכסוך הסחר בין ארה"ב לסין מעניק לבייג'ין מוטיבציה חדשה לייעל את המשקים החקלאיים שלה. סין הטילה מכסים על פולי סויה, חיטה ועוד גידולים מארה"ב בתגובה למכסים של ממשל טראמפ על תוצרת סינית. כך התייקר היבוא החקלאי והובלטה התלות של המדינה בחקלאים זרים.
באוגוסט, חודש אחרי שהמכסים בשתי המדינות נכנסו לתוקף, משרד החקלאות והענייניים הכפריים של סין הודיע שהוא יבנה 254 "ערי תעשייה חקלאית חזקות" שישמשו מודלים במדינה.
הנשיא שי ג'ינפינג סייר בספטמבר במשקים גדולים במחוז הפורה היילונג'יאנג בצפון מזרח המדינה כדי להעביר את המסר שיבול מקומי מוגדל של מזון בסיסי כמו דגנים יסייע לכלכלת סין על רקע מלחמת המכסים.
"מדיניות חד-צדדית ומלחמות סחר הן בעלייה, וזה מכריח אותנו לעלות על הנתיב של תלות עצמית", אמר שי, לפי התקשורת הממלכתית. "זה לא דבר רע. סין תלויה בסופו של דבר בעצמה".
פקידים סינים קוראים כבר מזמן למודרניזציה של החקלאות, כולל איחוד משקים והרחבת השימוש במיכון מודרני, שאכן הגדילו את היבולים בכמה מקומות. סין אפילו מייצאת היום כמה מוצרים חקלאיים, כמו אורז.
אבל האפקט הזה מוגבל - התפוקה להקטאר (עשרה דונמים) של פולי סויה בארה"ב כמעט כפולה מזו שבסין, לפי נתוני האו"ם.
הסיבה החלקית לכך היא שבייג'ין רוצה לשמור על היציבות החברתית בכל מחיר, וחקלאות מודרנית בקנה מידה גדול תגרום כנראה לאבטלה נרחבת באזורים הכפריים, שבהם התנגדות לשינויים ולרפורמות היא החזקה ביותר.
המדינה היא הבעלים
המדינה היא הבעלים של כל הקרקעות בסין, ולאיכרים שמורה רק הזכות להשתמש בה, מה שהופך אותם לפחות להוטים להשקיע באדמותיהם לטווח הארוך.
בו זמנית, מסוכן לאיכרים להשכיר את זכויות השימוש באדמתם למישהו אחר, מפני שהאדמה עלולה להילקח מהם לטובת איחוד משקים. לעיתים הם יכולים להבטיח לעצמם עבודה במשק במסגרת עסקה כזו, או לקבל סבסוד מקומי, אך הדברים הללו לעתים קרובות אינם מספקים די פרנסה, והם נאלצים לנדוד ממקום למקום בחיפוש אחרי עבודה.
אבל כעת, ההאטה הכלכלית מובילה את הממשלה לכוון את מאמצי הפיתוח לאזורי כפר, מפני שבערים כבר לא קיימות אופציות התרחבות רבות.
בספטמבר חשף הקבינט הסיני, מועצת המדינה, תוכנית חומש להעלאת הפריון החקלאי ולהגדלת הכנסות במגזר הזה, בין יתר היעדים. שדרוג המיכון והציוד החקלאי הוא אחד מעשרה יעדים אחרים שהוגדרו בתוכנית נפרדת, "תוצרת סין 2025".
גם הזדקנות האוכלוסייה מגדילה את הלחץ למודרניזציה בחקלאות, מאחר שצעירים רבים אינם רוצים לעבוד במגזר הזה, בין היתר בגלל ההכנסה הנמוכה מפעילות בלתי יעילה, אמר קולין קרטר, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בעיירה דיוויס שחוקר את הפיתוח החקלאי בסין.
"יש אמירה שמופנית לילדים סינים, 'מוטב שתהיו תלמידים חרוצים, או שתסיימו בעבודה בשדות'", אומר ליו ג'יהואן, סטודנט לחקלאות בן 25 שעוסק במחקר בכפר דהאן במחוז יאנגשין.
בספטמבר הודיעה סין שהיא תשתף פעולה עם בנק הפיתוח האסיאני כדי לספק הלוואות, מענקים והשקעות בסך 6 מיליארד דולר למימון מיזמי פיתוח באזורי כפר, כולל מודרניזציה.
היזמת שפרצה דרך
אזור יאנגשין, במחוז שנגדונג על חופי סין, מדגים היטב הן את העבר והן את העתיד האפשרי של החקלאות הסינית.
כאשר נשים מקומיות עדיין מעבדות חלקות קטנות בגודל של משרד כדורגל, יזמית מקומית בשם ז'נג פנגשיה קיבצה יחד 8,200 אקר (כ-16,000 דונם) של שטחי גידול חיטה ותירס על ידי חכירת זכויות שימוש של חקלאים מקומיים, תהליך שהואץ מ-2014.
ז'נג אומרת שהיבולים שלה עלו ב-43% בארבע השנים האחרונות. היא יכולה להשקיע בציוד חקלאי מודרני, כולל מכונת זריעה ומטוסי ריסוס נגד חרקים. היא מחלקת חלק מרווחיה בין האיכרים שסיפקו לה את האדמות שלהם.
"אם נצליח, אני מקווה שאחרים יחקו אותנו ביתר חלקי המדינה", היא אמרה.