גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: קובי גדעון, לע"מ

"מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו"

(מתוך פסק דין של בית המשפט העליון לפני כ-40 שנה)

הציטוט שמובא כאן הוא בעיניי התמצית של תיקי נתניהו. ככל שמתעמקים בפרטים, והרי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, התמונה שהולכת ומתבהרת היא די עגומה ומטרידה: נדמה שהמשטרה ופרקליטות מיסוי וכלכלה, שליוותה את התיקים, לא חיפשו ראיות שיחשפו את האמת אלא דבר אחד בלבד - ראיות שיובילו להרשעת נתניהו. זו אמירה קשה, אבל אין לי הסבר אחר לכך שמערכת אכיפת החוק התעקשה לא להשתמש בכלי חקירה, בעדויות ובעימותים שעשויים לחשוף את האמת ולהטות את הכף לטובת נתניהו. נדמה שהיא פשוט דילגה מעליהם, אף שהם היו מתבקשים מאוד. התשובה של משרד המשפטים היא ש"הכול היה מקצועי" - אבל זו לא תשובה, זו התעלמות, זה זלזול. הנה תזכורת למה שנדמה בעיניי כמחדלי חקירה ושיבוש מהלכים שלה על-ידי המשטרה עצמה.

1. הסירוב לעמת את נתניהו עם פילבר וחפץ

מדובר במחדל ענק של המשטרה ושל הפרקליטות, אף שהספין שלהם הוא שלא מדובר בזכות מוקנית של החשודים. מערכת המשפט אינה מסוגלת להסביר את המחדל, משום שאי-אפשר להסביר אותו. היא לא יכולה להסביר מדוע היא השתמשה בכלי הזה ועימתה בין שאול אלוביץ וסטלה הנדלר (לשעבר מנכ"לית בזק) לפילבר וחפץ; מדוע היא עימתה בין מיקי גנור לאליעזר מרום (צ'ייני), וכן הלאה - ודווקא במקרה של נתניהו, החשוד המרכזי בפרשה, היא סירבה לעשות זאת.

גם התגובה הלא-רשמית של הפרקליטות הייתה מביכה. גורם "בכיר במערכת המשפט" טען כי "נתניהו רוצה להפעיל את כוחו על העדים, כדי שבעימות מולו ימסרו גרסה אחרת מזו שמסרו במשטרה. הם בקלות יכולים להתמסר לעוצמה ולכוחניות של ראש הממשלה מולם". זה טיעון משפטי רציני? לא מנסים להגיע לחקר האמת באמצעות עימות רק כי חוששים שעדי המדינה "יתמסרו" לנתניהו? רגע, אולי הם "התמסרו" לשקרים רק מפני שרצו להציל את עורם? 

2. ד"ר אסף אילת לא הוזמן לעדות

כפי שנחשף כאן כבר באוקטובר 2018, מי שהיה חתום על אישור עסקת בזק-yes - ממלא-מקומו דאז של ראש רשות ההגבלים העסקיים, ד"ר אסף אילת - לא הוזמן כלל לעדות, אף שבסביבתו טענו כי לא היו שום לחצים מצד נתניהו או אנשיו לאישור המיזוג. בעקבות הפשלה הזאת, המשטרה החלה להלעיט את הציבור, באמצעות דובריה, בשני סיפורי ספין. האחד - עדותו של אילת לא התבקשה כי הוא לא קשור לתנאים שהציג משרד התקשורת להתקדמות המיזוג. הספין הזה הוא כולו אחיזת עיניים וגניבת דעת. אישורו של אילת היה אישורו של משרד התקשורת דה-פקטו, וזה שוב מוכיח עד כמה המשטרה לא רצתה להגיע לחקר האמת אלא להרשעה בכל מחיר. היא מתעקשת להתבסס על עדותו של אבי ברגר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, שכביכול הציב תנאים, אף שאין אף מסמך או תיעוד שיאששו את זה ואף שברגר הוא עד לא ממש מהימן ונמצא בניגוד עניינים מובהק מאחר שעבד ועובד בשתי חברות מתחרות בבזק.

הספין השני הוא שהאישור כלל לא היה בתקופת נתניהו. נכון, אז מה? נהפוך הוא: מאז האישור גובשה עסקת בעלי העניין בזק-yes, ובזק פנתה לאישורו של משרד התקשורת, כנדרש בכל פעם שיש שינוי בהחזקות. ברגר התעלם, ונתניהו, שהחליף את גלעד ארדן במשרד התקשורת, חתם על בסיס אישור רשות ההגבלים ומועצת הכבלים והלוויין. זה רק מחדד את הטענה שהמשטרה הייתה חייבת לשמוע את ד"ר אסף אילת. הוא היה איש המקצוע הכי מובהק בסיפור הזה - הוא ולא ברגר, שהמשטרה העלתה אותו על ראש שמחתה (המטרה הרי מקדשת את האמצעים).

3. הסיקור האוהד לנתניהו בוואלה! לא נבדק

באופן תקדימי ומאוד בעייתי, נקבע כי סיקור אוהד יכול להיחשב שוחד - קביעה שנעשתה "לכבודו" של נתניהו ו"לכבודו" של תיק 4000, אף שנתניהו הוא הדמות המושמצת ביותר בהיסטוריה הפוליטית בישראל, ואף שאפשר היה לפתוח שפע חקירות נוספות על סיקור אוהד לפוליטיקאים בתמורה להטבות רגולטוריות. ניחא.

משנקבע התקדים, המשטרה ופרקליטות מיסוי וכלכלה לא עשו את הדבר הכי מתבקש אחרי גביית העדויות והחקירות: פנייה לחברת ניטור מידע כדי שתנתח את כל המידע שפורסם על נתניהו בוואלה! לאורך שנים. הם לא עשו זאת, להערכתי, משום שהם כבר ידעו את התשובה, שהתפרסמה כאן: תחקיר שעשיתי, שבדק 4,000 אזכורים של נתניהו במשך שנתיים באתר וואלה!, העלה כי לא היה סיקור אוהד לנתניהו, חד-משמעית. הסיקור נטה להיות שלילי, וכל האמירות שנתניהו ובני משפחתו ערכו את וואלה! והפכו אותו לאתר הבית שלהם מנותקות מהמציאות, אבל את העובדה הזאת כנראה סירבו לקבל במשטרה ובפרקליטות מיסוי וכלכלה. 

4. הלחץ על מנדלבליט לפרסם במהירות את ההמלצות

אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, עשה טעות גדולה כשנתן לבכירי מערכת המשפט לשעבר לפתח איתו דיון סביב פרסום המלצותיו בתיקי נתניהו, במפגש שנתי שלא נועד לכך. אהרן ברק, דורית ביניש ומשה לדור (שכבר הרשיע את נתניהו, הרי אין צורך בבתי משפט על-פי פרקליט המדינה לשעבר) עשו טעות גדולה כשהעלו את הנושא הזה לדיון וניסו בעצם לסנדל את מנדלבליט ולהאיץ בו לפרסם את ההמלצות לפני הבחירות, באמצעות הדלפה לתקשורת. זה לא עניינם, הם אינם מצויים בנבכי התיקים, ונדמה לי שיותר משהם רוצים בצדק טבעי, הם מדברים מהמיית לבם הפוליטית. זה לחץ פסול וחמור על מנדלבליט.

שוחחתי השבוע עם עורכי דין בכירים שאינם מעורבים בתיקים, ולדבריהם אין אפשרות ריאלית לעבור על תיקי נתניהו בתוך חודש וחצי, במיוחד לא על תיק 4000. מדובר באלפי שעות של חקירות, עדויות והקלטות שאי-אפשר לבקר בזמן קצר כל-כך.

בתהליך החקירה, המשטרה ופרקליטות מיסוי וכלכלה התמזגו, במקום שהאחרונה תבקר את המשטרה, והמיזוג הזה הוביל למחדלים מטרידים. לכן חובתו של מנדלבליט לבדוק בשבע עיניים את החומר שהוגש לו. כבר היו מקרים שבהם, לדוגמה, התמלילים לא ממש תאמו את ההקלטות. בלאו הכי, אני מניח, ההקלטות של כמה מהחשודים רק יוכיחו עד כמה המשטרה הייתה להוטה להרשיע בכל מחיר ולא לחפש את האמת.